אתמול ירו לליבי 50 חיצים. ברק קופר, בחור צעיר שהרס את החיים ל-50 נשים, בהן קטינות, קיבל אתמול בחסות השופטת אורית קנטור גזר דין מגוחך ופוגעני. זו בשורה מרה, כואבת ומאוד מטרידה. נפגעות העבירה בתיק גילו שהסרסור שסרסר בגופן, ברגעים האינטימיים של חייהן, לא ישלח לכלא.
הבחור שהפיץ תמונות אינטימיות ופרטים מזהים של הנשים בתוכנת המסרים המיידיים דיסקורד תמורת תשלום הגיע להסדר טיעון. הוא ירצה 300 שעות התנדבות לטובת הציבור ו-1,000 שקל פיצוי לכל נפגעת. זה מה ששווה ההרס של החיים שלהן, השחתת הנפש שלהן, ההטרדות הבלתי פוסקות שחוו, הטראומה, איבוד האמון שלהן בסובבים אותן, האונס הנפשי והרגשי שחוו.
איך אני יכולה להתמודד עם הזלזול בנו, בנפגעות? הביטחון שלנו לא שווה דיו? איך אפשר להתמודד עם התחושה הקשה הזו שבמערכת המשפט מזלזלים בעבירות מין ברשת? שלא באמת מבינים אותנו, הנפגעות, ואת ההרס שזה זורע בחיים שלנו?
מימיי לא חשתי כה אבודה וחסרת הגנה. אין לי על מי לסמוך, בטח לא על מערכת המשפט והצדק.
רק מי שחוותה מבינה
אני יוליה זברסקי, בת 38, נפגעת עבירות מין ברשת כבר מעל עשור, על ידי האקס שלי שהדביק את פני על תמונות פורנוגרפיות והפיץ אותן ללא הרף.
האקס שלי אולי התחיל בהפצה, אבל אחרים המשיכו בה. ככה הפכתי לנפגעת עבירה גם בתיק של אלון גברילוב ובתיק עידן מיכאילוב. בראשון אני אחת מ-170 נפגעות עבירה, בשני אחת מ-130 נפגעות.
עבר יותר מעשור מאז שהאקס שלי התחיל לפגוע בי והמצב רק מחמיר.
בכל רגע ההפצה ממשיכה מאחורי גבי. להיות אחת מ-50 נערות ונשים בקבוצות רדודות מהסוג הזה, כשכולך חשופה והפרופילים שלך בפייסבוק ובאינסטגרם מוצמדים לתמונה או לסרטון המופצים, זה רוע לשמו, זו חדירה לפרטיות, פגיעה בכבוד ובחירות שלך. כי מהרגע שזה מתחיל, החיים שהכרת נגמרים.
את מגלה צדדים מאוד מכוערים של אנשים שמטרידים אותך ברשתות החברתיות: גברים שולחים אליך הודעות בוטות ומטרידות ותמונות של איבר מינם, מחייגים אלייך בפייס טיים באמצע הלילה, שולחים אינסוף בקשות חברות. זו ממש מתקפה וכל מי שחוותה את זה לצערי מבינה על מה אני מדברת.
ברגע שמישהו שולח לך צילום שלך ואת מבינה לראשונה שאת מופצת ומושפלת ברשת אנונימית, את מרגישה רעידת אדמה, בחילה, רעד בכל הגוף, דפיקות לב מואצות ובעיקר רצון עז להיעלם מהעולם.
אין לך מושג מה לעשות, למי לפנות, איך לאתר את המפיץ ולהוכיח שזה הוא, תחושת חוסר אונים פוקדת את ראשך וגופך. אני לא מאחלת זאת לבת, אחות, אמא או לאחיינית של אף אחד ואחת.
ברגע הקשה הזה, את רוצה להאמין שהמשטרה ומערכת המשפט יהיו לצידך, כי את נפגעת עבירות מין וסרסרות ברשת.
איזה מסר עובר פה?
צדק זו מילה ותחושה שכבר פרחה מזכרוני. כל ידיעה על עבריין מין שקיבל עונש מגוחך מערערת אותה יותר ויותר. לאיזה עולם אנו מגדלים את ילדינו? לפרטיות וכבוד של הפרט כבר אין הרבה משמעות.
איזה מסר הסדר הטיעון הזה מעביר לחברה שלנו? איזה מסר הוא מעביר לאותם עבריינים, שהעונש הוא בדיחה? הסדר הטיעון הזה בטח לא ירתיע אף אחד להמשיך בהרס חייהן של נשים ונערות רבות. ומחר זו יכולה להיות הבת שלך, האמא שלך, האחיינית שלך או אחותך.
ברגע שאת מבינה לראשונה שאת מופצת ומושפלת ברשת אנונימית, את מרגישה רעידת אדמה ובעיקר רצון להיעלם מהעולם
הייתי מצפה לענישה מרתיעה, כי זו עבירה שהורסת חיים. ישנן נשים שמטופלות בכדורים פסיכיאטריים אחרי שזה קורה להן, ישנן נשים שמתאבדות כי הן לא מסוגלות לחיות עם הבושה וההשפלה, למרות שהבושה היא לא שלהן, אלא של סרסורי הרשת.
עם ההיקף הרחב ותופס התאוצה של התופעה המזעזעת, הייתי מצפה שתקום יחידה במשטרה שתעסוק בעבירות מסוג זה ושיהיו ברשותם כל הכלים הנחוצים לתפוס את העבריינים.
הייתי מצפה שתהיה תוכנית שיקום וטיפול פסיכולוגי לנפגעות, ולא רק לפוגעים. הייתי מצפה לראות פגיעה קשה בכיס של הפוגעים ועונש של לפחות חמש שנים בכלא.
הייתי מצפה שהפוגעים יעברו שיקום אמיתי, בליווי אנשי מקצוע. הייתי מצפה שלא יסגרו תיקים על ימין ועל שמאל בפרקליטות. בינתיים אני יכולה רק לצפות.
יום עצוב עובר עליי. גם בתור אזרחית המדינה וגם בתור נפגעת עבירות מין ברשת. מתי מישהו יתעורר וישמע את הזעקה שבתוכנו?
ואתן, 50 נשים יקרות, לבי איתכן. תהיו חזקות. לצערי אין לי מילים מנחמות. אני אתכן למרות שהפרקליטות לא היתה, אני מחבקת כל אחת ואחת מכן.
עורך הדין שלומי שרון, סניגורו של הנאשם מוסר: "אין ספק שמדובר בעונש קל במיוחד, חריג ותקדימי. אני שמח שביהמ"ש והפרקליטות ראו את הפוטנציאל העצום שגלום בשיקומו של הנאשם והעדיפו לשמר אותו על פני שיקולים של גמול והרתעה. ענישה היא לעולם אינדיבידואלית והסדר הטיעון שגובש אינו מקל בשום דרך מחומרת העבירה אלא רואה בפוטנציאל השיקום של צעיר בתחילת דרכו משום אינטרס חברתי משמעותי".
