"לכלב יותר טוב מאתנו. את הכלב מפנקים, עוזרים לו. אם תהיה כלב ברחוב אז כולם ילטפו אותך, אבל בהומלס לא מסתכלים. מבחינת – שימות. אלוהים, כמה פעמים נתנו לי מכות סתם. אני ישן ברחוב בקיץ וצעירים נותנים לי מכות" ככה עובר הקיץ על ג'אמל, שנמצא כבר 15 שנה ברחוב, מתחילת שנות ה-90, הוא מספר. "מתוך זה גם כמה שנים בכלא. מהכלא לרחוב, חוץ מזה אני לא יודע כלום. הגעתי לכלא גם כי הסתבכתי ברחוב. כשהיה לי בית אז לא הסתבכתי ולא היה לי תיק אחד. הישרדות ברחוב זה דבר קשה. קשה מאוד. זה כמו חתול שמחפש חתיכת לחם משלו. או כמו כלב רחוב, אשכרה. שאין לו אף אחד. צריך לדאוג לעצמו לאוכל כשבחוץ קר".

אז מה עושים כשבחוץ קר. על זה ביקשתי לדבר עם ג'אמל. איך שורדים בלילות הקפואים? "איך אני מתחבא בקור? וולאק רק אלוהים יודע. לא רוצה לצאת להשתין מרוב הקור. לא מספיק הקור, אנשים מגרשים אותך אפילו מתחת לגג. מזמינים לך משטרה כאילו פלשת להם לבית. אתה כל הזמן מחפש איך להתחבא מתחת לגשם".

אז איפה אתה מתחבא?

"מתחבאים, לא משנה איפה. בחדר מדרגות, איפה שיש מקום לשמור אותך מהגשם, לא מהרוח. הקור, חבל על הזמן אבל עושים הכל כדי לא להיות בגשם. עושים הכל כדי לא להירטב".

איפה אתה מוצא בגדים חמים?

"מחפשים ברחוב, מוצאים. אנשים זורקים פה ושם".

איפה אתה ישן עכשיו, למשל?

"עכשיו ישן באיזה מחסן קטן שרוף שמצאתי. זה בבית נטוש שמצאתי ושמתי שמה מזרן וישן. יש לנו שמיכה אחת והכריות זה התיקים של כל אחד. חיים. שורדים".

לפני שבועיים היתה סופה. ידעת שהיא עומדת להגיע?

"קראתי בעיתון. כל יום אני קורא עיתון. כוס קפה ועיתון. קונה ב-6 שקל כוס קפה בקיוסק וקורא עיתון. וודקה יש, אז אני שותה בבוקר אבל חייב קודם כל קפה ועיתון. אם ייצא לך ככה לראות בזולה שלי אז תראה עיתונים, בקבוקים של וודקה וכוסות קפה. אוכל קונה – אבל לא אוכל, לא יודע מה אתי. טועם רק כאילו וזהו, בגלל הוודקה אין תיאבון".

אז מה עשית בסופה?

"הלכתי לזולה הזאת. הסתובבתי ברחוב ומצאתי בית נטוש. למטה יש חדר קטן, שרוף, והתחבאתי שם. יומיים לא יצאתי משם. הייתי לבד. הייתי מתחת לשמיכה בקור והתחבאתי מהגשם, אבל הקור נכנס. היה לי מים וקצת אוכל. על אוכל אני לא מסתכל, רק אחרי יומיים-שלושה שום דבר לא נכנס לבטן והיא רוצה לקרוע אותי מבפנים אז אני הולך לקנות. אני רוצה להיות בן אדם מתחת לגג. זה לא חיים, יותר טוב בבית סוהר מפה, כי שם לפחות יש מיטה ואוכל ופה אין כלום".

מה אתה רוצה לומר לאנשים שקוראים את זה?

"ת'אמת, יש אנשים שמרגישים בך ויש אנשים שלא רואים אותך ועוד אומרים לך 'לך לעבוד'. בסדר אני אלך לעבוד, אבל כשאחזור מהעבודה אז אני רוצה מקלחת, לשים את הראש במיטה, בגדים נקיים. וגם איזה עבודה אני אעבוד? כל עוד שאין לי בית, מיטה חמה ובגד חם אז מה אתם רוצים ממני? והעירייה עוזרת קצת אבל רק בטיפות, רק בלחיות ולא למות. אשכרה רק לחיות ולא למות".

מה החלומות שלך?

"החלום שלי זה בית, אשה וילדים".

חשבתי עליך הרבה בסופה, חשבתי איפה אתה ישן עכשיו.

"אל תדאג, אני חתול ויודע איך להסתדר. אני תמיד אהיה בסדר".

אבל יש חסרי בית שלא בסדר בקור. מאוד לא בסדר בקור: בכל שנה מתים בישראל עשרות חסרי בית, חלקם כתוצאה מהיפותרמיה. לפני כמה שנים מת חסר בית מתחת לביתו של ליאור לוי, והוא החליט לעשות משהו. במשך שנים הוא נסע עם האופניים שלו בחורפים וחילק בגדים לחסרי בית. כשהוא היה צריך עוד ועוד בגדים הוא החליט להקים פסטיבל, שבו כרטיס הכניסה יהיה בגד או שמיכה שיחולקו לחסרי הבית בחורף. כך נולד פסטיבל בסוודר.

בשנה שעברה הצטרפנו כמה חברים ליוזמה של ליאור וביום שישי הקרוב, 10 בינואר, נקיים את פסטיבל בסוודר 4 במועדון "לבונטין 7" בין השעות 17:00-12:00.

השנה יופיעו בהתנדבות עמיר לב, חמי רודנר, שרון מולדבי, דני גלבוע, זאב טנא, יעל דקלבאום, מלכה באיה, יהוא ירון, דויד פרץ, פלסטיק פיקוקס, סגול 59 ויהודה קיסר. על הבמה יופיע גם ג'אמל, בין השאר הוא ידבר שם על החשיבות שבתרומת בגדים חמים לחסרי הבית "כל גרב חשוב", הוא אומר. "אתה יודע איך מתרטבים לנו הגרביים? אנחנו מחביאים אבל לפעמים גונבים לנו את הבגדים". אז הבגדים שלכם יכולים להציל את ג'אמל ואת חבריו חסרי הבית ממוות. תבואו לפסטיבל. הכל יהיה בסוודר.