בפסק הדין שנפסק לחובתו ולפיו הוא צרך סמים וניהל קזינו, חבר הכנסת אורן חזן פוגע לא רק במעמד הכנסת ובשמו הטוב, אלא גם במעמדם של חברי הכנסת המזרחיים במפלגת השלטון הוותיקה ומנציח את מעמדם הנמוך בה בלאו הכי. אף שהתנהלותו של חזן חריגה לכל הדעות, יש שיחברו בינו לבין חברי כנסת מזרחיים נוספים במפלגת השלטון, הנתפסים כדמויות לא חיוביות. כך למשל התפרסם בראשית השבוע כי סגן השר ירון מזוז היה מעורב בחול המועד בקטטה עם פעיל ליכוד מרכזי; ולהבדיל אלף אלפי הבדלות ויותר, השרה מירי רגב ויו"ר הקואליציה, ח"כ דוד ביטן, זוכים לכותרות רבות בעיקר בעקבות אמירות שנויות במחלוקת ומצטיירים כמי שעושים עבור ראש הממשלה את העבודה המלוכלכת.
השיח העדתי שהתעורר בשנים האחרונות מביא את הרושם כי נוצר שינוי במצבם של המזרחיים בחברה הישראלית ואולם, דווקא ממפלגת השלטון הוותיקה עולה כי חברי הכנסת המזרחיים רחוקים מהנהגתה בפועל, יותר מאי פעם.
במהלך שנות השבעים של המאה הקודמת צמחה מנהיגות מזרחית במשרדיהם של ראשי עיירות פיתוח ברחבי הפריפריה הקרובה והרחוקה שנכבשו על ידי צעירים מזרחיים, בשנות העשרים של חייהם. מנהיגות זו, בני הדור השני של עולים יוצאי ארצות האסלאם ועיירות פיתוח, זכו לחיבוק מתנועת הליכוד בראשות מנחם בגין והם יחד עם רבבות מזרחיים הם אלה שהביאו את תנועת הימין לשלטון לפני 39 שנים.
חזן, מתוך תחקיר חדשות 2
החיבוק של הליכוד, ולימים קידומם לרשימת הליכוד בכנסת, לא היה פועל יוצא של "הצנחה" כנציגי "עדות" כבעבר, אלא מנהיגות מקומית, סוחפת ואותנטית, שפילסה דרכה באמצעות סניף הליכוד המקומי למנהיגות מקומית ולאחר מכן למנהיגות ארצית. מגן מקרית גת, שטרית מיבנה, עמור ממגדל העמק, הם רק חלק מדוגמאות לאותה מנהיגות מקומית צעירה ומוחה שהפכה למנהיגות ארצית צעירה, אז ולימים, חבשו את ספסלי הליכוד בכנסת.
דוד לוי, ששני ילדיו (ח"כ אורלי לוי אבוקסיס וח"כ ז'יקי לוי) מכהנים בכנסת כיום – די בהצלחה אבל מבלי שהם אוחזים בעמדות השפעה – היה שם ראשון מבין המנהיגות המזרחית ובולט מעל כולם. בשונה מהם הוא בכלל צמח במעוז הסוציאליזם והגנה על זכויות עובדים – בסיעת הליכוד בהסתדרות העובדים הכללית.
המנהיגות המזרחית הפכה לשותפה בהנהגת הליכוד, ומתן האוטונומיה למוסד ה"מרכז" ב-1977, במקומה של "הוועדה המסדרת" בקביעת זהות המנהיגות הארצית של המפלגה, הביאה להשפעה ארוכת טווח על מעמדם של המזרחיים במפלגה ושיבוצם ברשימת הליכוד לכנסת.
אבל כוח עולה זה של המזרחיים בהנהגת המפלגה על חשבון ההנהגה "החירותניקית" הוותיקה, ולימים גם מול "נסיכי הליכוד", הביאו למאבקים פנימיים וחשדנות. כך למשל, בוועידת "חירות" בשנת 1986, האשים משה ארנס את "מחנה דוד לוי" בניסיון להשתלט על המפלגה בשיטות מפוקפקות. לאחר המהומות באותה ועידה מפורסמת, כינה יצחק שמיר, יו"ר התנועה, את אנשי לוי "חבורת פושעים". במרץ 1992 נשא דוד לוי את נאום התוכחה שכונה לימים "נאום הקופים", בו הוא טען לקיפוח על ידי ההנהגה האשכנזית בליכוד בשל מוצאו: "הייתי בפיהם של כמה אנשי ליכוד קוף שזה עתה ירד מהעצים, תוקפים אותי, טוענים שאני פומפוזי, דמגוג ושאיני דואג לבעיות האמיתיות".
בולט מעל כולם. דוד לוי
המנהיגות המזרחית שצמחה ופרחה בשנות השבעים ושנות השמונים דעכה מאז. כך למשל, דוד לוי, סיים את הקריירה הפוליטית שלו דווקא בחיקה של מפלגת העבודה בגלגולה כ"ישראל אחת" בראשות אהוד ברק, במה שהיה לאפיזודה בה אחזה בפעם האחרונה בהגה השלטון. אף אחד מאותם צעירים מזרחיים שכבשו באופן אותנטי את כס הרשויות המקומיות בשנות השבעים ואחר כך חבשו את ספסלי הכנסת לא שרד בצמרת ואחד מהם, דוגמא לא טובה מקרית מלאכי, הגדיל להיכשל וסולק בבושת פנים מבית הנשיא לבית הכלא.
חלק בולט מחברי הכנסת המזרחיים בליכוד זוכים להמוני "לייקים", אולם בפועל הם נתפסים כערסים של המפלגה, יציר כפיו של "המרכז" המושחת. כך נהנים המפלגה וקברניטה מהמוני קולות של מזרחיים, אבל הם מורחקים בפועל מהנהגתה. נכון שהמקרה של ח"כ חזן הוא חריג, ונכון שיש מנהיגים מזרחיים ראויים, גם בתוך מפלגת השלטון וגם מחוצה לה, אבל בהתנהלותו של חזן ניתן לראות מזרחי נוסף שיותיר אחריו מורשת שלילית.
עו"ד אמיר בשה חבר בעמותת קדים – תיעוד ומחקר חיי היהודים בארצות האסלם
