השקיעו
בעיתונות עצמאית
  • אודות
  • צרו קשר
שבת, יולי 12, 2025
לתמיכה בכל סכום
המקום הכי חם בגיהנום
אין תוצאות
צפיה בכל התוצאות
  • חם
  • דעות
  • תחקירים
  • מגזין
  • וידאו
  • פרויקטים
המקום הכי חם בגיהנום
לתמיכה בכל סכום
אין תוצאות
צפיה בכל התוצאות
המקום הכי חם

אורלי וילנאי, אבירת האשמת הקורבן

תתפלאו, לא שרון פרי אשמה בהפצת התמונות שלה

קרן גרינבלט ❘ קרן גרינבלט
20.09.16
Reading Time: 4 mins read
A A
0

משנים כיוון! במקום לצרוך תקשורת שמוכרת אותך, הגיע הזמן להשקיע בעיתונות עצמאית שעובדת אך ורק בשבילך


הדבר הראשון שקרה כשצפיתי בראיון של שרון פרי אצל אורלי וגיא, הוא שרצתי לטלפון לעשות את הוידוא השבועי שאין עליו תמונות בעייתיות. הדבר השני שקרה הוא מאבק אימים בין תחושת הייאוש מאורלי וילנאי, אבירת האשמת הקורבן, לבין הרצון העז לנער אותה מהתפקיד הכמעט הזוי הזה שלקחה על עצמה.

״אני חייבת לשאול אותך״, פתחה אורלי את הריאיון עם פרי, ממנה נגנב טלפון ותמונות עירום שלה הועלו לאינסטגרם והופצו לאלפים. ״את צילמת את התמונות, נחשפת לכל מיני דברים שקרו, מענת הראל ועד גילי מוסינזון, ובכל זאת בחרת שלא להוריד אותן מהטלפון. אחר כך השארת את הטלפון באוטו כשאת יודעת שהדבר הזה מועד לפורענות… ובסופו של דבר את כועסת על אחרים? אולי את צריכה לכעוס על עצמך?״. פרי, כמו רוב הצופות והצופים בקטע, הזדעזעה מהשאלה, ובצדק.

אולי יעניין אותך גם:

המצלמה של אורן בן משה התקלקלה. הוא השיג מהמשטרה אחרת, והמשיך לצלם נשים בשירותים

״זה שמטפל נגע לי באיברי המין וליקק אותי בכל הגוף זו פגיעה מינית, נקודה״

קריאה לכל מי שמרגיש אבוד

בואו ניזכר רגע על מה הריאיון היה אמור להיות: מעבר לכך שהפצת תמונות בעלות אופי מיני ללא הסכמת המצולמת היא עבירה על החוק למניעת הטרדה מינית ועל חוק הגנת הפרטיות; ומעבר לכך שפרי זכאית לתבוע פיצויים הן מהגנב והן מכל מי שהפיץ הלאה את התמונות – אלפי אנשים בישראל רואים לנכון להשפיל ולבזות אישה שכל חטאה הוא שרצתה לשלוח תמונות עירום לבן זוגה.

במקום להתמקד בפשיטת הרגל המוסרית שמובילה את החברה הישראלית לנהוג כך באישה, במקום לבחון את הקשיים הטכנולוגיים לאכוף את האיסור החוקי על פעולות בזויות כאלה, במקום לעסוק במדיניות המשטרה כלפי עבירות של הטרדה מינית ופגיעה בפרטיות, או בחוויה הנוראית שעוברת פרי מאז האירוע – בחרה וילנאי לקיים ראיון בו היא בוחנת את הגבולות של כמה עוד היא יכולה לבזות את הקורבן, ואם אפשר, גם בשידור חי. זה לא מפתיע, הרי וילנאי ידועה זמן רב כמי שזה הקו בראיונות שהיא מקיימת עם נפגעי ונפגעות תקיפה והטרדה מינית. היא גם הייתה זו שניסתה להשפיל בשידור את הילדות שהובילו את מחאת המכנסונים, ודרשה מהן להיעמד באולפן ולהראות לצופים בבית איך הן לבושות. כשהבושה לא עוצרת בילדות שזה המפגש הראשון שלהן עם עולם התקשורת – היא לא עוצרת כנראה בשום מקום.


הבעיה כאן היא כפולה. במישור אחד, רצף השאלות שהובילה וילנאי משקף תפיסה פוריטנית של מיניות האישה, במסגרתה עצם צילום התמונות ושליחתן לבן זוגה הוא לא בסדר. לא כל אישה אוהבת או מרגישה בנוח לצלם תמונות אינטימיות, כמו שלא כל אישה אוהבת לעשות סקס באור. אבל לכל אישה יש את הזכות לבחור כיצד היא מבטאת את המיניות שלה, בתנאים להם היא מסכימה. לאף אחד – לא לאורלי וילנאי, לא לשוטר או שופט ולא לאף אחד אחר – אין את הזכות לקבוע גבולות למה שמתרחש במרחב הפרטי בין שני בוגרים בעלי רצון חופשי. העדפותיה האישיות של וילנאי אינן רלוונטיות לאישה אחרת, ותקיפתה על בחירה בביטוי מיני כזה או אחר היא לא עיתונאית, היא פרימיטיבית וצדקנית.

במישור השני, האשמת הקרבן היא תופעה חמורה שמתרחשת במספר זירות, אך במיוחד בתחום עבירות המין, ובעוד שעיתונאיות רבות מובילות את המאבק על שינוי התודעה הציבורית בתחום, וילנאי מסייעת לשמר את המצב הקיים. בכך שהיא אישה, ובכך שהיא מציגה את הדבר כקו שאלות לגיטימי בתקשורת המיינסטרים, היא למעשה נותנת כלים בידי הציבור (ולצערנו אפילו הרשויות) לנהוג באופן דומה בקורבנות עבירות מין.

