מחר ידבר ביבי בקונגרס האמריקאי והיום אלך לנקרופוליס הירקון לקבריהם של אבי ואמי, ואשאיר להם טרנזיסטור קטן שעליו כרוכה בגומייה עבה בטרייה תעשייתית ענקית, כמו שנהג אבי לעשות כדי לחסוך בטריות יקרות. גלו עפר מאוזניכם, אומר להם, והקשיבו לנאום בקונגרס.

אם יזכיר את השואה – את בלוק הנשים באושוויץ שממנו שוחררה אמי ואף פעם לא סיפרה מה קרה לה שם במשך חצי שנה, ואת מחנה בוכנוולד שממנו שוחרר אבי לאחר שהאמריקאים כבר גלגלו אותו לערימת הגופות שבה היה נשאר אלמלא אחיו, דודי שמואל, שמשך אותו משם, מוזלמן במשקל 35 ק"ג – אם יגיד אפילו מילה אחת על השואה, תדעו מה לעשות.

אבי ואבותיו ואבות אבותיו מצטיינים בכניסה פתאומית לא רצויה ולא מבוקשת לחלומות צאצאיהם. הנחיל להם את התכונה הזו סבי מצד אבי, שהיה נפח, קטן קומה אבל בעל זרועות של הרקולס יהודי. בביקורי הלילה שלהם, בדרך כלל מלאי כעס וחרון ואכזבה והאשמות, הנפח מכה על ראשי בפטיש ענק, וצועק "למה אתה לא עושה כלום? עוד לא מאוחר בשבילך ללמוד נפחות, הנפחייה שלי מחכה לך בראדום. אפילו הפולנים לא רצו אחרי המלחמה את החור השחור והמזוהם הזה, שבו הכנתי בקיץ פרסות סוסים ובחורף עשיתי לילדים קופסאות פח שבתוכן נר שיחבשו על ראשם כדי שיראו אותם מרחוק".

אם האיש הסגול יגיד "שואה" באנגלית הרחוקה כל כך מן המבטא של האמריקאי השחור שלקח את אבי על גבו (זה היה האיש השחור הראשון שראה), אם ימכור שואה כמו שהוא מוכר "דיור בר השגה" בשכונת שפירא – שלחו אליו את סבא שלי, סבא יחיאל, הנפח השחור מפיח התנור, שיניח את ראשו הסגול על הסדן ויכה בחלומותיו בלי רחמים, כמו הגרמני שבעט למוות בבנו של אבי בן השלוש, האח שמעולם לא הכרתי, וירה באשתו, וכמו שאמר אבי לעתים קרובות, לא אתה ולא אחיך ולא אמך הייתם יפים כמוהם. 

דימוי: Raxon Rex