כשחנוך דאום פרץ לתודעה הלאומית ככוכב ריאליטי, הוא נשאל מה הכישרון הכי גדול שלו. דאום תואר כעיתונאי רב השפעה ש"הצליח להתברג במקומות הנכונים ולהשיג את הג'ובים הכי שווים בתעשייה". הוא השיב שהכישרון הכי גדול שלו הוא הכתיבה. המראיינת הקשתה. "השונאים שלך אומרים שהכישרון הכי גדול שלך הוא ללקק, להתחנף". דאום לא התרגש. "נניח שכדי להביא אוכל הביתה ולא לעבוד ליקקתי למנכ"לים וככה עשיתי את זה, אז ניצחתי". 

דאום משקף במידה רבה תופעה מוכרת בשוק העיתונות הישראלי – עיתונאים שמתקרבים לצלחת והופכים להיות לוביסטים ושחקנים פעילים בשדות הפוליטיקה והעסקים. בדרך כלל הם בוחשים לטובת הממונים עליהם, מי שמשלם את שכרם, אך בעיקר לטובת עצמם, ותוך שהם שמים ללעג את תפקידם העיתונאי. תיקי נתניהו מאפשרים לחשוף אט אט את זהותם: מו"לים, עורכים, כתבים – ואחד חנוך דאום. 

בין אלפי המסרונים בתיקי האלפים שהגיעו לידי המקום הכי חם מסתתרות גם התכתבויות בין דאום לאיש אמונו של נתניהו, ארי הרו, שביולי 2017 הפך עד מדינה. מאז ומתמיד התגאה דאום בקרבתו לנתניהו, בהערכתו כלפיו, אבל מהמסרונים עולה שהקשר של דאום לנתניהו היה ברמה אחרת לגמרי. 

לא מדובר בעיתונאי שמעריך את נתניהו אותו הוא מכנה "הבוס", אלא בעיתונאי שעובד אצלו. הוא מעדכן אותו במתרחש בכלי התקשורת השונים, מספק לו מידע על עסקת מקור ראשון, על הרוכש הפוטנציאלי של ערוץ 10 ואף מוסר לו מידע פנימי מתוך "ידיעות אחרונות" – העיתון שבו עבד אז והיום, כבעל טור בכיר. 

"דרכך אליו"

באחד המסרונים הוא שובר שיא כשהוא מבקש לחבר בין נתניהו לבין איש העסקים אודי אנג'ל, בעל השליטה בזכיינית רשת, שבה עבד בעבר דאום. באותם ימים רשת עוד החזיקה בפלטפורמת השידור הנצפית ביותר – ערוץ 2. אנג'ל מצדו הוביל את הלחץ נגד חוק הפיצול, שיחייב את שתי הזכייניות קשת ורשת, לעבור לשדר בשני ערוצים נפרדים, במקום לחלק ביניהם את השידור בימי השבוע.

"דרכך אליו", כתב דאום להרו ב- 3 ביולי 2014 בשעה שש וחצי בבוקר, כשברור לשניהם שהרו הוא רק צינור והיעד הוא נתניהו. "אודי אנג'ל ביקש ממני שמות שמקובלים עלינו והוא מתחייב לשבץ אחד מהם בקביעות באולפן שישי (היתה לי שיחה קשה איתו בעקבות טענות מוצדקות שהבוס העלה בפני. תמסור גם שבטור בשבעה ימים השבת כתבתי נגד אמנון אברמוביץ')". 

היה זה שבועיים לחטיפת שלושת הנערים וימים ספורים לפני תחילת מבצע צוק איתן. באותם ימים פאנל הפרשנים באולפן שישי כלל את רוני דניאל, אמנון אברמוביץ ונחמיה שטרסלר. עמית סגל לא השתתף בו, וגם לא בועז ביסמוט. למחרת פרסם בטור השבועי שלו במוסף שבעה ימים של ידיעות ביקורת על דבריו "השמאלניים" של אמנון אברמוביץ' שנאמרו עשרה ימים קודם לכן. 

המסרון הזה מזכיר את השיחות שהוקלטו בין מו"ל ידיעות אחרונות נוני מוזס לנתניהו, כשמוזס נשמע מבקש מנתניהו לספק לו שמות של כותבים שיאזנו את ספינת ידיעות אחרונות לטובתו של נתניהו ("נו, תביא לי מישהו שיכתוב מחר בבוקר מאמרים, נו תביא!"). כאילו מדובר בפרקטיקה עיתונאית לגיטימית, גם אודי אנג'ל מבקש לספק את נתניהו באמצעות מינוי אנשים כלבבו והדרך לעשות כן עוברת את דאום. כשדאום מצין שאנג'ל ביקש ממנו שמות שמקובלים "עלינו", למי הוא מתכוון? ומה זה אומר שאודי אנג'ל מבקש דווקא ממנו את השמות? 

