בלי פרסומות. בלי בעלי הון. בלי בולשיט
משנים כיוון! במקום לצרוך תקשורת שמוכרת אותך, הגיע הזמן להשקיע בעיתונות עצמאית שעובדת אך ורק בשבילך
הגענו לארץ המובטחת וגם אנחנו עם ככל העמים. נכון, עוד אין לנו הפרדה בין דת למדינה או מערכת חינוך מניחה את הדעת, והערים הגדולות שלנו עדיין מאוכלסות בשכונות שהן בסיסים צבאיים, אבל אלה פרטים קטנים ושוליים. למרכיב החשוב באמת, זה שהופך סתם ערב רב לעם אחד, למדינה רבת זכויות במשפחת העמים, הגענו סוף סוף: חברות וחברים, גם לנו יש קלאסיקו!
מצד ימין, קבלו את ראש הממשלה, נבחר בפעם ה-23, דולרים בנעליים, סיגרים בוערים בכיסים ואצבע בנחיר הקנצלרית, ואת תוכנית מחיר-המטרה שלו – מר בנימין נתניהו!
ומולו, מצד שמאל. בעצם, מצד ימין גם כן, קבלו את הפרזנטור, אהוב העם, קמוט המצח הנדיב ותוכנית האפס מע"מ לדירות חדשות – מר יאיר לפיד!
נהרות המלים נשפכים כמים. כולם כבר כתבו כמה נוראה ונפלאה התוכנית של לפיד. אפילו הוא עצמו הבין כמה מהבעיות שלה, והכניס פנימה רווקים, ידועים בציבור וצלייגרים. למה להכביר במלים? יאיר רוצה שנקנה עכשיו, או כשתאושר התוכנית בעוד כמה חודשים, דירות חדשות מהניילון בהנחה. הקבלנים מהנהנים כולם, ורצים לאקסלים לראות איך מורידים את המחיר של הדירות שעולות -1.7 מיליון שקל ל-1.6 מיליון שקל, ועל הדרך מעלים את מחיר הדירות ב-1.2 מיליון שקל גם כן ל-1.6 מיליון שקל. הוקוס פוקוס.
ונתניהו? ההוא נזכר פתאום שלמרות שהוא מכהן כראש הממשלה מאז המאה ה-17 בערך, נסיונותיו הרפים לטפל במחירי הדיור נחלו כישלונות מהדהדים. אז לפני שלפיד נוטל לעצמו איזה רסיס קרדיט שמתגלגל בחוץ, ראש המדינה והקיבעון האיראני שלנו אץ להביא תוכנית משלו, שמטרתה להביא עוד דירות במחיר סביר לשוק.
כמה זמן ייקח עד שכל התוכניות האלה ייצאו לפועל? לכו תדעו. אולי חודשיים, אולי שנתיים. אבל למי איכפת? העיקר הכותרות של מחר בבוקר. אם משהו ייתקע, תמיד אפשר להאשים את בוז'י והחרדים והזועביז והמשילות. באמת חייבים לעשות משהו בקשר למשילות.
ובינתיים, מה קורה שם בחוץ, בעוד שני האבירים הגדולים של טובת הציבור מכופפים ידיים? מה עושה העם כפוי הטובה בעוד שליחיו הנאמנים ביותר שופכים את דמם לטובתו?
נכון, הנתינים כפויי הטובה מפסיקים לקנות דירות, יימח שמם! לכמה זמן? לא ידוע. אולי חודשיים, אולי שנתיים. נשב על הגדר ונראה. המלך והנסיך מחלקים מתנות, לא נחכה? בינתיים נתאפק. נגור בשכירות.
ומה קורה כשאף אחד לא קונה דירות? נכון, האוצר מתרוקן. האוצר חזה הכנסות של 7.6 מיליארד שקלים ממסי מקרקעין (שבח ורכישה). תוסיפו לזה עוד 6 מיליארד שקל בשנה, פחות או יותר, שהן הכנסות המדינה משיווק קרקעות. יוצא הרבה כסף.
ועכשיו, שערו בנפשכם שאף אחד לא קונה דירה בשלושת החודשים הבאים, ואף קבלן לא נכנס להתחייבות לפני שהוא מבין מה גובה המים ומה מחליטים חסידי הציבור שמחזיקים בהגה. ירידה בהכנסות המדינה בהיקף של 3-2 מיליארד שקל היא לא מופרכת במיוחד. ואת זה יש להוסיף למחיר התוכניות של לפיד ונתניהו, שתעלה עוד כמה מיליארדים.
התוצאות של הברוך הזה מתבטאות בשני מישורים: המישור האחד הוא מישור ההשכרה. מה עושים אם לא קונים? שוכרים. ומה קורה אם עולה מספר השוכרים באופן תלול, כי עשרות אלפי משפחות מחכות לממשלה ולא קונות דירות? נכון, מחיר השכירות עולה.
Merde!
והמישור השני הוא התקציב, הו, התקציב! ההוא שמבוסס על כמה כסף המדינה יודעת להכניס לכיסה לפני שהיא מוציאה אותו. ואם המדינה מכניסה פחות כסף, מה קורה לתקציב? נכון, יש לקצץ אותו מעט. הניסיון מלמד, שהממשלה תעשה הכל כדי להגביל את הקיצוצים כך שישפיעו רק על מערכת הביטחון, הטייקונים והמקורבים. האזרח הקטן לעולם לא נפגע כשהמדינה מקצצת בתקציבה. או שבעצם להיפך? אף אחד לא מוכן לספוג קיצוץ בתקציב, למעט האזרח הקטן, השכבות החלשות ושכבות הביניים, אלה שאין להן לובי בכנסת ובממשלה, למרות שהן מצביעות לאותם יאיר ובנימין.
Merde!
ללמדכם, שתמיד נתלונן על זה שנבחרינו החכמים לא עושים דבר, עד שהם ינסו חלילה לעשות דבר מה – ויוכיחו שיכול להיות יותר גרוע. חוץ מזה, כששני שותפים רבים מי יאכיל את הכלב, הכלב בדרך כלל שוב הולך לישון רעב.
