כדי לבלום את הפגיעה בעובדים חייבים את החרדים בממשלה

משנים כיוון! במקום לצרוך תקשורת שמוכרת אותך, הגיע הזמן להשקיע בעיתונות עצמאית שעובדת אך ורק בשבילך

השיחות על הרכב הממשלה הבאה מעלות לא פעם את המושג ממשלת אחדות חילונית. יכול להיות שהרעיון הזה נשמע לא רע לכל מי שהצטופף בתורים בטיב טעם בשבת שלפני החג. כי אם לא צפוי תהליך מדיני או שינוי דרמטי ביוקר המחיה, שלפחות שהסופרמרקטים יישארו פתוחים בשבת. ואם נוסיף לזה גם תחבורה ציבורית בשבתות ובחגים – זו תהיה ממש פריצת דרך.

אלא שעבור ציבור השכירים, זה שרואה את שכרו הולך ונשחק ומשנן לעצמו שלאף אחד אין ביטחון תעסוקתי כיום – השינוי המיוחל לא יגיע מממשלת אחדות חילונית. בטח לא עבור השוליים התחתונים של המושג האמורפי "מעמד הביניים". שכר מינימום? רפורמה בתשלומי הפנסיה? אלו אינם מושגים שגורים בכחול לבן. בכל מה שקשור לעבודה המאורגנת, למשל, "יש עתיד" רואים עין בעין עם בצלאל סמוטריץ' ואיילת שקד. כך לדוגמא בקריאה לצמצום זכות השביתה בשירותים ציבוריים.

מבין האופציות הספקולטיביות שהקיפאון הפוליטי הוליד, דווקא ממשלת מרכז שמאל חרדים טומנת בחובה פוטנציאל לשינוי מהותי עבור ציבור השכירים בישראל. כן, חבירה ל"פרזיטים" האדוקים, כפי שהורגלנו לראותם כוללת פוטנציאל לבלימת מהלכי הפגיעה בעובדים ולשינוי כיוון.

שחיטת פרות כשרות למהדרין

אי אפשר לכוון לחיבור פוליטי למפלגות החרדיות בלי להתייחס לשניים מהחסמים המשמעותיים בתודעה החילונית כלפיהם: עבודה ולימודים. אלא שהתפיסה שלפיה חרדים אינם עובדים אינה מדוייקת. על פי נתוני הלמ"ס מ-2018, קצת יותר ממחצית מהגברים החרדים (50.2 אחוז) עובדים ו-76 אחוז מהנשים החרדיות עובדות (לעומת 83 אחוז משיעור הנשים הכללי).

יותר ממחצית מהגברים החרדים (50.2 אחוז) עובדים ו-76 אחוז מהנשים החרדיות עובדות

תעסוקת הגברים אולי לא נשמעת מרשימה, אך יש לקחת בחשבון כמה בעיות בניתוח נתוני תעסוקת חרדים שתוקנו רק בחמש השנים האחרונות. עד לפני חמש שנים הוגדר "חרדי" על ידי המועצה הלאומית לכלכלה על פי אחד משני קריטריונים: בית הספר האחרון שבו למד אחד מבני המשפחה (ישיבה גדולה או מדרשה גדולה) ומגורים באחד מ-15 גרעיני ישוב חרדיים. שירות צבאי למשל הדיר אדם מהגדרתו כ"חרדי". כך, למרבה הפרדוקס דווקא חרדים שלא נמצאו במסגרות התורניות ויצאו לשוק העבודה לא קיבלו ביטוי בנתונים, כמו גם חרדים המתגוררים בערים חילוניות ועובדים בהן.

בנוסף, עד 2015 חושב גיל התעסוקה על יד הלמ"ס כ-25-64. טווח גילאים מצומצם, במיוחד בעבור נשים חרדיות שנכנסות לשוק העבודה לפני גיל 20. החל מ-2014 החלה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנות את ההגדרה ל"חרדי" להגדרה עצמית. כלומר, רמת הדתיות של משתתפי הסקר נקבעת לפי הגדרתם. באופן לא מפתיע הוביל השינוי לצמיחה בשיעור החרדים העובדים.

נכון, עדיין מדובר רק במחצית מהגברים החרדים, ואפשר להתווכח על הסיבות שהובילו לכך, אך בדבר אחד אין חולק: הציבור החרדי, לרבות משקי הבית שבהם שני בני הזוג עובדים, הוא ציבור המתקיים בדוחק. שכר חודשי ממוצע למשפחה הוא 7,443 שקל. לעומת 11,068 שקל בציבור הכללי.