"מבצע מקור ראשון הסתיים בהצלחה"

דאום החל את דרכו ככתב בעיתון "הצופה", ובמהרה טיפס לתפקיד מבקר טלוויזיה של מעריב. ב- 2007 מונה לתפקידי עריכה ופיתוח בערוץ 10. כעבור שנתיים מונה לתפקיד סמנכ"ל אסטרטגיה ברשת. ב- 2012 כיכב בדוקו ריאליטי "מחוברים" ובהמשך החל לפרסם טור שבועי קבוע בידיעות אחרונות, במקום יאיר לפיד שפרש לפוליטיקה. 

ב- 2013 החל להגיש את התכנית "המתנחל" ששודרה בערוץ 10 שהפך אותו לכוכב. מאז הוא כמעט בכל מקום. בשלל תפקידיו – עיתונאי, סופר, סטנדאפיסט – הוא הפך לדובר של חזרה בשאלה, של הנפש והדיכאון, שנהנה לשבור כל טאבו בכנות שובת לב על ציפרלקס ואוננות. הוא ממתג את עצמו כעיתונאי ממלכתי הממוקם בקונצנזוס של הימין. אולם הימין, בעיניו, לפחות באותן שנים, הוא מחנה של איש אחד – נתניהו. 

"תמסור גם שבטור בשבעה ימים השבת כתבתי נגד אמנון אברמוביץ'" 

"דרכך לבוס", כתב דאום להרו ב- 24 במרץ 2014, היום האחרון להגשת הצעות לרכישת "מקור ראשון" ואתר  nrg. דאום המרושת במידע וקשרים עם צמרת התקשורת סיפק לו מידע מודיעיני שישמח את הבוס: "המחיר ששלדון שם על מקור ראשון הכי גבוה, ובמובן הזה אלה חדשות טובות. כרגע אנשיו של נוני שלהם חלק שקט בקבוצה של עציון (מצב האומה) שוקלים לפעול נגד שלדון מול הממונה על ההגבלים כדי לעצור את העסקה", הוסיף. הרו אישר לו שהמסר הועבר הלאה. 

"דרכך- מבצע מקור ראשון הסתיים בהצלחה גדולה (עוד לא רשמי). בנט ושקד גמורים מכך. ממש מיואשים. מקורביהם מאשימים אותם שזו אשמתם בגלל הצעת החוק נגד ישראל היום. נמסר לי כי מחר בהארץ בנט מקבל על הראש מורטר בנושא זה". "מעולה", השיב הרו. איילת שקד הייתה בין חברי הכנסת שהצטרפו להצעת החוק של איתן כבל להגבלת ישראל היום ב-2014. לפי הפרסום של יוסי ורטר בהארץ, בנט הוא שפנה למוזס והציע לו לרכוש את "מקור ראשון". כשאדלסון שמע על כך, הוא מיהר להניח הצעה שמנה לרכישת העיתון במטרה לנטרל את האויב. 

"נמסר לי כי מחר בהארץ בנט מקבל על הראש מורטר בנושא זה"

ולא רק "מקור ראשון". דאום דאג לעדכן את הרו במצב ענייני התקשורת כלפי נתניהו. באחד המסרונים דאום מספק לנתניהו מידע על זהות המשקיע החדש של ערוץ 10, שלמה נחמה, יו"ר בנק הפועלים לשעבר, שלנתניהו יחסים טובים עמו. בהודעה אחרת בישר לו שאתר וואלה חושש לפרסם חומרים על מוזס בטורים של אלדד יניב. "ממילא החומר הרלוונטי יצוץ בקרוב", אמר על הבוס הנוכחי שלו מוזס. 

בספטמבר 2014 דאום עלה מדרגה ושלח להרו מידע פנימי הישר ממקום עבודתו. "אופיר פרי, בכיר במחלקת מנויים בידיעות ישב איתי עכשיו (הוא רוצה להצטרף לסדנת כתיבה שלי) אמר לי שאחרי כל כתבה נגד הגברת הם מתמודדים עם ביטולי מנויים ובכלל כל הזמן צריכים להדוף טענות על שמאלנות ואנטי ביבי". חודש לאחר מכן, כשעמית סגל מספר לו שיש חברי כנסת ששינו את דעתם לגבי חוק ישראל היום בעקבות חשיפת הקלטה של אהוד אולמרט מספר שמוזס "החל לרקוד בחדר" כששמע שאולמרט מצא ראיה שתוכל להביא לזיכויו – דאום רץ מיד לספר להרו. 

