אין תירוץ טוב יותר לקיצוצים בתקציב מאשר איום קיומי. כאשר אזרחי ישראל נמצאים תחת מטח טילים, אפילו האופוזיציה מתייצבת לצד ראש הממשלה. חזית אחידה, סולידריות, תקראו לזה איך שאתם רוצים, אבל כשהממשלה עומדת לפני החלטות תקציביות קשות ומציאות פוליטית מעורערת אין כמו מלחמה קטנה כדי לאפשר העברת תקציב וקיצוצים.
במשרד האוצר דולקים האורות עד שעה מאוחרת כבר ימים ארוכים. אין להם מושג איך לצאת מהפלונטר שיצר שר האוצר בהבטחות שפיזר ופקידי האוצר בהחלטה על צמצום כלל ההוצאה (המגביל את היכולת של האוצר להגדיל את התקציב). לכן, למרות שבמצב עניינים נורמלי, הממשלה כבר היתה אמורה בשלב זה של השנה לאשר את תקציב המדינה, אבל הצעת התקציב עדיין לא הוגשה לעיון השרים, והתקציב הצפוי ל-2015 לא יכלול בשורות חברתיות או אחרות.
בבנק ישראל טענו כבר לפני יותר מחודשיים שהגירעון הצפוי בתקציב 2015 עומד על 18 מיליארד שקלים, באוצר אמרו שבנק ישראל לא יודעים חשבון והגירעון יעמוד על 11 מיליארד בלבד. כל זה קרה לפני שהוסיפו לתחשיב את רשימת ההתחייבויות של לפיד, את המלחמה הנוכחית ואת ההמלצות של ועדות אלאלוף וגרמן.
אז גם אם נניח שבנק ישראל טועה, ובמשרד האוצר יודעים יותר, והחסר הוא של 11 מיליארד שקלים בלבד, זו לא סיבה למסיבה.
כדאי לבדוק מה הבטיח לפיד לקראת השנה הבאה:
ניצולי שואה – מיליארד שקלים.
הפסד הכנסות עקב תכנית 0 אחוזים מע"מ לדירה ראשונה מקבלן – 2.5 מיליארד.
תוספות שכר לעובדים בשירות הציבורי לפי הסכם והתחייבות משנת 2013 –מיליארד שקלים.
פיצויים לעובדי תע"ש לקראת מכירת החברה – מיליארד שקלים.
מענק מיוחד להצלת בית החולים הדסה – מיליארד שקלים.
פיצויים לעובדי רשות השידור – מיליארד שקלים.
תקצוב פתיחת רשות שידור חדשה – 500 מיליון שקלים.
תוספות להתנחלויות וישיבות – כ-500 מיליון שקלים.
מימוש מסקנות ועדת גרמן – 300 מיליון שקלים.
מעונות סטודנטים – 150 מיליון שקלים.
מענק ל"אינטל" – 140 מיליון שקלים.
זה באמת מתחיל להיות מסובך, אז הוצאתי מחשבון: ההבטחות עד כה עומדות על 9 מיליארד ועוד 90 מיליון שקלים. נוסיף את הגירעון הצפוי, על פי האוצר, בגובה של 11 מיליארד ואנחנו כבר עומדים על 20 מיליארד (ועוד 90 מיליון אבל זה סכום זניח). כדאי להוסיף בשלב הזה גם את המיליארד שהובטח כתוספת למערכת הביטחון בשנת 2015, במסגרת המתווה שאישר הקבינט המדיני-בטחוני לפני שנתיים, והנה אנחנו עומדים על מספר יפה של 21 מיליארד שקלים שחסרים בתקציב.
• חיים בסיר לחץ בתוך סיר לחץ- קבוצת הדיור הציבורי בבאר שבע נלחמות בעוני תחת אש ובלי מיגון ראוי
כל זה לא כולל את השינויים שנערכו בתקציב המדינה בעקבות התוספות לתקציב הביטחון שמתחילת השנה עומדות על 3.75 מיליארד שקלים, אבל לסכומים האלה, כמו גם תוספות תקציביות שהועברו להתנחלויות (כחצי מיליארד) ועכשיו גם לישובי הדרום (400 מיליון), יש לאוצר כיסוי מתוך אחד מחשבונות הרזרבה הסודיים.
