ברלב"ד (הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים) מאוד רוצים שנפסיק לסמס תוך כדי נסיעה ובצדק רב כמובן. שימוש בטלפון הוא מגדיל פי עשרה את הסיכוי לתאונות דרכים, ומספר הנפגעים רק עולה כל שנה. בשנים עברו, החליטו הרלב"ד ולשכת הפרסום הממשלתית לעמת אותנו עם סיטואציה יומיומית: כיצד תנהג כשבעת נסיעה, הוואטסאפ יתריע שוב ושוב על הודעות מהבת שלך?
כנראה שזה לא מספיק הרתיע, כי השנה העלו ברלב"ד הילוך. בפרסומת שעלתה בשבוע שעבר, נראים שורה של מנכ"לים בכירים (פרטנר, טבע ישראל, אסותא – רשימה חלקית) מתחרים ביניהם בהצבת דרישות דרקוניות לעובדים: "זמינות גבוהה, לילות שבתות וחגים, לא קל", אומרת מנכ"לית רשת פתאל. רק אם אתם בנהיגה, גורס הסרטון – רק אז מותר לכם לא לענות.
במבחן השיח הציבורי, הפתיון עבד. הרשת געשה השבוע בעקבות הפרסומות – אבל לא בגלל נזקי הסימוס בזמן נהיגה, אלא בגלל גלריית המנכ"לים והמנכ"ליות שהעבודה מסביב לשעון כנראה ניתקה אותם מתהליכים שעוברים על שוקי העבודה בשנים האחרונות בחלק ניכר במדינות המערב.
האם ריבוי שעות עבודה הוא ערובה לאפקטיביות? שורה של מחקרים מלמדים אחרת. הבולט שבהם הוא מחקר שנעשה באוניברסיטת סטנפורד ב- 2014 בידי ג'ון פנקבל. המחקר מראה כי לא קיים קשר ליניארי בין שעות עבודה להספק אלא להיפך – יותר מדי שעות עבודה מובילות לטעויות.
השלכות ברורות יותר לשעות עבודה מאומצות הן השלכות בריאותיות: 70% ממקורות הלחץ של אנשים עובדים – עצמאים או שכירים כאחד – נובעים מחוסר האיזון בין העבודה לבין החיים הפרטיים. במחקר אחר שערכה עיריית גטבורג בשוודיה לפני כשנתיים, עלה כי אחיות סיעודיות שעבדו רק שש שעות ביום השתמשו ב-4.7% פחות ימי מחלה ונעדרו פחות מעמיתיהן – שעבדו 8 שעות ביום והגדילו ב-60% את ימי המחלה שלהם במהלך המחקר.
הסטנדרט הישראלי
אבל גם ללא מחקרים, רובינו, מעסיקים ועובדים, מרגישים בשחיקה הגוברת ובתפוקה היורדת ככל שאנו שוהים יותר בעבודה. חלקינו נשארים בעבודה יותר זמן כסמל למחויבות. סביר להניח שאותם מנכ"לים בתשדיר מכירים היטב את הסיפור המיתולוגי על ביל גייטס, שנהג על פי עדותו בימיה הראשונים של מיקרוסופט, לשנן את מספרי לוחיות הרישוי של העובדים כדי שיוכל "לראות מתי הם מגיעים ומתי עוזבים". בעוד שעמדה כזו חווה טלטלה משמעותית – כוכבי הסרטון של רלב"ד נטועים בעבר.
מנכל"ים כאלה לא מוכנים אולי שהעובד יסמס במהלך נסיעה, אך מוכנים גם מוכנים שיסמס כשהוא או היא עם בני זוגו או עם הילדים, עסוק במשק הבית או חלילה מתחזק תחביבים. ואגב המסר המשני של הפסקת סימוס בנהיגה – היא ש"אם זה דחוף מתקשרים". כלומר, שיחות במהלך הנהיגה אפשר גם אפשר לנהל. רק שלא נחשוב לרגע שזהירות בדרכים קודמת לנהלי עבודה קשוחים.
ומה שמעציב במיוחד הוא שאותם מנכ"לים מציגים ללא בושה את דרישתם לזמינות אינסופית, משום שזהו הסטנדרט הישראלי. דו"ח OECD מ-2018 מצביע על כך שישראל ניצבת במקום השביעי במדד שעות העבודה, עם ממוצע של 40.6 שעות עבודה בשבוע לעומת 36.8 בממוצע בשאר מדינות הארגון.
אלא שלא רק תפישה מיושנת ומקוממת עולה מהסרטון של הרלב"ד. מה שחשוב לא פחות הוא שרשות לאומית מעודדת את דריסתם של שורה של חוקים ופסיקות, ובראשם חוק שעות עבודה ומנוחה שמבטא את הכרת המחוקק בזכות העובד להפרדה בין יום מנוחה לשעות פנאי.
מנכ"לים כאלה לא מוכנים אולי שהעובד יסמס במהלך נסיעה – אך מוכנים גם מוכנים שיסמס כשהם עם בני הזוג או עם הילדים
התגובות הזועמות ברשת לסרטון הן חשובות ומלמדות שאולי לישראלים נמאס להיות פראיירים ודורשים איזון עבודה – חיים שיותר מזכיר את אירופה. אבל איך ממשיכים הלאה? בתור התחלה כדאי שמשרד העבודה והרווחה ייבחן יותר מקרוב הפרה של חוקי העבודה, וגם שהעובדים יהיו מודעים אליהן.
הנה רשימה קצרה של הפרות שיכולות לעלות מזמינות אינסופית כמו שדורשים המנכ"לים בסרטון: עבודה בפועל של מעבר ליום העבודה המותר, אי תשלום שכר ותעריף שעות נוספות על עבודה בפועל, חיוב עובד לעבוד בפועל ביום המנוחה השבועי שלו (חוק שעות עבודה ומנוחה); חובה לשלם על כוננות אם נמצאים במקום העבודה גם אם לא "בתפקיד" (שורה של פסקי דין). רוצים שנהיה זמינים יותר? תשלמו יותר. שנהיה זמינים תמיד? אתם כנראה מצפים שהעובד יימנע מלממש את ימי המחלה והחופשה שלו.
הסיכוי שנראה בישראל בעתיד הנראה לעין חוק אימיילים, כמו בצרפת, המעניק לעובדים זכות להתעלם מאימיילים שנשלחו מהמעסיק לאחר תום שעות העבודה הרגילות – הוא קלוש. אבל סרטון הרלב"ד הוא הזדמנות טובה לעובדים להתעורר, ולשים גבול לשיעבוד ולשים לב לזכות שלהם לזמן פרטי. זה עניין קריטי של איכות חיים לא פחות מזהירות בדרכים.