ערב תחילתה של השנה ה-48 לכיבוש תיעדו מצלמות אבטחה בביתוניא את אחד הרגעים הקטלניים של משטר הכיבוש: בצילומים, שאותם חשף ארגון בצלם, לא רואים מי לחץ על ההדק, רק רואים את תוצאות הירי לחזם של ארבעה פלסטינים. מי שלחץ על ההדק הרג שני צעירים פלסטינים ופצע שניים נוספים. אין רואים בצילומים מי לחץ על ההדק, אבל אין צורך בתיאטרון האבסורד של חקירה ישראלית, שלא תוביל לכלום, כדי לדעת מי לחץ על ההדק: אנחנו. אנחנו, ישראלים שהצבא שלהם מנהל עבורם ובשמם את משטר הכיבוש, עם רגעי השגרה הלא מתועדים שלו ורגעיו הקטלניים המתועדים.
חקירת מצ"ח כבר נפתחה. הערב חשף עיתון הארץ כי היורה הוא כנראה חייל ממערך התקשורת של צה"ל. על הפרטים אפשר יהיה להתווכח הרבה, אבל בשורה התחתונה המנגנון הרהוט של כאילו-חקירה יפגין מן הסתם בהצלחה מלאה, פעם נוספת, את מיומנותו ארוכת השנים: מספר אפסי של הרשעות חיילים או שוטרים שהרגו פלסטינים.
העובדה שכמעט אף ישראלי לא נותן את הדין, אפילו לא בגין הפעולות האלימות והבוטות ביותר של הכיבוש, היא מזעזעת. אלא שאלימות הכיבוש, ברמה היומיומית הנמשכת כבר כמעט 50 שנה, באה לידי ביטוי בעוד מגוון עצום של דרכים, שהרוב המכריע של הישראלים חי אתן באדישות נינוחה: גירוש פלסטינים מאדמותיהם ומניעת גישה לאדמות חקלאיות, יצירת מערכת משפט מקבילה ונפרדת לפלסטינים וליהודים, הריסת בתים, הגבלת פיתוח ועוד ועוד. כל אלו משפיעים ברמה היומיומית על חייהם של מיליוני פלסטינים תחת הכיבוש, אבל אינם מזעזעים כמעט איש, או מניעים לפעולה שתסיים מציאות מחפירה זו.
קליע חי הנורה מרובה משמיע רעש שונה מאשר קליע גומי: בביתוניא, רעש הירי, שאון הכיבוש, לא היה גומי, אלא חי. חי שגורם למוות כאשר הוא פוגע בגופם של נערים. ברמה היומיומית עבור אלו החיים תחת הכיבוש, שאון הכיבוש מורכב תדיר מקולם של דחפורים צבאיים, מכוחות צבא באישון לילה, מצליל סיבובו האטי של הציר החלוד בשער חקלאי בגדר ההפרדה, מהקול שמשמיעה החותמת "מסורב" על אחד מאינסוף אישורים ומסמכים שרק חייל או פקיד ישראלי ינפיקו – או לא – עבור אלו שבחייהם אנו שולטים מדור לדור. רוב הזמן שאון הכיבוש חרישי, במיוחד עבור אלו שאינם נתיניו.
סערת "דוד הנחלאווי" חלפה לפני כמה ימים. עכשיו מופנית תשומת לב חולפת לביתוניא, וכך עד לפעם הבאה. חשוב לא להתבלבל: ל"דוד הנחלאווי" כמו גם ליורה מביתוניא כמו גם למעוול העתידי יש מפקדים, והצבא שבראשו עומדים מפקדים אלו אינו פועל על דעת עצמו אלא בשמנו, האזרחים שהם לא רק החיילים באותו צבא אלא בעיקר האנשים שבבחירותיהם, במעשיהם ובאדישותם מאפשרים את כל זה, מחוללים את כל זה, כבר כמעט 50 שנה.
אתם סיימתם לקרוא? השאון החרישי של הכיבוש נמשך.
חגי אלעד הוא מנכ"ל בצלם
