ביוני 2019, קצת אחרי שהתברר שמפלגת הימין החדש לא עברה את אחוז החסימה, עמדה השרה אילת שקד על הבמה במשרד המשפטים ונשאה נאום פרידה אישי ונרגש בנוכחות חבריה למשרד, ביניהם פרקליט המדינה, היועץ המשפטי לממשלה ומנכ"לית המשרד.
"תם עידן בצלאח א-דין 29", התפייטה שקד. "העידן החדש שנפתח ב-2015 התאפיין בשרי משפטים המנהיגים את המשרד. הם מעורבים בפעילות המשרד עד העצם. הם שולטים בפרטי הפרטים. הם קובעים את דרכי התנהלות המשרד. ולמחליף שלי, לכשיבוא, אני אומרת – אתה מקבל משרד במצב טוב, שמור עליו. ואני לא מסתירה שיש לי אינטרס אישי בבקשה הזו. אני בהחלט מתכוונת עוד לחזור לכאן".
הנאום הזה היה המשך ישיר לכותרות שליוו את קמפיין הבחירות של הימין החדש. חלק מרכזי בו עסק במהפכה השיפוטית שעשתה שקד, שהצטיירה כשרת משפטים עוצמתית ואפקטיבית שידה בכל. שקד טענה לכל אורך הדרך למעורבות מלאה וכוללת כשרה. ככזאת, הגיע הזמן שתיתן הסברים על הפריצות והבלגן שחגגו בוועדה למינוי שופטים, בראשה עמדה במשך ארבע שנים.
התמונה שעולה בשנה האחרונה בכל הנוגע למינוי שופטים תחת עיניה הבוחנות של השרה לשעבר בוועדה היא מדאיגה במקרה הטוב, ומעוררת חלחלה במקרה הרע. שקד הבטיחה ש"היא מתכוונת לחזור לכאן" – אבל בפועל ראוי לשקול האם יש להרחיקה משם, לתמיד. בתקופתה הגיעה הוועדה למינוי שופטים, קודש הקודשים של מערכת המשפט, לסחר מכר ושפל חסר תקדים בהתנהלותו, והכל תחת עצימת עיניים מצדה ודילים פוליטיים שהטיבו עמה.
לאט לאט מתבהר, עד כמה השחית הדיל המפורסם בינה לבין אפי נוה, יו"ר הלשכה לשעבר, המואשם בפרשת מין תמורת מינויים, את הוועדה למינוי שופטים. כדי לקבל רוב בוועדה ולמנות שופטים שמרניים לעליון כמו יוסף אלרון, כדי לקיים את המהפכה השיפוטית שביקשה – נתנה שקד גב מלא לנוה ולנציגיו בוועדה בשמו (גם עוד לפני שנוה עצמו היה בכלל נציג בוועדה), לעשות כבשלו במינויים בערכאות הנמוכות.
היסטוריית הדילים של שקד
כשנחשף הדיל שהציעה שקד באמצעות שליחיה לנתניהו, לאחר הבחירות באפריל 2019, בדבר השגת חסינות עבורו מהיועץ המשפטי מנדלבליט תמורת הכנסתה לרשימת ליכוד – סקרנו פה את שרשרת הדילים של שקד במהלך כהונתה. שרי משפטים בעבר אמנם הבינו את הכוח של לשכת עורכי הדין, אבל לא כמו שקד. היא ידעה מה אפשר לעשות עם התיק הזה ולמה לשכת עורכי הדין כל כך חשובה לה.
יחד עם נוה היא השתלטה על הוועדה למינוי שופטים, המורכבת משלושה שופטים, שלושה פוליטיקאים ושני נציגי הלשכה. כגוש אחד הצליחו השניים להכריע את המינויים בוועדה ולהחליש את השפעת השופטים בה. אנשי הימין מאוד אהבו את זה, אלא שהם לא הבינו ששקד ונוה לא ממנים שופטים רק משיקולי אידיאולוגיה ימנית – אלא גם מאינטרסים אישיים, לא פוליטיים ולא מקצועיים. בעוד בעליון ביצעו מינויים שריצו את תומכי הימין השמרני, הרי שבערכאות הנמוכות יותר מינו שופטים על פי שיקולים אחרים, ואלו המינויים שהרבה פחות מסוקרים בתקשורת ומדוברים. אלו, עוד יותר מהפוליטיים, המינויים שקריטיים כל כך לשמור על מערכת המשפט נקייה.
