אמיר השכל, הוא כשלעצמו לא באמת חשוב. הוא חשוב רק בגלל שהוא קול מייצג. אני לא אומרת זאת רק מתוך הנחה מוקדמת שיש לי ביחס לגנרלים אשכנזים שבטוחים שהמדינה זה הם והם זה המדינה, אלא מתוך שלל תגובות ההגנה של החברים שלו. הם כתבו שהוא עתיר זכויות, הוסיפו שהוא לוחם (לא רק צבאי) בכל רמ"ח איבריו למען המדינה. הם גם הוסיפו, אלה שממש יודעים את פועלו הספציפי, שהיה בעבר יו"ר הפרוייקט הלאומי האתיופי: פרוייקט כושל שהיה בבחינת פירורים לעדה. הכל כדי שנפסיק לצעוק.

כל אחד שכותב טקסט המלמד זכות על השכל מכריע שהוא מעדיף אותו על פני ערכים של כבוד האדם ושוויון. כל אחד שכותב טקסט כזה משקף את הפרקטיקה הדומיננטית בין החברים, של 'שמור לי ואשמור לך' ונותן הכשר להמשך גזענות ודיכוי של אוכלוסייה.

אמרו שהתפלק לו ברגע של כעס. גם רגע כזה, ואולי דווקא רגע כזה, חושף את האמת הצלולה שיוצאת ממעמקי התודעה. חוץ מזה אציין שזה לא היה רגע, אלא רגעים לפי הפרסומים האחרונים. רגעים כאלה גם מסגירים דפוס התנהגות מושחתת של מעבר ל'שמור לי אשמור לך'. מה בעצם השכל תובע מהשוטרת ומהשוטר? להתנהג אליו שונה כי הוא הביא את הוריהם. משמע, בזכותו הם בכלל קיימים, בזכותו כל הקהילה קיימת. השכל והדומים לו מסתובבים בעולם בתחושה שהם יצרו אותנו על כן נשאר אסירי תודה כלפיהם, כולל לתת להם יחס מועדף.

. השכל והדומים לו מסתובבים בעולם בתחושה שהם יצרו אותנו על כן נשאר אסירי תודה כלפיהם, כולל לתת להם יחס מועדף

נוסף על חבריו של השכל, שיצאו להגנתו על חשבון ערכים שהם מצהירים עליהם ועל חשבוננו, יצאו גם המתנגדים הפוליטיים מימין כאילו להגנתנו לסגור חשבון איתו ועם המחנה שלו, חשבון שלא קשור אלינו. חרף הרעש התקשורתית הנקודתי שמזין מלחמה ישנה בין "שמאל" ל "ימין", אנחנו צריכים להמשיך להתמקד בגזענות הממוסדת. לזכור שהממסד הוא גם השמאל וגם הימין. לזכור שלא רק הממסד הדתי לא רצה אותנו, אלא גם יוסף בורג וגם גולדה לא רצו אותנו. זה אותו הממסד שהזמין דו"ח מלומד מד"ר ליטבק (1973) כדי לתמוך בהשארתנו באתיופיה.

חשוב לזכור שגם הימין וגם השמאל ביקשו לבנות מדינה רק של לבנים. כך שביחס אלינו כולם מיישרים קו. בטעות נוטים לחשוב שאולי "המזרחים" מיטיבים איתנו, אבל לא. נכון, זוכרים היטב את הרב עובדיה יוסף ואת פסיקתו, שאיפשרה למי שרצו שנעלה להשתמש בה. נכון, חייבים לזכור גם את רס"ר חזי עובדיה, שגרם לרב יוסף לכתוב מכתב שבסוף הפך לפסיקה. חייבים לזכור את המנהיגות מביתא ישראל בסוף שנות ה-60 ובשנות ה-70 שנרדפה על ידי הממסד, והקדישה את חייה לממש את זכות מורשת האבות והאמהות לשוב לציון.

כדאי גם לזכור שלהחלטת האו"ם 3379 ב-1975, שהשוותה ציונות לגזענות, היה כנראה תפקיד מכריע. בסופו של דבר, כולם זוכרים את הציטוט של בגין: "הביאו לי את יהודי אתיופיה". כך כשאנשים תוהים מדוע רבים בקהילה מעדיפים את האגף הימני, התשובה נטועה עמוק בתוך ההיסטוריה הזו.

חרף הרעש התקשורתית הנקודתי שמזין מלחמה ישנה בין "שמאל" ל "ימין", אנחנו צריכים להמשיך להתמקד בגזענות הממוסדת

ואולם, ב-40 שנות קיומנו בישראל המציאות שלנו המשיכה להיות מציאות של הדרה וגזענות בכל היבטי החיים ללא קשר לשמאל ולימין, לאשכנזים ומזרחים. במילים אחרות, השיטה גזענית ולבנה והשחקנים בה מגוונים. אפשר לראות את זה בבירור עם התופעה שנקראת משטרה: המשטרה מרביצה, מתעמרת ורוצחת, מח"ש והפרקליטות מטייחים, היועץ המשפטי מגבה וראש הממשלה נוזף בקורבנות.

החדשות הטובות הן שאנחנו בזמן אמת. כל הכיסויים ומנגנוני הצביעות וההכחשה הוסרו. אנחנו בזמן שאין ברירה, אלא להגדיר מחדש איך אנחנו רוצים להתקיים כאן. זה הזמן להגדיר מחדש את הערכים שעליהם אנחנו רוצים להשתית את ישראל החדשה. נוקיע ונעקור מהשורש את היסודות והתרבות הגזענים שלה. נבנה ישראל לא גזענית. ישראל מגוונת, ישראל שוויונית, ישראל מפויסת, ישראל שטובה לי ולך. התהליך הזה דורש הקשבה, פשרות, מוכנות לחלק מחדש את הנכסים החומריים, התרבותיים והרוחניים, מוכנות להכיר בגיוון של סיפורים.