כ-20 בני אדם, 10 מהם עיתונאים, הגיעו הבוקר לכלא הדרים שבשרון. חם מאוד. המפגינים – מצוידים בעלונים, כרזות ובקבוקי מים – עומדים בצד הכביש ומחכים למבקרים המגיעים באוטובוסים. כשאלה מגיעים הם חוסמים את היציאה וקוראים: "שחררו את אברה מנגיסטו", בעברית ובאנגלית.

• המדריך המלא להסרת אחריות: משבר הומניטרי, זקני העדה/ אפרת ירדאי
• טיפול המדינה בפרשת אברה מנגיסטו רק מעמיק את הקרע
• לדיווח המלא על פרשת אברה מנגיסטו

המפגש הבלתי אמצעי מייצר כמה רגעים אנושיים יקרים מפז. אמו של אסיר פלסטיני יוצאת מהאוטובוס וקוראת לעבר המפגינים: "אינתה, איחנא" (אתם, אנחנו). היא קוראת באנגלית לשחרור כל השבויים, ישראלים כפלסטינים.

יאלו מנגיסטו, אחיו של אברה, מסביר את מטרת המחאה: "זו הצהרת כוונות של המשפחה, כדי להבהיר למשפחות של האסירים הפלסטינים שכמו שלהן יש זכות לבקר את בניהן, גם לנו מגיע לבקר את אברה. אין לי תלונות למשפחות, הן סובלות כמונו, אבל אנחנו רוצים להעביר מסר", הוא אומר ומספר שבעוד שבועיים יפגינו במשרדי הצלב האדום.

למה אתם לא מפגינים מול הכנסת?

"הכנסת היא לא מטרה להפגנות, הם שותפים. התלונות בסוף, כשאברה יחזור".

אביו של אחד האסירים מספר למצלמות בערבית על בנו. המפגינים קוראים אליו: "מה עם אברה?", "צריך שיהיה שלום", הוא עונה. מפגין אחר מסנן: "ממש אכפת לי השלום, שיחזירו את אברה".

יואל מרשק, ממארגני המחאה, מסביר שזהו ניסיון לתקשר עם חמאס דרך אסיריו, להזכיר להם שמדינת ישראל מקיימת את אמנת ז'נבה, המשפחות מבקרות את יקיריהן, יודעות מה שלום בניהן. "אנחנו לא יודעים אם אברה חי או מת. יחס תמורת יחס, אנחנו מאותתים להם שאנחנו קיימים", הוא אומר.

"כל יום עוברות שמונה מכוניות אספקה לעזה, אנחנו בעד, אבל רוצים לדעת מה קורה עם מנגיסטו", מוסיף מרשק. "חוסר האיזון הזה לא ייתכן. אנחנו מאפשרים לחולים פלסטינים להגיע לתל השומר. יש מספיק מנופים הומניטריים, שמראים את הגישה שלנו לעומת הגישה שלהם. יהיה רגע שנקום ונעשה, היום זו רק מחאה ובקשה, עוד לא עשינו שום דבר מעשי ואני מקווה שלא נגיע לזה.

"אחרי שנדע מה קורה עם מנגיסטו, נבקש מישראל לבקש להיכנס למו"מ על החזרתו. מדינה צריכה לקבל אחריות על כל אזרח. הגענו עד לאנטבה עם החטופים, זו בעיה בשבילנו לדאוג לאברה?"

רבים מהפעילים שליוו את המחאה החברתית של בני העדה האתיופית נמנעו מלהגיע להפגנה מול בית הסוהר, חלקם מכיוון שהמשטרה הגבילה את מספר המשתתפים ל-25, אחרים בשל העדר הפרסום, והיו כאלה שנעדרו מסיבות עקרוניות.

אבי יאלו מהפורום למאבק בגזענות אומר שהוא מתנגד למהלך הזה. "מצד אחד אני מבין שמשפחת מנגיסטו מנגנים על הקטע ההומניטרי", הוא מסביר, "האדם חולה וצריך להחזיר אותו שיקבל טיפול רפואי. מצד שני – לבוא לשם עם דגלים, לשיר את 'התקווה', לפנות לצד ההומניטרי, כאילו אין הבדל בין אברה מנגיסטו לאיזה טיבטי שיהיה בעזה? אז אם כך, תורידו את הסממנים האלה.

"הימין גם ככה נגד שחרור אסירים, ולשמאל – שהיה יכול לתמוך במשפחה – פגעו בבטן הרכה ויצאו  נגד האסירים הפלסטינים. משפחת מנגיסטו נותרה קירחת מכאן ומכאן. האסטרטגיה הזו לא מובנת לי, היומרה להפעיל לחץ על חמאס – אותו חמאס שמדינת ישראל כמעט כתשה בעזה וגם זה לא הזיז לו – זה מנותק מהמציאות. אני מקווה שיש להם איזה מקור מידע שעל בסיסו הם עושים את כל המהלך הזה.

"אני מאמין שצריך לרכז את הפעילות בירושלים, בבית ראש הממשלה. צריך להפעיל לחץ על חמאס, אבל זה תפקיד המדינה. האם אנחנו חלק ממסגרת מדינית או לא?"

הכיוון הנוכחי הוסבר לפעילים בפגישה שהתקיימה לאחרונה בינם לבין משפחת מנגיסטו והיועצים האסטרטגיים של המשפחה, ממשרד מוטי מורל. הדרך היתה ברורה – הופכים את החמאס לאחראי הבלעדי לגורלו של אברה.

יאלו: "אני יודע שהשיח הוא כזה שצריך לעשות מה שמשפחת מנגיסטו רוצה, אבל חלקנו מאמינים שההתנהלות הנוכחית תפגע באברה, ועובדה שהגיעו רק חמישה אנשים. אני מעדיף לא לנהל מלחמה שעלולה לעשות נזקים. מבחינתי המלחמה היא בירושלים, שהם יפעילו את הלחץ על חמאס. אגב, תעשה נכון המשפחה אם תוותר על יועצי חינם ותשכור יועץ תקשורת שיעבוד בצורה מקצועית".

הפעילים מתנהלים בתחושה שהטיפול בפרשה לא מתקדם, בין השאר בשל דה לגיטימציה למנגיסטו, הצגתו כבעייתי ופרוע ולא כאדם חולה. "אברה הוא ספק אח, ספק קרוב משפחה. משהו קושר אותו למדינה, אבל לא בטוח מה", אומר יאלו. "הוא כבר לא שווה לישראל כלום, כך שכל מה שנשאר זה לפנות לרחמי חמאס – אם יש כאלה".