בל נשכח את דרישות השרים לתוספת תקציבית או לכל הפחות לביטול הקיצוצים של שנים 2014-2013, כשבראש הדורשים משרדי החינוך, הבריאות, הרווחה והתחבורה. את ההבטחות של שר הרווחה ושר האוצר להתחיל ולממש חלק מהמלצות ועדת אלאלוף (המלצות שסכומן הכולל עומד על כ-8 מיליארד שקלים בכל שנה) וכמובן את דרישת מערכת הביטחון לתוספת של 5 מיליארד שקלים בשנת 2015, כי אחרת אין כסף לאימונים.
לפני שנשאל איך יפתור האוצר את המשוואה הזאת, כדאי להזכיר שגם בבנק ישראל עשו חשבון והגיעו למסקנה שהבור גדול ב- 7 מיליארד מהנתונים שמפרסם האוצר. כלומר לפני מאבק בעוני, לפני תוספות לחינוך, רווחה, בריאות ותחבורה ולפני תוספת לביטחון, על פי בנק ישראל חסרים בקופה 28 מיליארד שקלים.
כאילו כל זה לא מספיק מורכב, יאיר לפיד שב והבטיח באופן ברור שלא תהיה העלאת מסים בשנה הקרובה.
לפיד כבר הודיע שישנה את יעד הגירעון ויגדיל אותו בחצי אחוז (כך שהגירעון בתקציב יעמוד על 3 אחוזים) וכך ירוויח 5 מיליארד שקלים. אז חוזרים למחשבון ועכשיו הבור בקופה עומד על 16 מיליארד שקלים (או 23 מיליארד לפי בנק ישראל), בהנחה שאף משרד לא יקבל תוספת תקציב בשנה הקרובה.
*
אז איך פותרים את הבעיה? איך מגישים לממשלה תקציב שיכלול בעיקר קיצוצים?
שר האוצר וראש הממשלה צריכים לשלוח מכתב תודה לחמאס, מתנה טובה מזו לא יכולים היו לקבל עכשיו. במשרד האוצר נושמים לרווחה. מבצע "צוק איתן" נותן להם את האליבי המושלם שלא לקיים את רוב ההבטחות של שר האוצר. אני לא חושדת בהם לרגע שהם שמחים על המצב אבל אני די בטוחה שכבר התחילו לנסח את ההודעות שיסבירו מדוע אי אפשר בשנת התקציב הקרובה לממש את ההחלטות של ועדות אלאלוף או גרמן, מדוע לא תהיה ברירה וחייבים לקצץ בתקציבי המשרדים השונים, פרט לביטחון.
במשרד הביטחון התחילו כבר לעשות חשבון לקראת הגשת החשבונית על מבצע "צוק איתן" לאוצר. המספרים שהופרחו באוויר בינתיים עומדים על כ-5 מיליארד שקלים. סביר להניח שמדובר בדרישה מופרזת אבל חלקה לפחות יאושר. חלק מהסכום, ידרוש הצבא כבר עכשיו כדי למלא את המחסנים, חלק אפשר לפזר על פני השנתיים הקרובות ובכך לבטל למעשה את מתווה הקבינט להעלאה הדרגתית ומתונה של תקציב הביטחון. בריקוד הזה מערכת הביטחון מומחית. כך זה מתנהל תמיד, ומערכת הביטחון תמיד יוצאת וידה על העליונה.
יאיר לפיד אולי חדש בפוליטיקה אבל תמים הוא לא. הוא החליט והתחייב ואין לו כוונה לוותר אפילו על שקל אחד מהדברים שהבטיח בשמו ובשם מפלגתו. כל השאר הרבה פחות חשוב לו. הטלטלות שעוברת המערכת הפוליטית מקשות על העברת תקציב של קיצוצים, הן גם מעידות שריח הקדמת בחירות כבר באוויר. במצב כזה לפיד יוודא העברת תקציבים קודם כל לנושאים המקושרים אתו ויקפיד שלא להעלות מסים. יאיר לפיד פועל עכשיו כמו ראש המפלגה השנייה בגודלה, ולא כמו שר האוצר של מדינת ישראל.
