דיבידנדים מזוהמים: בעלי המניות של כי"ל קיבלו כסף מהרס אוצרות טבע ויעלים מתים

מי שעבר אתמול בבוקר ברחבה שלפני רחוב הארבעה 17 התקשה להבין מה עושה שם קבוצה של אנשים נושאי שלטים וצועקים, ומה הקשר בין צילומים גדולים של יעלים מתות ונחלים הרוסים – לחלוקת הדיבידנדים לבעלי המניות של כי"ל. האנשים ברחוב זעקו נגד "בונוס ענק" שקיבל לדבריהם יוחנן לוקר, שזכור לציבור כמזכיר הצבאי לשעבר של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ונראו כאילו חשפו לכל הפחות פרשת צוללות או מתנות נוספת. בונוס או צוללות לא היו שם, אבל הם דיברו על משהו לא פחות גרוע.

זהו הסיפור על מי שהרג את נחל אשלים, כשהציף אותו ב-200,000 קוב חומצה זרחתית שהמיטה חורבן על גן העדן המופלא, והמיתה ביסורים כחצי מעדר היעלים שחי במקום. זו ההוכחה לכך שזו לא טעות ולא תאונה, אלא שיטה, והיא פועלת בעוד המדינה מתעלמת בשיטתיות מההתנהלות הפושעת:

חיים בלב האסון האקולוגי בערבה – רונית צח

פרסומת

1.  "זה אירוע חריג מאוד שמעולם לא קרה לנו", הבטיח אורי יסעור, גיאולוג ואחד מהמנהלים של רותם אמפרט, ליעקב איילון בחדשות וואלה. חריג? ההיפך הוא הנכון. רותם אמפרט היא מזהמת סדרתית. הדבר היחיד שמעולם לא קרה זה שהיא קיבלה עונש על מעשיה. לא שימוע, לא קנס, לא תביעה פלילית.

2.  הבריכה שקרסה היתה אמורה להסגר עד 2003. קשה להאמין, אבל מתברר שב-1997 ועדת התכנון המחוזית בדרום בחנה את תוכנית המתאר שיועדה לאפשר להגדיל את המפעל. בתוכנית נאמר שיש לסגור את הבריכות תוך 5 שנים מיום הקמתו של מתקן חדש שביקשה החברה להקים, וכי עד 2003 בריכות הגבס צריכות לעבור שיקום. מאז לא שוקמו בריכות הגבס ולא נסגרה כל בריכה. רק בשנים שבין 2012 ל-2015 היו 11 מקרים של דליפה ושפיכת חומצה. כל מה שהחברה נדרשה לעשות כדי לעמוד בתקנות סביבתיות לא קרה. ועכשיו, אחרי קריסת הבריכה והאסון האקולוגי החמור בנחל אשלים, המשרד להגנת הסביבה דרש הפסקת השימוש בבריכות 1-3, הזדרזו בכי"ל לפנות לבורסה (2.7.17) ולבקש אישור שימוש בבריכה 4.

3. אף גורם ממשלתי לא פיקח על סגירת הבריכות.

רותם לא אשמה. גם לא כי"ל. בשביל זה יש כאן מדינה ורשויות חוק והן צריכות להגן על הציבור ועל הסביבה. מה קרה במקרה רותם אמפרט וכי"ל? כלום. לא אכיפה ולא פיקוח, לא המשרד להגנת הסביבה ולא המועצה האזורית תמר, שהיתה אמורה לפקח על סגירת הבריכות. כל אלה פשוט לא עשו דבר.

4. כי"ל חוסכת כסף על תחזוקת הבריכות. 

אוקיי, לא סגרו. למה הן חייבות לקרוס?

בגלל כסף.
הבריכות, שהן מאגרי פסולת רעילה, לא נולדו אתמול. הן בנות עשרות שנים, כפי שמעיד באותו ראיון הגיאולוג אורי יסעור, וככל מוצר הן דורשות תחזוק. מתברר שמשנה לשנה הסכום שכי"ל משקיעה בתחזוק ושיפוץ הבריכות והסכרים הולך ופוחת. כלומר, ככל שהמתקנים מזדקנים ומתבלים ודורשים יותר תחזוקה והשקעה – ככה כי"ל (שרותם אמפרט היא חברת בת שלה) רק משקיעה פחות.

עזבו יעלים, כי"ל באמת מודאגת רק ממצבם של המשקיעים שלה, והיא ממהרת להרגיע אותם. במכתב לבורסה ב-4.7.2017 היא מודיעה שהנזק הכספי יהיה כנראה צנוע ויכוסה ברובו על ידי חברת הביטוח, וככה גם מי שמודאג מהאסון בערבה ידע שלפחות בנקודה אחת אפשר להיות שקט.

5. החיסכון בבריכות שולם כדיבידנדים לבעלי המניות.

למה צעקו האנשים ברחוב על דיבידנדים? כי הם יודעים מאיפה הכסף בא. בשנים האחרונות הרווחים של כי"ל הולכים ויורדים, אבל זה לא מפריע להנהלת החברה לשתות בשמחה את הרווחים המצומקים.

ב-2016 הם הגדילו עשות: כי"ל סיימה את השנה לא רק שלא ברווח, אלא בגירעון של 172 מיליון דולר! בלי למצמץ חולקו באותה שנה 162 מיליון דולר דיבידנדים לבעלי המניות. (לדו"ח השנתי של החברה).

6. המזכיר הצבאי הוא היום יו"ר החברה.

אז מה העניין עם לוקר? כשהיה המזכיר הצבאי של נתניהו הוא התערב למען מתן אישור לרותם אמפרט לפתוח את מכרה הפוספטים (שיביא מחלות ומוות על תושבי ערד והסביבה), והיום הוא יו"ר החברה לישראל. קל.

אם שאלתם את עצמכם איך עושים כסף מהרס אוצרות הטבע שלכם ולאן הוא הולך – הביטו בדיבידנדים. הוא שם.

המשך יבוא.