עכשיו אני כבר מאמין שאני מחוץ למתקן חולות. היו לי ימים עמוסים, לא היה לי זמן לכתוב תודה כמו שצריך לכל החברים והמכרים שלי. קיבלתי שיחות טלפון רבות, ברכות רבות ורבים לא הצליחו להגיע אלי.
אני לא יכול לתאר את הרגשתי בימים האחרונים. הייתי במעצר מנהלי, ללא הליך או סיבה חוץ מהיותי אפריקאי. פעם היו לנו חיים נורמליים באפריקה, בבתינו, עם המשפחות, אבל עברנו מלחמות, איום על חיינו ודיקטטורה, עד שמצאנו את עצמנו מבקשים מקלט בארץ אחרת.
היועץ המשפטי לממשלה החליט לשחרר אותי, מכיוון שבקשת המקלט שלי תלויה ועומדת זה שנים. שר הפנים אינו יכול להכריע במקרה שלי. כמה מבקשי מקלט שהגישו בקשה שנה אחרי, קיבלו תשובה שלילית. אני עדיין מחכה לתשובה. אם אקבל תשובה שלילית, זה בסדר, אגיש בקשה למקלט במקום אחר – אין לי לאן ללכת. אבל זה לא בסדר להשאיר אותי ללא החלטה. הכפר שלי נשרף עד היסוד, מיליציות לקחו את האדמה שלי. האפשרות היחידה העומדת לפני היא להגיש בקשת מקלט למדינה אחרת.
האושר שלי אינו מושלם, כי איני יודע מהם תנאי השחרור שלי. אני עדיין נאבק לקבל תשובה לבקשת המקלט. הרגשות שלי מעורבים גם מכיוון שרבים מחברי עדיין בשבי בחולות. אני יודע כיצד הם מרגישים שם. אני יודע מה האחים והחברים שלי בחולות עושים כל יום, כדי להתמודד עם התנאים הנוראים של רשויות ההגירה ושירות בתי הסוהר.
מוטסים ביום שחרורו מחולות עם החברים שנשארו מאחור
השחרור שלי עורר תקווה באנשים רבים בחולות ומחוץ לשם – אמונה כי מעצר לא מוצדק ללא חלופות אינו הפתרון. אבל גם יש כאלה שאינם מרוצים מהשחרור שלי, חלק מהפעילים בשכונות של דרום תל אביב. הם לא מרוצים מחלקי במחאת מבקשי המקלט ב-2014, הם אינם מבינים שלמבקשי מקלט צריך להתייחס כאל בני אדם ללא קשר למעמדם. הם חושבים שאני חותר תחת ריבונות מדינת ישראל.
אני יודע שקבלת זרים היא עיקרון חשוב ביהדות. אין זה אומר שצריך לפתוח את השערים לכולם, אני מקבל את ריבונות המדינה, אבל התעללות באלה שחיים בין גבולותיך, רק למרר כדי את חייהם, אינה עולה בקנה אחד עם ערכים יהודיים.
גם כמה מחברי קהילתי אינם מרוצים מהשחרור שלי. פעמים רבות דיברתי בשם כולנו, שהיתי בחולות 14 חודשים ולאחר מכן שוחררתי בתנאים לא ברורים. זה גורם לאחדים לחשוד שאני בוגד. אחרת למה שחררו רק אותי? מה ההבדל ביני לבין שאר העצורים? אלו שאלות לגיטימיות שגם אני שואל. אנחנו חייבים למצוא תשובה. לאלה שחושבים שאני בוגד אומר – השהייה שלי בחולות לא תועיל לאיש. כולם צריכים להשתחרר משם.
אני לא פועל כדי לרצות אנשים או כדי להציב את עצמי במקום הראשון. איני יכול לשתוק לנוכח עוול, לא משנה מי מתנגד לי. הסיסמה שלי היא לעולם לא לוותר ולעולם לא להיות בשקט.
כעת אני נהנה קצת מהחופש ומגבש אסטרטגיה. אני חייב להודות שהייתי מדוכא במקצת לאחרונה, אבל ההתחשבות שלכם האירה את חיי. בזמנים כאלה אדם מעריך באמת את חבריו הטובים.
אשרת השהיה של מוטסים על שולחן משרד הפנים ביום שחרורו
אני מעריך מאוד את הידידות שלכם ולא חושב שהייתי משתחרר כל כך מהר בלעדיה. אני מוקף באנשים שבאמת אכפת להם, תמיד אהיה אסיר תודה לכם.
המוקד לסיוע לפליטים ומהגרים עושה עבודת קודש, שקשה לתאר במלים. עורכי הדין שלי, אסף ורחל, עברנו יחד דרך מורדות רבים ואתם יותר מחברי. איני זוכר את כל השמות של האנשים שעלי להודות להם, אנשים שיישארו בלבי. אני מכבד את הקהילה ומעריך אותה.
זה ניצחון קטן בדרך לניצחון הגדול. אני מחויב להמשיך לעשות עבודה טובה, כי אני בנו של אבי. כולנו נולדנו חופשיים ואף מבקש מקלט חף מפשע לא צריך להיות כלוא.
