גלית דיסטל-אטבריאן את לא העם. אולי לע"מ

בסרטון החדש המקדם את הצטרפותה לליכוד בשבוע שעבר לצד ראש הממשלה בנימין נתניהו, אומרת הסופרת גלית דיסטל-אטבריאן בהתרגשות כי הבחירה בה "היא בחירה שנותנת תקווה להרבה מאוד אנשים. אני לא פרפרזה על העם – אני העם". עוד היא מוסיפה בקול נרגש ופנים נכספות לעבר נתניהו כי "העובדה שאחת כמוני מגיעה למקום כזה בליכוד מראה שאתה הפלטפורמה הטובה ביותר למוביליות חברתית".

דיסטל-אטבריאן אולי רוצה להאמין שהיא העם, אבל האמת שאת השנתיים שלוש האחרונות היא העבירה בתור לע"מ – לשכת עיתונות ממשלתית של אישה אחת, שמפעלותיה בהחלט סיפקו פלטפורמה מרשימה למוביליות אישית. את נחיתתה במקום העשירי ברשימת הליכוד, יש לבחון כצעד קריירה מושכל ומשתלם כלכלית, אולי פסגת השאיפות של קריירת שופרות אינטנסיבית שהחלה לפני כמה שנים.

ההתחלה היתה צנועה, בפוסטים שבהם התפארה על מפגשיה עם שרת התרבות דאז מירי רגב ומחמאות על שמלתה. באותה תקופה החלה גם לכתוב נאומים בתשלום לשרה המפורגנת. זאת, במקביל לעבודתה בתאגיד בחצי משרה, כמגישת פינות דיגיטל בסכום מוערך של 8,000 שקל בחודש לכל הפחות. דיסטל-אטבריאן הוזמנה לבירור בשל כך על ידי התאגיד, מה שלא הפריע לה לאחר מכן להשתתף בתעמולת הליכוד, שוב במקביל לעבודתה.

ככל ששירותי הדברור של נתניהו העמיקו, כך הבמות שקיבלה דיסטל-אטבריאן התרחבו. טורים קבועים בישראל היום שקיבלו הדהוד מתמיד וקבוע מראש הממשלה בחשבון הטוויטר שלו, ובאורח פלא התאימו למסרים שביקש להעביר באותו זמן. תוכנית רדיו בגלי צה"ל לצד אראל סג"ל ולאחר מכן תוכנית בגלי ישראל, שממנה נזכור בעיקר את הראיון הנוקב עם ראש הממשלה, שביקשה ממנו לבוא לאכול גונדי אצל הוריה. 

רגע אחד קומי בשירותי הדברור המתקדמים היה כשדיסטל-אטבריאן העלתה פוסט שבא להחמיא לצניעותו של נתניהו, ושכחה למחוק מהתמונה את זהות השולח, יאיר נתניהו.

דיסטל-אטבריאן גם עסקה בשירותי פרו בונו, כשבאה לנאום לטובת נתניהו במפגני המחאה נגד משפטו או כשהגנה עליו עד זוב דם באולפנים. כעת היא קוצרת את הפירות, אחרי עבודה קשה ששידרגה את מעמדה הציבורי ושכרה בהתאם. 

השופרות משתלמת. היא מקדמת ומתגמלת, וכך יש לבחון אותה לא רק במקרה של דיסטל-אטבריאן. האג'נדה אף פעם לא מורכבת, והמסקנה של כל טור, פוסט או שידור היא תמיד האדרת שמו ופועלו של נתניהו – והגחכת מתנגדיו. 

כך במקרה של מתאם הפעולות בשמאל שי גולדן, שחזר לתודעה הציבורית לאחר שקצר מחמאות מאשת ראש הממשלה בסרטון ונתניהו שיתף את דבריו; כך במקרה של דרור אידר שקיבל משרת שגריר ברומא אחרי שירותי פובליציסטיקה נאמנים בישראל היום; או הדוברת הנאמנה לימור סממיאן דרש, שהפכה ליועצת מיוחדת לענייני קורונה בשכר של 60 אלף שקל. והדוגמאות עוד רבות מספור, מברדוגו ועד ביסמוט.

וכן, בהחלט יכול להיות שדיסטל-אטבריאן מאמינה בכל ליבה שנתניהו הוא ראש הממשלה המוצלח ביותר שהיה פה, וזאת האג'נדה שהיתה מקדמת בכזו תדירות ועוצמה גם ללא שום תגמולים וכיבודים בדרך. אבל האופן האינטנסיבי והעקבי שבו קידמה את נתניהו והקידום המקצועי שזה העניק לה, עד כדי מועמדות בטוחה לכנסת, לכל הפחות מדגימים את שיטות הפיצוי והתשלום שמעניק נתניהו לשלוחיו ונאמניו. 

היא גם מעידה על מצב התקשורת כיום. זו הנותנת במה נרחבת לטרולים ונאמני שלטון מובהקים, ומרוממת את אלה ששופרותם פרנסתם, רק מתוך הפחד המצמית לאזן. כזאת שמאפשרת לתועמלנים להפר את כללי האתיקה שוב ושוב. דיסטל-אטבריאן רק עשתה את המוטל עליה, עכשיו היא פורעת את הצ'ק.