ב-2016, כשעוד היינו תמימים, העולם קצת נדהם מהסטנדרטים הנמוכים החדשים שהציב טראמפ במסע הבחירות שלו בארה"ב, כשלעג לאנשים עם מוגבלויות או חיקה עיתונאים. חשבנו שאין יותר נמוך לרדת. ארבע שנים אחר כך וכמה סטוריז עם דמבו מאוחר יותר שמעלה ראש הממשלה, אפשר להגיד שלנתניהו אין מה להתבייש במרוץ לתחתית. 

ישראל של נתניהו נהפכה למדינה שקודים של מאפייה שולטים בה. זו לא רק השחיתות וכתבי האישום הרבים של נתניהו ושריו, או התמלילים של יחסי התן וקח בעניין בזק למשל. זה גם השפה, הסגנון, הסחיטה והאיומים הפומביים. שפלות הרוח של משפחות פשע. מדינה שבה עיתונאי שחושף ומבקר את ראש הממשלה צריך להסתובב עם מאבטח. האיומים על חייו של גיא פלג והפוסט האחרון של נתניהו, שבו הוא קורא לא לצפות בערוץ 12 בגלל הסדרה "הנערים" האנטישמית לדבריו, כמו גם השקרים שפלג ואחרים מפיצים עליו – הוא מביך ומביש אפילו בסטנדרטים שלו. ומדובר במישהו שכבר המציא פעם אונס שלא קרה או שריקות בוז בסכנין שלא היו. 

אין בעיה עם ביקורת על התקשורת. לא פעם היא מוצדקת, וגם באתר זה היא נשמעת. אבל יש הבדל גדול בין ביקורת לבין התרת דם או קריאה לחרם. הרי אף אחד לא חושב שמאזן הכוחות בין עיתונאי יחיד או יוצר לבין ראש ממשלה על כל שלוחותיו ואמצעיו הוא באמת פרופורציונלי? 

נתניהו והצוות שמקיף אותו לא ישתנו בקרוב, ובכלל נדמה כי יאיר הבן השתלט על בלפור. ככל שהכרעות הדין יתקרבו, והבחירות יתקרבו, ההתקפות רק יהיו פרועות ומטורללות יותר. כשאתה על המסלול המהיר לארדואן ושלטון ללא גבולות או מבקרים (את מבקר המדינה ומכשולים נוספים הוא כבר הסיר) כבר אין מה לצפות לגינויים או בלמים. אבל נתניהו לא לבד. 

ישראל של נתניהו נהפכה למדינה שקודים של מאפייה שולטים בה. זו לא רק השחיתות וכתבי האישום של נתניהו ושריו, או התמלילים של יחסי התן וקח בעניין בזק למשל. זה גם השפה, הסגנון, הסחיטה והאיומים הפומביים. שפלות הרוח של משפחות פשע

בזמנים של משבר מוסרי המקום הכי חם בגיהנום שמור למי ששומר על ניטרליות. ומי שומר על נייטרליות בימים אלו? קבוצה גדולה מאוד של שותקים. נתחיל מהמצטרף האחרון לליכוד. לא פייגלין. משה אחר, המנוגד לפייגלין ב-180 מעלות. זה עם הרגישות החברתית. כן. משה כחלון. שקולו נדם בבחירות האלו, כאילו ירד למצולות. האם אין לו מה להגיד נגד הרוח הרעה הזאת? היא תואמת את המללכתיות של בגין שהתנוסס בה בבחירות האחרונות? 

ומה עם גדעון סער? הרי אשתו, גאולה אבן, היא עיתונאית. עמיתה למקצוע של פלג. הוא אוהב להציג את עצמו כליברל, ממלכתי, אחראי. טוען לכתר ביום שאחרי נתניהו. האם הוא שלם עם הרוחות הרעות הנושבות מבלפור, מרוח האב, הבן והאם הלא קדושה? ומה עם שטייניץ? שבעצמו נפצע בהפגנה בשנות ה-80 שבה נהרג אמיל גרינצווייג. הוא ודאי זוכר את המחיר של ההסתה הפרועה, כדוקטור לפילוסופיה הוא ודאי מבין דבר אחד או שניים במוסר.

ככל שהכרעות הדין יתקרבו, והבחירות יתקרבו, ההתקפות רק יהיו פרועות ומטורללות יותר. מנתניהו כבר אין מה לצפות לאחריות. אבל נתניהו לא לבד

ובאופוזיציה לכאורה? גם שותקים או ממלמלים? רוקמים קואליציות עתידיות עם הליכוד וישראל ביתינו ומפחדים להוציא מילה? ועיתונאים המזוהים עם הצד הימני במפה. גם נאלם פיהם? האם לקלמן ליבסקינד או עמית סגל אין אחריות כשהם לא אומרים עד כאן? מותחים קו אדום מול המתקפות נגד קולגה, או נגד הערוץ שבו הם משדרים בעצמם?

ומה עם קהילת היוצרים והאמנים? אחרי שחלק גדול מהם, היושב במועצת הפיס המפנקת לא השמיע את קולו הברור והתפטר אחרי הסרת הפרס מדוק אביב בעקבות "לאה צמל", האם המתקפות הפרועות ברשת וכעת גם מראש הממשלה נגד יוצרי הסדרה "הנערים", יעירו אותם מרבצם? יגרמו להם להבין שהם הבאים בתור, ממש כמו כל אחד אחר?

רק השבוע הראינו ש"המקרה הנדיר" של מוחמד אבו חדיר, שמופיע במרכז הסדרה ואותו מציין נתניהו בפוסט כרציחתו של "הנער הערבי", (אין לו שם בפוסט, כי בכל זאת ערבי) הוא אולי חריג באכזריותו, אבל לא לגמרי נדיר. חמש שנים אחר כך ערבים ישראלים עדיין מותקפים במרחב הציבורי על ידי עשרות יהודים מוסתים, שהבינו שערבי זה ייצור נחות – אם בחוק הלאום או בסיסמאות של לפני הבחירות. אויב שנוהר ויש להתגונן מפניו או לפחות לצלמו בקלפיות. ולא, זה לא טרור יהודי בקרית ארבע או של נוער גבעות. זה קורה בשישי בערב במרכז טירת הכרמל. זה קרה לפני שנה בחוף של קרית ים שערבים משפרעם הוכו באופן נמרץ, זה קורה באפליה בכניסה לבריכות שחייה ופארקים. לכן גם הסדרה "הנערים" כל כך קשה לעיכול. פתאום היא מסתכלת על ערבים כבני אדם ועל הגפרור שנזרק כאן בשנים האחרונות.

אבל את נתניהו לא מעניינת הסדרה, בספק רב אם הוא או בנו צפו בה בכלל. מעניין אותו גורלו המשפטי והאלקטורלי. ואם הסנטימנט הוא שהסדרה רעה לישראל או "אנטישמית" (כי חייבים להוזיל את השואה) – אז הוא יכרוך את עצמו עם המתקפה נגדה. כי המדינה זה הוא, והוא זה המדינה. הבוגדים בקשת, משתייכים לאותה משפחה של פלג המשדר בערוץ זה – ואת כולם יש להחרים ולשנוא ביחד, כי לשנוא זה מאחד. השבוע נורו כדורי פלסטיק בכנס של כחול לבן. מתישהו הם יהפכו לכדורי עופרת. הכתובת כבר על הקיר של נתניהו.