האמת היא שהאשמת קורבן היא טבעית, אפילו אינסטינקטיבית. אנחנו מגיבים כך באופן רגשי כשאנחנו שומעים על דבר מזעזע שקרה, כדי להרגיע את עצמנו מהר מהחרדה שזה אקראי, ושגם לנו זה יכול לקרות. אף אחד לא רוצה לחוות את עצמו כקורבן, ואם היינו כולנו מסתובבים בעולם בחרדה תמידית שכל רגע יקרה לנו משהו נורא, לא היינו מתפקדים כחברה. אז האשמת הקורבן היא תגובה רגשית-הגנתית. אבל רובנו מצליחים להתקדם ממנה הלאה. רובנו מבינים שעבירות מין יכולות לקרות לכל אחת ואחד. שזה לא משנה מה לבשת, מה צילמת, אם את רזה או שמנה, אם הסתובבת לבד או עם חברות, אם שתית או לא, אם אתה צעיר או מבוגר. הדרך למנוע עבירות מין היא על ידי איסורים וחינוך הפוגעים הפוטנציאליים, ולא חינוך ואיסורים על הנפגעות הפוטנציאליות. רובנו גם מבינים שיש ערך רב בהתנהגות רגישה כלפי קורבנות תקיפה והטרדה מינית, ושהאשמת קורבן מטילה עליהם מעמסה רגשית כפולה ומכופלת, ומעכבת את יכולתם לעבור הלאה ולהחלים מהחוויה הלעתים טראומטית.

אולי אם וילנאי ודומיה היו מתמקדים בכמה מזעזעת התנהגותם של מפיצי התמונות – בפעם הבאה חלקם היו מרגישים אשמה ונמנעים מהמעשה הנואל. אולי אם תהיה אכיפה ראויה של עבירות מין וחינוך מיני ראוי במערכת החינוך, תיווצר פה נורמה חברתית שממגרת את התופעה במקום להנציח אותה.  

שרון פרי אמרה לוילנאי בראיון בפשטות: זו לא אשמתי, וגם לך זה יכול היה לקרות. היא צודקת. 

עו״ד קרן גרינבלט היא משפטנית ופעילה פמיניסטית



הסיפור הקודם

"פרוייקט ונוס": הישרדות כמודל יופי נשי

הסיפור הבא

גיבורות טרגיות בעל-כורחן

קרן גרינבלט

קרן גרינבלט

הסיפורים החמים

המקומון

בחסות עיריית תל אביב: בריכת רחצה עירונית בהפרדה מגדרית

החברה הערבית

איך עושים אקטיביזם אקלימי במדינות שמחלקות את הרווחים מהנפט והגז בתמורה להעדר זכויות פוליטיות? 

מדיני-בטחוני

להאכיל כדי לשלוט: סיוע הומניטרי או מניפולציה פוליטית? 

הסיפור הבא

גיבורות טרגיות בעל-כורחן

חבר הבית היהודי, דון קישוט של מערב אפריקה

נתניהו כוכב ריאלטי וכולנו מסמסים

קטגוריות

  • גלריות
  • דעות
  • המקומון
    • סביבה
    • תכנון
  • וידאו
  • חם
  • כלכלה וחברה
    • בריאות הנפש
    • החברה הערבית
    • חינוך
    • מבקשי מקלט
    • צדק חברתי
      • דיור ציבורי
    • רווחה
  • מגזין
  • מדיני-בטחוני
    • יהודה ושומרון
    • מלחמת אוקטובר 23
      • מחדל ה-7 באוקטובר
    • עזה
    • צבא
  • משפט ופלילים
    • אלימות מינית
    • דמוקרטיה במשבר
    • משטרה
    • נשק
    • שחיתות
  • פוליטיקה ותקשורת
    • פוליטי
    • תקשורת
  • פרויקטים
    • русский / English / عربى
  • תחקירים

המקום הכי חם בגיהנום || 

עיתונות עצמאית, בלי פחד. 

אנחנו מחויבים לנקודת מבט קשובה, ביקורתית ומאוזנת, אבל היא לעולם לא חפה מתפישת עולם, מעמדות ומעקרונות. במגזין הזה אנו מבקשות לעשות עיתונות שדבקה בעקרונות של דמוקרטיה, שוויון וצדק חברתי. עיתונות חוקרת, חפה מפחד וממורא. עיתונות שאינה חוששת לקחת צד. ששומרת על פרופורציות, שאינה מתלהמת, שנצמדת לעובדות ולסטנדרטים מקצועיים, סקרנית ובודקת את עצמה.

 

© 2024 כל הזכויות שמורות למקום הכי חם בגיהנום - מגזין עיתונאי עצמאי.

Fatfish

בתקופה בה הממשלה מתנגחת בתקשורת החופשית, זה הזמן לתמוך בעיתונות שהם לא יצליחו להביס

אנחנו חייבים את התמיכה שלך כדי להמשיך לחקור, לחשוף ולדווח, ולעשות עיתונות שמשפיעה על המציאות.

לתמיכה בכל סכום >

×
אין תוצאות
צפיה בכל התוצאות
  • ראשי
  • מדיני-בטחוני
  • משפט ופלילים
  • כלכלה וחברה
  • פוליטיקה ותקשורת
  • המקומון
צרו קשר
מי אנחנו

© 2025 כל הזכויות שמורות למקום הכי חם בגיהנום - מגזין עיתונאי עצמאי | פיתוח Fatfish