נוה עצמו הפך לחבר בוועדה למינוי שופטים רק באמצע 2017, שנתיים אחרי מינויה של שקד לשרת המשפטים, אלא שכפי שסיפר בתוכנית "עובדה", הוא היה האיש שקבע ביחד עם שקד מי יתמנה ומי לא. עוד הראה הסרט ב"עובדה" כי אף שלא הצביע בפועל בוועדה, הוא נכח בישיבות ובדיונים שנערכו בה. נוה גם היה גורם דומיננטי במינוי עו"ד אילנה סקר, אליה העביר בוררויות במיליונים, לחברה בוועדה.
מה עוד כלל הדיל בין נוה לשקד? למשל את התגייסות נוה ומקורביו ומשאביו של נוה כיו"ר לשכת עו"ד לטובת מפקד עבור שקד לבית היהודי. במסגרת תחקיר המקום על משרד עורכי הדין לירום סנדה ושות', שאחד מבעליו – זיו להב – הוא חבר קרוב של נוה, הראינו כיצד הוחתמו עשרות מעובדי המשרד על טופסי התפקדות למפלגת הבית היהודי, כפי שנעשה גם במשרדים אחרים ככל הנראה. בראיון לרביב דרוקר בערוץ 13, שקד לא פסלה את הדברים ואף אמרה: "כניסת הלשכה לשדה הפוליטי לגיטימית. אפי אמר לי שהוא הולך לפקוד למפלגות".
פרסום צהוב ואישי מדי?
החשיפה של המקום הכי חם וחדשות 13 אמש על מעורבות שר האוצר משה כחלון במינוי השופטת אתי כרייף, שלא עברה את מבחני השיפוט אבל קיבלה את תמיכתו מול שקד, נוה והנשיאה מרים נאור, היא עוד דוגמה להשחתה של אותה ועדה ולניגודי העניינים הפסולים שחגגו בה תחת שקד. אגב, מדובר באותה שקד שרק לפני שבוע טענה במהלך דיוני החסינות של חיים כץ, כי "אין דבר כזה ניגודי עניינים אצל חבר כנסת".
היו מי שטענו שהפרסום אמש הוא צהוב ואישי מדי, בשל האינטימיות העולה מהמסרונים, אבל הם מפספסים את הנקודה העיקרית עליה מעיד הקשר האישי בין שר לשופטת: ההשחתה הנוראית והגדולה של הוועדה, ליבה של מערכת המשפט, שכבר עשרות שנים פוליטיקאים מנסים לשלוח אליה ידיים במטרה לקנות לעצמם יותר שליטה וכוח. שקד הביאה את המעורבות הפוליטית בוועדה לשיא, ואת הפירות שקטפה עם נוה, כרייף וכחלון אנו רואים כעת. וזו רק ההתחלה.
גם על מידת אחריותה של נאור מוטל כעת צל כבד, כי המינויים שמונחים בפני הוועדה מגיעים כבר "מבושלים" ולא נותר לה אלא לאשרם. כלומר, הדילים נסגרו מאחורי הקלעים, בין שקד לנוה, כפי ששקד הצהירה בכמה הזדמנויות, והיא אישרה.
שרי משפטים בעבר אמנם הבינו את הכוח של לשכת עורכי הדין, אבל לא כמו שקד. היא הבינה למה לשכת עורכי הדין כל כך חשובה לה
ההתנהלות של השופטת כרייף מול נוה וכחלון, גם אם מנכים את הפרטים העסיסיים, מדאיגה. מעכשיו, ידע כל שופט בערכאה נמוכה או גבוהה, שעליו להתחנף, להפעיל שתדלנים, להציע קפה ולשאת חן בעיני הפוליטיקאים (יו"ר הלשכה בתוכם), שעשויים להשפיע על מינויו. האם זה מה שמצפה לנו במסלול אל המשילות שהבטיחה שקד? מעורבות גדולה עוד יותר של פוליטיקאים במינוי שופטים?
ראוי ודרוש כעת שתיפתח חקירה מעמיקה ורצינית של כל המינויים באותה תקופה של הוועדה למינוי שופטים. לא מופרך להניח שכך ייחשפו עוד דילים וניגודי עניינים. נוה, נאור, ח"כ נורית קורן ונציגים נוספים שישבו שם באותה תקופה כבר לא יחזרו לכהן בה, אבל שקד סימנה את המטרה והצהירה על כוונתה לשוב לשם ולעמוד בראשה כשרת משפטים בעתיד. עד שלא תחקר התנהלות הוועדה בתקופתה, אין לה מה לחפש שם. ייתכן שכמו שאריאל שרון הורחק בזמנו ממשרד הביטחון – לאחר שוועדת כהן לחקר אירועי סברה ושתילה המליצה במפורש כי התיק הזה לא יופקד עוד בידיו – גם את שקד יצטרכו להרחיק ממשרד המשפטים.