אף שדאום הוא העיתונאי, המסרונים מעידים על כך שהוא זה ששימש כמקור של נתניהו, ולא להיפך. מעבר לכך, המסרונים מגלים שתפקידו לא התמצה רק בכך. "נתתי ללירן רפליקה טובה אתמול" (הכוונה ככל הנראה ללירן דן, דובר ראש הממשלה), כתב להרו בשמונה בבוקר ב-4 בדצמבר 2014. יומיים אחרי שנתניהו פיטר את לפיד ולבני, ויום אחרי שהכנסת התפזרה. הפעם דאום לא רק העביר מסרים לנתניהו, אלא ניסח אותם עבורו, כאילו היה דובר שלו. "נתתי ללירן רפליקה טובה אתמול – לפיד הבטיח אחרי הגזירות בראשית הקדנציה שתוך שנה וחצי יהיה טוב יותר. ואכן עברה שנה וחצי וטוב יותר – לפיד אינו שר אוצר". כעבור שעה, הוא החליף כובע מדובר וכותב ליועץ אסטרטגי: "אני בעד שאחבר את הבוס לאודי. ננסה לעשות משהו. הוא חש כעת שהוא מחויב לבוס בגלל הפיצול. שמע, זה ממש מטורף". 

"אודי אנג'ל ביקש ממני שמות שמקובלים עלינו והוא מתחייב לשבץ אחד מהם בקביעות באולפן שישי"

בשנים האחרונות קשה להגדיר את דאום כעיתונאי במובן הקלאסי של התפקיד. השדרוג במעמדו והפיכתו לטאלנט הביאו אותו להתרחק מהבמה העיתונאית ולטפח קריירת סולו כסטנדאפיסט וכסופר, ובמקביל הוא ממשיך לכתוב את הטור השבועי שלו בידיעות וליהנות מהילה עיתונאית. גם הקשר בין דאום לבין משפחת נתניהו אינו מה שהיה. ערב הבחירות במרץ 2019 חשף שיצביע לימין החדש בראשות נפתלי בנט ואיילת שקד. בדצמבר הוא כתב ש"נתניהו צריך לשחרר את המחנה הלאומי מנוכחותו המכבידה".  

ב- 2020 תקף את נתניהו בעקבות בקשתו להקלות מס בשווי מאות אלפי שקלים. בספרו האוטוביוגרפי שיצא באותה שנה חשף כי לפני בחירות 2015 שרה נתניהו ביקשה ממנו לומר בשידור, במסגרת היותו פאנליסט ב"המטה" עם נדב פרי, שמתנהל רומן בין בנט לשקד. משלא אמר את הדברים, נטען, חטף ממנה נזיפה. בינואר האחרון הביע תמיכה בחתימה על הסדר טיעון עם נתניהו. "אני ממש מפחד מכך שביבי ילך לכלא", כתב בטורו בידיעות. "זה באמת ישבור אותי. אני רואה את אלה שאומרים שצריך לברר את הצדק עד הסוף, גם תומכיו וגם מתנגדיו, ואני רוצה להגיד להם: לא נכון. לא חייבים". 

בספרו האחרון חשף דאום כי לפני בחירות 2015 שרה נתניהו ביקשה ממנו לומר בשידור, כפאנליסט ב"המטה" עם נדב פרי, שמתנהל רומן בין בנט לשקד

דאום מסר בתגובה: "שקלתי להסתתר ולומר שאינני מגיב להתכתבויות פרטיות, אבל עדיף לומר את האמת: מביך אותי לקרוא את ההודעות האלה. אלה הודעות פתטיות ובחשניות מלפני שמונה שנים, מתקופה שהייתי יועץ של רשת. מאז 2015 אני רחוק מאד מהנושאים האלה, לא מייעץ ולא עובד כשכיר בשום מקום, אלא רק רץ עם ההופעה וכותב טור אישי וספרים. גם ביבי לא מדבר איתי בערך מ- 2015, ואם יש לי בכל זאת נחמה כשאני קורא את ההודעות האלה, זה שהן באמת לא משקפות את החיים שלי היום". 

מטעמו של אודי אנג'ל נמסר בתגובה: "אודי אנג'ל מעולם לא מינה או פעל למנות אדם כזה או אחר ב'רשת' ובחברת החדשות, ויעידו על כך מנהלי רשת וחברת החדשות. עמדתו של אנג'ל לגבי פיצול ערוץ 2 הייתה ברורה וידועה ונאמרה בפומבי ובפגישות רבות, כי אין מקום לשלוש חברות ברודקאסט במדינת ישראל, ורק לאחר שנמחקו מאות מיליוני שקלים והחברות דיממו הגיעו למסקנה זו גם רשות התחרות, הרשות השנייה וגורמי הרגולציה השונים. והעובדה היא שערוץ 10 ו- 13 אוחדו, כך שחזרנו למצב של שני גופי שידור (12/13). אנג'ל אינו אחראי לדברים הנאמרים בין אדם כזה או אחרת וביתר שאת לדברים לא נכונים".