7,250 סטודנטים חרדים

וכאן עולה השאלה השנייה: מדוע הם לא לומדים לימודים גבוהים? הם דווקא כן. היקף החרדים הלומדים לתואר אקדמי עלה בעשור האחרון ב-630 אחוז. 53 אחוז מהם לומגדים במכללות ציבורית, במסלולים המותאמים להם. בתקופה של פחות מעשרים שנה, בין 1996-2013 זינק מספר הסטודנטים החרדים מעשרות בודדות לכדי 7,250 סטודנטים.

השמחה אולי מוקדמת מדי אם לוקחים בחשבון את הנתון המבהיל שעלה מדוח מבקר המדינה האחרון, שלפיו 75 אחוז מהסטודנטים החרדים נושרים במהלך הלימודים. הנשירה הזו אינה גזרת גורל. מרבית הנושרים עושים זאת כבר בשלב המכינות, שבו מוקנה להם כלי העבודה לחיים האקדמיים, הידוע גם בשם "לימודי ליבה".

אבל במקום לפצח את החסם הבסיסי והחשוב הזה ולהשקיע במכינות לטובת סטודנטים חרדים וסטודנטים בפריפריה החברתית כלכלית – שהרי זהו יעודן של המכללות הציבורית – מבהירים ראשיהן כי מורי המכינות אינם חלק מהעולם האקדמי. במו"מ שמתנהל בימים אלה בין ראשי המכללות לאיגוד סגל ההוראה במכללות, מסרבים בוועד ראשי המכללות לדון בשיפור תנאי ההעסקה של מורי המכינות. התעלמות ואטימות ממשאב חיוני כל כך לשילובם של חרדים באקדמיה.

מה יוצא לנו מזה?

המפלגות החרדיות מייצגות כיום ציבור עובדים ועובדות הולך וגדל, שמתקשה לגמור את החודש. הדאגה לתנאי העסקה הוגנים ועלויות התשלומים הקבועים של משקי הבית, הולכים וממלאים מקום מרכזי בסדר היום של המפלגות החרדיות. כך גם לגבי השכלה גבוהה. אמנם לא יודו בכך בפומבי אבל הצורך בלימודי חול כמנוע לשיפור הכלכלי הנדרש ברור גם להנהגה התורנית.

דאגה לתנאי העסקה הוגנים ועלויות התשלומים הקבועים של משקי הבית, ממלאים מקום מרכזי בסדר היום של המפלגות החרדיות

את רוח השינוי בעשייה הפרלמנטרית אפשר לראות כבר כעת. כך למשל בזמן שעסקנו בכל הקומבינציות האפשריות להקמת ממשלה, צמצמה המדינה את סבסוד התשלום למעונות היום והמשפחתונים המצויים בפיקוח משרד העבודה והרווחה, דווקא עבור הורים בדרגת ההשתכרות הנמוכה ביותר. את המאבק להקפאת שכר הלימוד למעונות ולמשפחתונים מנהל ח"כ יעקב אשר מיהדות התורה מול שר העבודה והרווחה, בנימין נתניהו.

המפלגות החרדיות הן בעלות ברית חשובות בפריסת רשת כלכלית חברתית הנדרשת בישראל. בנושאים הללו קיימת הסכמה רחבה יותר בין העבודה והמחנה הדמוקרטי לבין המפלגות החרדיות, מאשר בין מפלגות השמאל לכחול לבן.

מפלגות החרדיות הן בעלות ברית חשובות בפריסת רשת כלכלית חברתית הנדרשת בישראל

על חשיבות שיתוף הפעולה עם המפלגות החרדיות בנושאי עובדים אפשר ללמוד מהממשלה הקודמת. כחלק מהמאמץ הכללי לצמצם את כוחה של האופזיציה בישראל, חוקק ב-2016 חוק משק המדינה, הקובע כי הרוב הדרוש במליאה לאישור הצעת חוק פרטית בעלות של 5 מיליון שקל ויותר (סכום זניח לכל הדעות) הוא 50 ח"כים. המשמעות היא שלכל הצעת חוק המחייבת תקצוב משמעותי נדרשת הסכמת ממשלה. כך, הדרך היחידה בממשלת ימין כלכלי להעברת חוקים תומכי עובדים עברה דרך המפלגות החרדיות.

החיבור עם המפלגות החרדיות ליצירת בלוק עובדים הוא בבחינת הזדמנות פז לחישוק מפלגת המרכז הגדולה. את החשש המרכזי עבור הציבור החרדי, סוגיית גיוס החרדים שממילא נתפשת כנטל עבור הצבא, אפשר לפתור באמצעות שימור הסטטוס קוו בנושא זה.