חוות דעת של המכון לרפואה משפטית קובעת כי מותו של אמיר גדידיאן, מתמודד נפש ששוטרים אזקו אותו וישבו עליו בעודו זועק שאינו יכול לנשום, נגרם ככל הנראה מחנק. חוות הדעת לא קובעת באופן נחרץ את סיבת המוות, אולם מציינת כי ייתכן קשר סיבתי בין התנהגות השוטרים למותו, וכי הנסיבות, שמתועדות בחלקן במצלמות הגוף של השוטרים, אכן עלולות היו לגרום למותו. 

במצלמות אפשר לראות את החלק הקריטי שבו השוטר מרתק את גדידיאן לרצפה ויושב עליו, אולם לא כל המאבק נקלט בעיני המצלמות. 

חוות הדעת נמסרה למחלקה לחקירות שוטרים ביוני, למעלה משנה לאחר מותו של גדידיאן, באפריל 2021. עד כה אימצו מח"ש את גרסת המשטרה, שלפי אין קשר בין פעילות השוטרים למותו של גדידיאן. עם קבלת חוות הדעת של המכון, שלפיה התנהגותם של השוטרים היא שככל הנראה הביאה למותו, נסללה הדרך להפיכתם של השוטרים לחשודים. באופן רשמי במח"ש מסרו כי התיק הועבר להשלמות חקירה וסירבו לומר האם זימנו לחקירה את השוטרים המעורבים.

על פי עדויות שנחשפו ב"המקום הכי חם", האירוע החל ב-3 באפריל 2021 כאשר גדידיאן נכנס להתקף פסיכוטי בעת ששהה בבית באחת השכונות בדרום בתל אביב. גדידיאן, בן ה-35, אב לשבעה שציפה לילד נוסף, התמודד עם סכיזופרניה בעשור לפני מותו והיה מוכר בביטוח הלאומי עם מאה אחוז נכות. בעקבות ההתקף בני משפחתו הזעיקו את מד"א, שעל פי הנוהל הזמינה את המשטרה. במקביל, הפסיכיאטר המחוזי אישר לאשפזו. 

עדי ראייה סיפרו ל"המקום" על חילופי דברים בינו לבין השוטרים, שהיו מודעים לכך שמדובר במתמודד נפש. הוא זרק עליהם סיגריה בוערת, ובתגובה אחד השוטרים בעט בצלעות שלו, כנראה בצד ימין של הגוף. הם הפילו אותו לרצפה, אחד השוטרים ישב עליו, השני אזק את ידיו ובהמשך את רגליו. 

בזמן שהשוטר ישב עליו, צעק גדידיאן "אני לא נושם", עיניו התגלגלו, הוא איבד את ההכרה והפסיק להגיב. בעוד הפרמדיקים מבצעים בו פעולות החייאה הוא פונה לאיכילוב, ובבית החולים נקבע מותו. 

"הוא צעק 'אין לי אוויר' ו'אני לא יכול לנשום', 'יש לי פיפי', הוא עשה פיפי על עצמו, ואז הפסיק לזוז", סיפר בראיון ל"המקום" במאי אשתקד גיסו של גדידיאן, אהרון בן-אל ביטון. "הם אומרים שהוא רק איבד את ההכרה באירוע אבל הוא גלגל עיניים ומאז בעצם לא חזר להכרה, הפרמדיקית שהיתה שם אמרה שאין לו דופק ודרשה שישחררו מהאזיקים – ככה שהוא מת כבר שם".

מתגובת המשטרה שנמסרה למקום הכי חם לאחר חשיפת המקרה, עולה כי השוטרים החליטו לעצור את גדידיאן בחשד לתקיפתם, למרות שהוא אמור היה להילקח לאשפוז פסיכיאטרי.

עד כה נמנעו במח"ש לחקור באזהרה את השוטרים המעורבים, והם לא הוגדרו חשודים. למעשה, כבר למחרת האירוע השניים חזרו לתפקידם כשוטרי סיור בתחנת השכונות בדרום תל אביב.

במח"ש העדיפו להמתין לחוות הדעת של המכון לרפואה משפטית, שתכריע האם הריתוק הוא שגרם למותו של גדידיאן והאם קיים קשר סיבתי בין ההתנהגות של השוטרים, שריתקו את גדידיאן לקרקע וישבו עליו, לבין מותו.

עד כה סברו במח"ש כי עצם הריתוק היה סביר על פניו, לאחר שגדידיאן זרק סיגריה בוערת על השוטרים, שלדבריהם ניסו להרגיע את הרוחות. מכיוון שלא מדובר בפעולה של חניקה או מכות, אלא בריתוק שנראה בעיניהם סביר, השאלה היתה האם מדובר בעוצמה חריגה שהביאה למוות. בכך למעשה אימצו במח"ש את גרסת השוטרים, שהובאה גם בתגובה לפניית "המקום" כי "אין כל קשר בין המעצר והפינוי מהמקום על ידי גורמי רפואה, לבין פטירתו מאוחר יותר בבית החולים". 

לאחר האירוע, במקום שמח"ש תאסוף את הראיות בתיק, המשטרה היא זו שאספה את העדויות, שהיו למעשה עדויות נגד אנשיה. אלמנתו של גדידיאן ועדים אחרים מסרו את עדותם בפני עמיתים של השוטרים מתחנת משטרת השכונות. 

לאחר האירוע, במקום שמח"ש תאסוף את הראיות בתיק, המשטרה היא זו שאספה את העדויות, שהיו למעשה עדויות נגד אנשיה

כך למשל, לאחר שנקבע מותו של גדידיאן, ניגשה אחת מעדות הראיה לתחנת המשטרה וביקשה להגיש תלונה נגד השוטרים על טיפולם באירוע. במקום להפנותה למח"ש כנהוג, לקחו אותה שוטרי התחנה לחקירה. הם אף הגדילו לעשות וגבו עדות מבנה של האישה שהיה עד לאירוע. מח"ש זימנה עדים לחקירה שבועות לאחר האירוע, וזאת רק בעקבות פניית "המקום" אליהם.