"הזמן מרפא, ובפעם הבאה אל תצטלמי בעירום", כך אמרה חוקרת במשטרה לאישה שהתלוננה שהפיצו ברבים תיעוד מיני שלה. לאישה אחרת שהגיעה להגיש תלונה בתחנת משטרה על הפצת סרטונים שלה אמרו השוטרים שתחזור "אחרי הקורונה", ובמקרה נוסף אמרה חוקרת משטרה לצעירה שבן זוגה לשעבר איים עליה שיפיץ סרטוני מין שלה – "אתם עוד תחזרו להיות ביחד".
את המקרים הללו תיארה היום עו"ד איילת רזין בית-אור, היועצת המשפטית של איגוד מרכזי הסיוע, בפני הוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי, שהתכנסה לדיון מעקב ביישום ואכיפת "חוק הסרטונים". רזין בית-אור טענה בפני הוועדה כי היא נתקלת בחוסר נכונות והיעדר מקצועיות מצד משטרת ישראל, לחקור מקרי הפצת תיעוד מיני פוגעני.
"אנחנו לא רק מחכים למתלוננות – אנחנו מבצעים פעולות של ניטור תכנים בפורומים שונים שמפיצים סרטונים, ומגיעים לנשים עוד לפני שהן יודעות על כך", טען בתגובה גלעד בנט, מ"מ ראש מדור אסטרטגיה ושותפויות ביחידת הסייבר, וסיפר על 160 מקרי הפצה שהתרחשו לאחרונה בקבוצת הטלגרם ללא ידיעת הנשים. לטענת המשטרה נעשתה פניה לנשים הללו והקבוצות נסגרו.
לשאלת יו"ר הוועדה עודד פורר, אמר בנט כי מאמצי המשטרה מתמקדים במפיצים העיקריים, והוסיף כי נעשתה פניה של המשטרה לפרקליטות על מנת שתאשר להם להאריך את הזמן שבו הם יכולים להאריך מעצר לפני הגשת כתב אישום, שעומד כיום על 30 יום.
הפיקוח חייב לגבור
מהנתונים שמסרה המשטרה בדיון, עולה כי מינואר ועד יוני 2020 נפתחו 256 תיקים הנוגעים לעבירה על חוק הסרטונים, זאת לעומת 231 תיקים שנפתחו ב-2019 כולה.
אלא שנציגים מפרקליטות המדינה דיווחו על הגשת 20 כתבי אישום הנוגעים לעבירה על חוק הסרטונים בשנתיים האחרונות – 16 כתבי אישום ב-2019 ועוד ארבעה ב-2020. "בדרך כלל לא מדובר במעשה יחיד", הסבירה עו"ד יעלה הראל ממחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה את הפער. "לרוב יש עשרות רבות של נפגעות עבירה וכתב אישום מכיל מספר רב של תיקי משטרה".
עוד הוסיפה עו"ד הראל כי "יש מגמה חיובית בנושא הטיפול של בתי המשפט בנושא בשנתיים האחרונות. אנו רואים שבתי משפט שלום, מחוזי ועד העליון מחמירים בענישה, כך שגם כשהמפיץ הנאשם הוא נורמטיבי צריך ללכת בכיוון הרשעה. מתוך 53 תיקים שהיו בהליכים, 43 נאשמים הורשעו".
"יש מגמה חיובית בטיפול של בתי המשפט בנושא בשנתיים האחרונות. אנו רואים שהם מחמירים בענישה, כך גם כשהמפיץ הנאשם נורמטיבי, הולכים להרשעה"
בדיון הוצגה גם העלייה בפניות אל מוקד 105 – המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת שפועל בשיתוף של המשטרה עם משרדי החינוך, הבריאות, העבודה, הרווחה והמשפטים. ב-2018, השנה שבה הוקם המוקד, הגיעו אליו 216 פניות בנושא הפצת תיעוד מיני. ב-2019, כשהמוקד עבר לפעול מסביב לשעון, הגיע מספר הפניות ל-456. ועדיין, מדובר באחוזים בודדים מסך כלל הפניות אל המוקד.
בנוסף, במשרד לביטחון פנים בישרו על ירידה דרמטית בסגירת תיקים על עבירה על חוק הסרטונים משום שה"עבריין לא נודע" מ-52 אחוזים ב-2014 ל-6 אחוזים ב-2020.
"הנתונים שהוצגו על ידי המשטרה מראים שכן יש עליה בהצלחה במקרי הפענוח – אבל הקולות שאנחנו שומעים מהשטח שונים", אמרה בדיון ח"כ עאידה תומא סלימאן, ששימשה כיו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי בכנסת ה-20. "מקרים רבים של הטרדות מיניות מהסוג הזה עוברות ללא טיפול. הפיקוח על פעילות כל המשרדים הרלוונטים לנושא חייב לגבור".
תוכניות לא מיושמות בשטח
אחד המשרדים שזכו לביקורת של הוועדה היה משרד החינוך. בחוזר מנכ"ל מ-2015 נדרשים צוותי החינוך להתייחס לכל מקרה שבו מובא לידיעתם על סרטון מיני פוגעני ולהעביר אותו לטיפול. אלא שבמהלך הדיון התברר כי במטה משרד החינוך לא יודעים כמה תלונות של תלמידים או עובדי מערכת החינוך התקבלו בשנה שעברה בנושא עבירה על חוק הסרטונים.
"יש הרבה תלונות", אמרה איריס בן יעקב, הממונה על יחידת חינוך למיניות ומניעת פגיעה בילדים ובני נוער במשרד החינוך. "בחלק מהתלונות אנו משתפים את מוקד 105, להגנה על ילדים ברשת, ובחלק אנו מטפלים לבד. יש קושי לאסוף את הנתונים… גם אם נאסוף את הנתונים לא תהיה תמונה מלאה של כל מה שקורה".
"נשגב מבינתי איך מטה משרד החינוך לא יכול לאסוף את הנתונים מהמחוזות", אמר יו"ר הוועדה ח"כ עודד פורר. "מדינת ישראל הייתה פורצת דרך בחוק הזה בעולם, הבעיה שהמדיניות שעליה מדברים בירושלים, במשרד החינוך, לא מגיעה לשטח. לא מספיק להישאר עם הנחיות בלי ליווי של התהליך".
"הבעיה היא שהמדיניות שעליה מדברים בירושלים, במשרד החינוך, לא מגיעה לשטח. לא מספיק להישאר עם הנחיות בלי ליווי של התהליך"
"התופעה חייבת להיות מטופלת גם על ידי בתי הספר וגם ברמה המערכתית על ידי משרד החינוך", אמרה סלימאן למקום הכי חם. "עברו שש שנים מאז שנחקק חוק הסרטונים, ולמרות החלטות הוועדה, משרד החינוך אינו אוסף או מתעד נתונים ברמה הארצית והבית ספרית. חייבים לעשות הרבה יותר כדי לטפל בנושא כל כך רגיש, שמסכן את נפשם של ילדים ובני נוער".
"אם התוכניות לא מיושמות בשטח ומנותקות בשיטת היישום שלהם בחברה הישראלית, תהיו בטוחים שהן לא מגיעות לחברה הערבית בכלל", אמרה ח"כ סונדס סלאח. "יש צורך בחינוך והסברה בשפה הערבית כי יש אלפי נשים שתמונות וסרטונים שלהן קיימים ומשמשים כאמצעי לסחיטה. צריך לאתר את הבנות באמצעות סימני מצוקה בפייסבוק או באינסטגרם ולא לחכות לתלונות שלהן".