בנימין נתניהו מצדו מחפש בעיקר שקט תעשייתי. בינו לבין לפיד שוררת הסכמה עקרונית ברוב הנושאים הכלכליים והחברתיים. הם בעד אלה שיש להם, לא כל כך מתעניינים באלה שאין להם ורוצים מאוד בטובתם של אלה שיש להם הרבה. התקציב שיעבור ישקף את תפישת העולם הזאת וגם את הרצון לרצות את הציבור. "בעת מלחמה על הבית, אי אפשר להרחיב", הם יגידו. אין ברירה יסבירו, המצב מחייב. סולידריות הם יקראו לזה. נתניהו למד בדרך הקשה וישאיר את העבודה ללפיד.
לפיד כמו נתניהו לא מעלה על דעתו שינוי משמעותי בתוך תקציב המדינה, הוא מדבר על הצורך בהסדר מדיני ואפילו על פינוי התנחלויות מבודדות אבל ממשיך להעביר תקציבים לחיזוקן של ההתנחלויות. האפשרות לרפורמה במבנה התקציב לא עולה כלל על דעתם. כי תקציב המדינה הוא המשקף המדויק ביותר של סדרי העדיפויות של הממשלה. אין כסף למפעל הזנה – אבל יש להתנחלויות. אין כסף למאבק בעוני – אבל יש למתן פטורים והקלות במס לבעלי הון. אלה לא החלטות מסובכות. אלה החלטות אידיאולוגיות. כשלפיד החליט לצמצם את קצבאות הילדים הוא ידע היטב שהמשמעות תהיה דירדור עשרות ילדים לחיים מתחת לקו העוני, אבל אידיאולוגית, לפיד לא רואה את הוצאתם מהמעגל הזה כאחריותו.
לפיד, כמו נתניהו, רואים את העניים אחראים לעוני ולמצוקה. על פי תפישת עולמם, האחריות על יציאה מהעוני מוטלת על העניים. ירצו? יעבדו ואז לא יהיו עניים עוד. העובדה שבישראל אחוז העניים העובדים הוא מהגבוהים בעולם לא משנה את דרך הפעולה שלהם. גם הקריאות של אנשי עסקים בכירים וכלכלנים מובילים כי פתרון לסכסוך הוא המוצא העיקרי לצמיחה ושגשוג כלכלי לא מועילה. לפיד ונתניהו רואים ב"מפעל" ההתנחלויות את התגלמות הציונות, לכל הפחות כך משתקף מתקציב המדינה. לא עיירות הפיתוח, לא ישובי הפריפריה – ההתנחלויות.
בקרוב לפיד ילבש את חליפת האזרח המודאג וייצא בקריאה נרגשת וציונית, שהוא באמת רוצה מאוד להילחם בעוני, אבל המלחמה בחמאס עלתה לנו המון, וצריך למלא את המחסנים, לקנות עוד טילים, עוד כיפות ברזל. כי שמירה על חיי אזרחי ישראל היא המשימה הראשונה של הממשלה, של כל ממשלה. נתניהו יעמוד מאחריו ויתמוך. ומי יוכל לצאת נגדם? מי יוכל לומר שגם השיקול של חלוקת המשאבים צריך להילקח בחשבון? מי יוכל להגיד בקול רם, מבלי להיתלות בכיכר העיר הווירטואלית, שהאיום הקיומי שמציב לפנינו העוני המעמיק והמתרחב מסוכן לא פחות מהחמאס? ומי יזכיר ללפיד ונתניהו שמי שמשלמים את מחיר המלחמות, תושבי הפריפריה, משלמים גם את מחיר ההזנחה בין מבצע למלחמה, וכבר אינם יכולים עוד?
זו לא סולידריות אל מול אויב, זו גם לא ציונות. זו ציניות.
תמי מולד חיו היא עיתונאית (רדיו כל השלום), מחברת המונחון הכלכלי חברתי בגובה העיניים, מלמדת כלכלה חברתית ואקטיביזם
• מבצע בין כדורים- האזעקה הזאת תפסה את מאיה הפנר ממש לא מוכנה