במאמרם "ש"ש, לא ככה נשנה את העולם" יצאו מרים רוט ובועז גרפינקל נגד תצורתו הנוכחית של מפעל הש"ש, טענו שהוא משרת את משטר ההפרטה וההגמוניה הניאו-ליברלית וקראו לשנות את אופיו מהיסוד, תוך הפסקת המימון הציבורי שלו, וביסוסו על עבודת הש"שנים כתשתית קיומו הכלכלית.
במאמר זה נבקש לטעון כי אף שמפעל הש"ש פועל במידה מסוימת מתוך הזרמים ההגמוניים בחברה הישראלית, הרי שגלומה בו הזדמנות גדולה להטות את כיוון הזרם.
ב-21 בספטמבר 2009 יצא לאור גיליון חשוב מאין כמוהו של כתב העת "ארץ אחרת". הגיליון קיבל את השם הנוקב "העושים לביתם – דיוקנה של האליטה הישראלית". במאמר המערכת שפתח את הגיליון כתבה העורכת במבי שלג, כי "המסקנה החשובה ביותר של המסע הזה היא שהחברה שלנו חולה מלמעלה. חלקים גדולים מן הציבור שנקרא בעבר 'האליטה המשרתת' איבדו את התחושה שעליהם לשרת את החברה הישראלית. החברה הישראלית עצמה, על עושרה האנושי, על מכאוביה ואתגריה, אינה מעניינת את אותה קבוצה. ומשום שהחברה שלנו אינה מעניינת אותם באמת, כי היא בעצם אך ורק קרדום לחפור בו, ומכיוון שיש להם עדיין עמדות שליטה ברבים מצומתי ההכרעה שלה, אנו מוצאים את עצמנו בעצם בתור חברה ללא ראש".
התהליך שמתארת שלג איננו מקרי או בלתי מתוכנן כי אם תוצאה ברורה ומובהקת של מהפכת ההפרטה הניאו-ליברלית, הסקטוריאליזציה והתגברותו המובהקת של האינדיווידואליזם הקיצוני של "לעשות לביתי". תהליך זה התרחש במקביל מאז סוף שנות ה-70 בכל מדינות המערב וביתר שאת באגף האנגלו-סקסי שלהן, אשר ישראל מושפעת ממנו באופן עמוק.
נראה אפוא כי אם ברצוננו להתמודד באופן חזיתי עם מגמות אלה וליצור "ראש" לחברה הישראלית, כלשונה של שלג, הרי שדרושה לנו שכבה רחבה של אנשים מכל הקבוצות בחברה, אשר יפתחו תחושת שייכות ואחריות כלל-ישראלית, ובסיכומו של עניין יסגלו מחויבות התובעת לפעולה ברוח אותן תחושות שייכות ואחריות. היכולת ליצור שכבה אנושית כמתואר לעיל, במסגרת מסלול החיים וההסללה הברורה של כל מגזר למעין "שמורת טבע' מגודרת משלו, מוגבלת מאוד, ואולי אף בלתי אפשרית.
מפעל הש"ש והמכינות הקדם-צבאיות מספק הזדמנות נדירה וכמעט חד-פעמית, לאלפי בני נוער, רובם הגדול בני המעמד הבינוני-גבוה, שזה עתה סיימו את לימודיהם, לצאת מהבועה המוכרת ולפגוש את החברה באופן יום-יומי ואנושי, לגבש מתוך המפגש ומתוך חוויית המורטוריום השקפת עולם על דמותה הרצויה של החברה. באופן חריג ביותר ביכולתם לנווט למשך שנה לפחות את המעשים, הבחירות הקטנות והמאמצים – לא לפי הפיתוח האישי או שיקולי קריירה וממון, אלא לפי הצרכים של המעגלים המקיפים אותם – מקום ההתנדבות, הקן, בית הספר, כפר הנוער, הקבוצה, הקומונה, המכינה והשכבה.
