יש לי חברה שנפל עליה פעם מישהו שקצת מזכיר את ההתנהלות של לורי שם טוב. פירסם עליה דברים נוראים, לא הניח לה ועקב אחריה ברשת. זה הגיע למצב שהיא פחדה מאוד מאותו אדם, עד שהרחיקה לחו"ל. ביממה האחרונה היא מאוד נסערה מהכתבות על שם טוב ביממה האחרונה. גם מהכתבות והפוסטים שלי. היא כתבה לי בכעס שאני לא מבינה שלורי שם טוב היא לא מרטירית. שהיא מסוכנת.

אז אני רוצה לחדד. חברה שלי צודקת לגמרי. לורי שם טוב היא לא מרטירית, היא אפילו לא קרובה להיקרא לוחמת צדק, והפרסומים שלה מיררו ללא מעט אנשים את החיים. אנשים רבים הרגישו מאוימים ממנה. אין דבר מפחיד יותר מאדם שאין לו אלוהים שמטריד אותך ומטנף עליך – ואי אפשר לעשות נגדו שום דבר. כי כשכבר מנסים לעשות הוא מגביר את קצב הטינוף. זהו חוסר אונים בלתי נסבל. ונתקלתי בשנים האחרונות בלא מעט סיפורים כאלו האמת.  

את כתב האישום נגד לורי שם טוב קראתי מזמן. יש בו יותר מ-120 סעיפים שכוללים מספר דומה בערך של מתלוננים, ואפילו אם חצי מהדברים בו נכונים, ואני די מאמינה שכן, הרי ששם טוב היא אדם מסוכן ובעייתי. בנוגע לנקודה הזו אין שום אבל.

"לורי שם טוב היא לא מרטירית, אפילו לא קרובה להיקרא לוחמת צדק, והפרסומים שלה מיררו ללא מעט אנשים את החיים. הכל נכון"

גם התנאים המקלים כאן לא רלוונטים לצורך ההבנה הזו. כן לקחו ללורי שם טוב את הילדים ואין דבר נורא יותר מזה. אבל אף אחד לא יודע אם לקחו את ילדים בצדק או לא. וגם אם כן, זו לא סיבה מספיק טובה למרר לאיים ולקחת את הדין לידיים. אם שם טוב היתה נופלת עליכם כבעלי מקצוע ומפרסמת עליכם כתבות שכולן חירוף וגידוף – לא הייתם חושבים שזה בסדר. גם לגבי כך אין שום אבל.

---

עכשיו נשאלת השאלה האם 12 שנות עונש מאסר כפי שדורשת הפרקליטות זו עונש ראוי לשם טוב? האם העובדה ששנתיים היתה במעצר מלא ולא בבית היא ראויה?

פה כבר העניינים מתחילים להיות קצת יותר מורכבים. אין לי מומחיות במשפט הפלילי, אבל משיחות שערכתי, עולה כי מעצר במשך שנתיים נחשב חריג. גם את עונש המאסר שהפרקליטות רוצה לגזור לשם טוב כפי שחשפה רויטל חובל ב"הארץ קשה להשוואת למקרים דומים – כי מדובר במקרה ראשון מסוגו של איומים והשמצות ברשת שהופכים לתיק פלילי בהיקף כזה.

ופה נכנס האבל. יש שתי שאלות קשות שמציפה ההתנהלות נגד שם טוב, ולכן הסיקור של הפרשה הזו, על כל הרגישות שבה – הוא כל כך חשוב וגדול יותר משם טוב עצמה.

איום על "הסדר הציבורי" או שומריו?

השאלה הראשונה והיותר טריוויאלית שכבר עסקנו בה ופירסמנו אודותיה טור בעבר היא האם שם טוב יותר מסוכנת מאלון קסטיאל למשל שהורשע בהסדר טיעון בתקיפה פיזית של ארבע נשים. או יותר מסוכנת מראש ארגון הפשע שלום דורמני. שניהם לא בילו שנתיים במעצר בכלא, אלא שוחררו למעצר בית. זוהי שאלה שנוגעת לשוויון של הנאשמים בפני החוק. וכשבוחנים את המקרים קסטיאל, דומרני ושם טוב אי אפשר שלא להסיק כי לבעלי ההון – יש יתרון אדיר בבית המשפט.

עם השאלה הזו אולי קשה לחברה שלי ולקורבנות אחרות של הטרדות דוגמת שם טוב להזדהות. ההשוואה הזו לא רלוונטית עבורם. אבל כאן מתפספסת נקודה. והיא האם המתלוננים והמתלוננות עצמם נהנים משוויון בפני החוק.

במקרה של לורי יותר מ-20 מהמתלוננים היו שופטים. אחד מהם שופט עליון. עוד עשרות היו עורכי דין ו/או שוטרים. היתר עובדים סוציאלים. האם מערכת אכיפת החוק היתה מתאמצת כל כך בנוגע ללורי שם טוב לולא הנפגעים היו שוטרים שופטים ועורכי דין שמשתייכים למערכת המשפט בעצמה? שם טוב הפכה ל"איום על הסדר הציבורי" כזה חמור שראוי ל-12 שנה בכלא, בעיקר בגלל שהמתלוננים נגדה הם הסדר הציבורי ושומריו.

המקרה של לורי שם טוב מעלה את השאלה – האם המתלוננים והמתלוננות נהנים משוויון בפני החוק?

יכול להיות שאותה חברה שלי לא היתה סובלת כך מאותו אדם שהטריד אותה – אם היתה שופטת או שוטרת ולא סתם אישה, שלא מחוברת ומקורבת לצלחת של מערכת המשפט. רוב המגיבים לכתבות בעניין שם טוב מתייחסים לנושא באופן מאוד דיכוטומי.

יש את אלו שחושבים ששם טוב קדושה מעונה ואת אלו שחושבים שהיא השטן. אלו גם אלו טועים – אלו בכלל לא כתבות על לורי שם טוב. אלו כתבות על מערכת המשפט הישראלית.