עם פרסום החשדות נגד המרצה לעבודה סוציאלית שנחשד באונס בתו בילדותה, התנוססה תמונתו המפוקסלת בכל הדיווחים. התמונה נלקחה מאתר האינטרנט של המכללה הדרומית שבה עבד המרצה בתפקיד בכיר. בתוך יום תמונתו הוסרה מאתר המכללה, כאילו לא היתה קיימת מעולם. היה זה ביטוי מזוקק לאסטרטגיה שבחרה המכללה לניהול המשבר בחסות צו איסור הפרסום על פרטיו של המרצה, שהפך לשם דבר בתחום הטיפול בפגיעות מיניות: קבורת הסיפור מתחת לאדמה. אלא שהיום, שנה אחרי שהוסרה, הוחזרה תמונתו ושמו לרשימת סגל בית הספר, כאילו כלום לא קרה.
כעת נודע למקום הכי חם כי עם חשיפת הפרשה באפריל אשתקד, חתמה המכללה עם המרצה על הסכם שקובע שהוא לא ילמד עד להודעה חדשה ובתקופת הנבצרות ישולם לו שכרו באופן מלא. בעקבות חשיפת המקום הכי חם החודש על החלטת הפרקליטות לסגור את תיק החקירה נגדו מחוסר ראיות, סטודנטיות ומרצים לעבודה סוציאלית במוסד האקדמי מודאגים שמא הוא יחזור ללמד ומוטרדים משתיקת הנהלת המכללה, אז והיום.
מעדויות שהגיעו אלינו עולה כי לא רק שהנהלת המכללה העדיפה לטמון ראשה בחול עם חשיפת הפרשה, אלא שהיא דאגה להשתיק באופן אקטיבי קולות מחאה נגדו. סטודנטים ומרצים שדיברו איתנו בשבועות האחרונים, מתארים אווירה של פחד והשתקה של כל דיון או מחאה נגד המרצה.
אחד מחברי הסגל של בית הספר לעבודה סוציאלית במכללה ניסח מכתב שעליו חתמו מרצים נוספים, שמבהיר כי "קהילת בית הספר עומדת עמידה איתנה לצידן של נפגעות אלימות מינית", לשון ההודעה. ברגע האחרון הנהלת המכללה שמה ברקס והיוזמה נגנזה. "ההתארגנות דוכאה על ידי הנהלת המכללה", סיפרה ל"המקום" אחת המרצות בחוג. "ההסבר היה משהו בין סוביודיצה לצו איסור פרסום ושאסור להגיד שום דבר".
מרצה נוספת במחלקה סיפרה ל"המקום" שמרצים שרצו לדבר עם הסטודנטים על המקרה ולעזור להם לעבד אותו, קיבלו מסר מלמעלה שמוטב להם שלא. אחד הסטודנטים אישר זאת וסיפר: "כשניסינו לדבר על הנושא בכיתה, השתיקו אותנו וביקשו מאיתנו לא להגיד את שמו". לדבריו, "התגובה הייתה 'בואו נתקדם', או 'בואו לא נכנס לנושאים האלה' והיה נראה שזה נובע מפחד מתביעת דיבה. סטודנטיות רצו לעבד את הפגיעה, חלקן הכירו אותו, הוא לימד אותן. יכלו לארגן איזושהי סדנה, מקום לפרוק ולעבד את מה שקרה, ואולי לתת הצהרה ערכית, אבל זה לא קרה. לומדות אצלנו עובדות סוציאליות שאמורות להגן על ילדים בעבודה שלהן, וכשיש פגיעה הן צריכות לפנות לבית משפט ולהוציא אותן מהמקום שפוגע בהן. זה הזוי שהמקום שמכשיר אותן לתפקיד, לא מלמד אותן הלכה למעשה שצריך להגן על נשים שנפגעות".
בתוך כך נודע כי למעלה מ-40 סטודנטים הלומדים לתואר ראשון ושני במחלקה לעבודה סוציאלית במכללה פנו בסוף שנת הלימודים הקודמת להנהלת המכללה, וביקשו לוודא שאותו מרצה לא יחזור ללמד. "כל החלטה אחרת מצד המכללה מנוגדת לערכי האקדמיה בכלל ולחזון המכללה בפרט", נכתב במכתב. ההנהלה התעלמה מפנייתם, וההערכה היא ששתיקתם הובילה לכך שמספר הסטודנטים לתואר שני עם התמחות בטיפול בילדים במחזור של השנה הנוכחית, ירד מ-29 ל-21, בשעה שבתי הספר לעבודה סוציאלית בשאר רחבי הארץ מלאים.
מרצים במחלקה סבורים שהמכללה מתחבאת מאחורי הצו איסור פרסום, אולם בפועל הם מעדיפים להגן על המרצה. בין היתר, מציינים שם כי להנהלת המוסד הגיעו בעבר תלונות על התנהלותו ועל סגנונו התוקפני של המרצה, שזכו להתעלמות. באחד המקרים התלוננה סטודנטית על כך שהשפיל אותה מול הכיתה כשלא הסכימה עם דעתו והציעה דעה אחרת. הוא זומן לבירור ונדרש להתנצל. כן הגיעו תלונות על חציית גבולות מצדו ועל תכני השיעור החריגים. וזאת בניגוד לתגובת המכללה עד כה כי לא התקבלו תלונות על המרצה.
"סטודנטיות היו צריכות לצאת החוצה באמצע השיעור, לקחת הפסקה", תיארה אחת מחברות הסגל. "הן ראו את הפרוורסיה עוד לפני שזה התפוצץ". סטודנטית לשעבר תיארה כיצד היתה "יוצאת מהשיעורים שלו עם צמרמורת. הבטן שלי הייתה מתכווצת ואפילו היתה לי בחילה. אני הייתי בטוחה שזה בגלל התכנים הקשים, אבל היה משהו בתיאור שלו. על אף שהקורס עסק באלימות במשפחה בכלל, הוא בחר להקדיש את רובו ככולו לגילוי עריות.
"הוא היה מנמיך את הקול שלו ומסביר איך גברים מתבלבלים בין שפת הרוך לשפת התשוקה ואיך אבא משכנע את הבת שלו שהיא רוצה את זה, שהיא גרמה לזה. הוא היה אומר לנו דברים כמו זה יכול לקרות בכל בית. פעם אחת הוא שאל איזה סטודנטית אם היא סומכת על בעלה שהוא נשאר לבד עם הילדים. בדיעבד, הוא ממש תיאר לנו את הפרקטיקה שלו. אני לא יודעת איך להסביר לנו את זה אחרת".
"הוא היה מנמיך את הקול שלו ומסביר איך גברים מתבלבלים בין שפת הרוך לשפת התשוקה ואיך אבא משכנע את הבת שלו שהיא רוצה את זה, שהיא גרמה לזה"
בימים אלה הופץ לסטודנטים מכתב מחאה חדש ובו דרישה מהמכללה שלא להעסיק את המרצה גם לאחר שנסגר נגדו התיק מחוסר ראיות. בשיחה עם "המקום" שיתפו הסטודנטיות כי הן בחרדה מהאפשרות שהוא ישוב ללמד. חלקן הבהירו כי אם יוחלט על שובו, הן יעזבו את הלימודים.
במכללה סירבו להגיב.