צילום מתוך עמוד הפייסבוק "שינשינים"
לא נעלמו מעינינו כל אותן בעיות מובנות במפעל הש"ש ומכינות הקד"צ, שעליהם הצביעו גרפינקל ורוט במאמרם. חוסר הגיוון באוכלוסיית משרתי הש"ש וחניכי מכינות הקד"צ, המפגש הפטרוני לעתים עם קהל היעד, חוסר בהכשרה וליווי מקצועיים, ומעל הכל, החלפת כוח אדם שכיר בש"ש כ"ממלאי חורים" – כל אלה אכן בעיות קשות שמצריכות התייחסות רצינית, מעמיקה ורחבה.
אך דווקא משום שישנן בעיות עומק ורוחב כה נפוצות במפעל הש"ש, הדורשות טיפול ופתרון, אנו מוצאים כי בניגוד לקריאה להפסקת תקצוב הש"ש על ידי המדינה והחלפתו בעבודת הש"ש, הרי שהפתרון טמון דווקא בכך שהמדינה תקבל אחריות לבעיות אלה.
זאת ועוד, מכיוון שלמפעל הש"ש סגולות החורגות מעבר לצורכי מסגרות ההתנדבות – דוגמת ההכשרה הרעיונית, אימוץ של אתוס סולידרי, מחויבות לשירות משמעותי בצה"ל וכו' – הרי שכל שיחליש אלמנטים אלה יוסיף ויחזק את מגמת הניתוק של האליטה שעליה מדברת שלג.
גרפינקל ורוט מתייחסים בצדק רב לבעיית הפער בין אוכלוסיית מתנדבי הש"ש לבין קהל היעד של עבודתם החינוכית. היציאה לש"ש אינה צריכה להיות זכות השמורה רק לבני המעמד הבינוני-גבוה. ואולם, הצעתם של השניים לממן את שנת השירות על ידי עבודת הש"ש במקביל להפסקת תקצוב המדינה – הבא לידי ביטוי בתקנת הש"ש– תסתור את כוונותיהם הכנות לעודד יציאה לש"ש בקרב אוכלוסיות מוחלשות, ובעיקר לתת למסיימי י"ב מכל שכבה חברתית זכות להימצא בעמדת מנהיגות.
במצב של היעדר תקצוב, המסגרות דלות התקציב של מפעל הש"ש ימהרו להטיל את עלויות הש"ש על גבם של המתנדבים עצמם; אותם ש"ש/עובדים יהפכו לכוח עבודה זול ולא מקצועי – חשוף לשוק עבודה בלתי יציב – שיתפוס בתורו מקומות עבודה של האוכלוסייה המקומית. התוצאה תהיה צמצום המורטוריום החינוכי שלהם, ופגיעה במטרה שלשמה בכלל יצאו לשנת השירות: חינוך בני נוער, טיפוח מנהיגות, העצמתם האישית וכינונם כשכבה מנהיגה.
רק מעין הלאמה וסטנדרטיזציה של מפעל הש"ש ומכינות הקד"צ במימון ציבורי נרחב, תוך עיגון המפעל בחוק, יוכלו לתת תשובה לאותם חוליים וליצור תנאי סף מחייבים בעבור ש"ש ומכינות – כך שיובטחו ליווי והכשרה ראויים, מניעת שימוש בש"ש ככוח עבודה זול, הכשרה רעיונית, המשך ליווי בצבא, פתיחת שערי הש"ש ומכינות הקד"צ לכלל שכבות החברה וחיזוק מחויבותם של אותם צעירים גם לאחר השחרור. למהלך שכזה יש יכולת ממשית להוות את הקרקע שעליה יצמח אותו "ראש" שכה חסר לחברה הישראלית.
עמיר איזנמן הוא בוגר ש"ש וגרעין נח"ל בתנועת השומר הצעיר, רכז פיתוח תוכן במרכז החינוכי "פרדס" ומדריך גרעין נח"ל בתנועה הקיבוצית. חבר בקהילת רעות החיפאית.
מעין דותן הוא בוגר ש"ש וגרעין נח"ל בתנועת השומר הצעיר, רכז פעילות עם ש"ש ומכינות קד"צ בבית יגאל אלון. חבר בקהילת רעות החיפאית.