לפני שבועיים הרבה מאוד אנשים, ובעיקר נשים, התרגזו מטור דעה מטופש של אלון עידן ב"הארץ". עידן הגיב לסרטון שבו אשה הולכת ברחובות ניו יורק וסופגת הטרדות, וקונן על כך שכשהוא הולך ברחוב אף אחד לא מתייחס אליו. לשמחתי הצלחתי להתעלם מהסיפור הזה בזמן אמת, אבל מוסף "הארץ" ארב לי מעבר לפינה ולא הצלחתי שלא לקרוא. ולראות שיש בטור הזה תיאור מעניין. ונכון.
ההתיישנות של הטור פוטרת אותי מלהתעמק בקטעים השליליים, ובכל זאת תזכורת קצרה: כותרת המשנה היתה פלוס-מינוס בדיחת הדודים העלובה "מה יותר גרוע מלהיות מוחפץ? לא להיות מוחפץ! חחחחחחח". שיאים נוספים היו שימוש במירכאות סביב ביטויים קורעים מצחוק כמו "החפצה", "פוגעני", "מרחב פרטי" ושאר קשקושים של פמיניסטיות הזויות.
אבל הכותרת היתה "איש הולך ברחוב", והנושא העיקרי היה חוויית הגבר השקוף. הגבר שאף אחד אף פעם לא מתייחס אליו. שהגוף שלו כאילו לא קיים. במלותיו של אלון עידן, "האיש שמחלחלת לתוכו לאט לאט ההכרה שאין בגוף שלו שום דבר מושך. וגם שום דבר דוחה. אסתטיקה של קיר לבן – משהו שפשוט חולפים על פניו."
הבעיה של הגבר השקוף מאוד מטרידה אותי. להציג את זה בתור "הגבר שלא מוטרד מינית חחחחחח" זה אידיוטי, אבל עם השאר אני מסכימה. אני בעדך, גבר שקוף, הכי בעדך.
יש שקר נפוץ שאומר שגברים רק חושקים, חושקים תמיד, בכל אשה, ונשים רק נחשקות, גם כן תמיד ובעיני כל גבר. מחיקת הנחשקות הגברית היא הצד השני, שזוכה לפחות תשומת לב, במשוואה שבצדה האחר נמצאת מחיקת התשוקה הנשית. ומחיקת התשוקה הנשית גם היא הצד הפחות בולט במשוואה שבצדה השני נמצאות ה"החפצה"", ""תרבות האונס"""""", או כל ביטוי אחר שמתאר יחס לנשים כגוף נטו ומצחיק את אלון עידן. כך שקל להתעלם מהגבר שלא קיבל במשך כל חייו מחמאה אחת על איך שהוא נראה, שלא זוכה באף מבט שני. אבל כשחושבים על זה – רגע, זה מטורף.
גברים ישראלים, אילוסטרציה.
כן, כחברה היינו ממש לא בסדר כלפיך, גבר סטרייט בעל מראה ממוצע. התייחסנו אליך כאילו אין בך עניין מיני. כאילו אין בך יופי. כאילו אתה לא יכול להיות סקסי. לא חגגנו את הגוף שלך בשום פרסומת או סרט, לא דיברנו עליו בשום מסגרת, שמרנו אותו בסוד. זה באמת לא בסדר. היינו מגעילים.
אבל גם אתה תרמת.
אין לי מושג איך אלון עידן מתלבש. אולי הוא הכי מגונדר ומטופח בעולם, אולי הארון שלו מתפוצץ מרוב סטייל וכל תספורת שלו היא אירוע. אבל כשאני יוצאת לרחוב אני רואה דבר אחר. ישראל מלאה בגברים שבוחרים להתייחס לגוף שלהם כאילו הוא לא קיים. מאיפה באים הגברים האלה שממש מתלבשים כמו קיר לבן? זה כמו צבא שלם של אנשים שמתלבשים בצורה הכי בסיסית ומכוערת שאפשר. אנשים שמראש לא תופסים את עצמם כמושכים. שמעולם לא תפסו את עצמם ככה.
נכון, יש כאן ביצה ותרנגולת: אם אתה מראש לא תופס את עצמך כמושך, אתה לא תשקיע בכוח המשיכה שלך. אבל היי, גבר שקוף, בהצגה הזאת של התשוקה החד-צדדית יש לך בכל זאת מרחב תמרון. רוצה שיסתכלו עליך סוף סוף? רוצה תשומת לב? תתחיל בלהיפטר מהטי-שירט הגנרית המהוהה וממכנסי החצי האלה. באמת, מי המציא את דגמ"חי החצי? מה זה אמור להיות?
רוב הגברים בישראל מסתובבים עם לוק שעל האשה הכי מחוספסת בעיר היינו קוראים לו "מוזנחת" (וזה לא שלנשים ישראליות יש איזה קוד אופנה דקדקני). רוב הגברים מוחקים מרצון את הנראות שלהם. פרט ליוצאי דופן, רוב הגברים בקושי צריכים לעשות משהו כדי להימחק. אז הם נמחקים, הם מוחקים את עצמם.
ובעצם, אתם יודעים, אם כל כך הרבה גברים בוחרים להיות שקופים ברחוב, אולי יש להם סיבה טובה. נגיד, כזאת שמופיעה בסרטון של אשה מוטרדת אחת מניו יורק.
שיר קנובלר היא אנימטורית ועורכת וידאו
