קצת לפני הבחירות לכנסת ה-21 באפריל 2019, זעקו כותרות זהות בכלי התקשורת ערוץ 7, כיפה, 4040 ומעריב "מכה למסתננים: שקד מינתה דיינים שמרנים לבית הדין לעררים". הכותרות הועתקו מהודעה לעיתונות שהוציאה שרת המשפטים אז, איילת שקד, יחד עם הפורום המשפטי למען ישראל.
בראשית ההודעה של שקד והפורום נכתב, כי רגע לפני הבחירות לכנסת מינתה יו"ר הימין החדש, דיינים חדשים לבית הדין לעררים, "המטפל בבקשות של מסתננים להימנע מהוצאתם מהארץ". במשך הובהר כי "דיין אחד, חנניה גוגנהיים, מתגורר בבנימין, והיה בעבר עורך דין בפורום המשפטי למען ארץ ישראל. הדיין השני, שלמה ויזן, הוא גיסו של עו"ד דורון ניר צבי, המייצג פעמים רבות את מתיישבי יהודה ושומרון בבתי המשפט".
השבוע הוגשה מטעם שורה של ארגונים אזרחיים עתירה לבית המשפט העליון הקוראת לבטל את מינוי שני הדיינים המכהנים מאז בבית הדין לעררים בירושלים. לטענת העותרים, מדובר במינוי פוליטי פסול שתכליתו תעמולת בחירות והדיינים השמרנים כלל לא עונים על הקרטריונים הקבועים בחוק להתמנות לתפקיד.
עוד, מבקשים העותרים מבית המשפט לבחון לא רק את המינויים הספציפיים הפסולים אלא גם את המנגנון שאיפשר מינויים אלה ולבטל סעיף בחוק הכניסה לישראל בו נקבע כי מינוי דיינים לבתי הדין לעררים והארכת הכהונה שלהם נמצאים בידי שר המשפטים.
"בהודעה מובהר במפורש, כי הרקע ממנו מגיעים הדיינים, ולא כישוריהם המקצועיים, היווה השיקול המרכזי במינויים, היינו – דיינים שמרנים בהשקפת עולמם, המשתייכים למחנה הימין", נטען בעתירה שהוגשה מטעם האגודה לזכויות האזרח, קו לעובד, המרכז לסיוע משפטי לעולים של התנועה הרפורמית, רופאים לזכויות אדם, המוקד להגנת הפרט, א.ס.ף, היא"ס ישראל והמוקד לפליטים ולמהגרים. "שרת המשפטים טרחה להדגיש את השיקולים הזרים, המפלגתיים והפוליטיים, שביסוד המינויים".
בנוסף, טוענים העותרים כי מינויים של גוגנהיים וויזן נעשה בניגוד להנחיית היועץ המשפטי לממשלה בנוגע למינויים בתקופת בחירות. לפי הוראות היועץ, על שרים לנהוג באיפוק בתקופה זו ולא להכריע בסוגיות שאין בהן כורח, משום שממשלת מעבר נושאת בתפקידה רק מכוח עקרון רציפות הממשלה, ולא מכוח אמון הציבור והכנסת.
לא שופטים בדימוס
לפי העתירה, גם בקיאותם של שני הדיינים שמינתה שקד בחוקי הגירה מוטלת בספק. החוק מ-2011 בנוגע להקמת בתי הדין לעררים קובע תנאי כשירות שדיין חייב לעמוד בהם. לפי החוק. למשל, שעל הדיין להיות שופט בדימוס או מי שכשיר להתמנות לבית משפט השלום, בקי בדיני הכניסה לישראל והיציאה ממנה ובדיני האזרחות.
בהתכתבות שקיימה האגודה לזכויות האזרח עם משרד המשפטים, נחשף כי הוועדה שהמליצה לשקד על המועמדים לתפקידי הדיינים מצאה גוגנהיים כ"מתאים ביותר" לתפקיד ואת ויזן כ"מתאים". משרד המשפטים לא מסר כמה מועמדים נמצאו על ידי גורמי המיון והאיתור מתאימים ביותר וכמה מתאימים, כמה מהם הוצגו בפני השרה לבחירתה.
כנטען בעתירה, גוגנהיים לא צבר מומחיות ומקצועיות בענייני כניסה לישראל ונושאי הגירה, אלא "סיפק ייעוץ משפטי בהליכים ובנושאים שונים בתחום הכניסה והמעמד". מעבר לכך, משרד המשפטים מסר שעו"ד גוגנהיים צבר ניסיון בענף הדין הבינלאומי בפרקליטות הצבאית, שם עסק בסוגיות במשפט בינלאומי ובדין הזר. עוד הוסיף, כי ניסיון זה יכול לשמש בבית הדין לעררים.
לגבי ויזן אישרו במשרד המשפטים שהיה תובע במשטרת ההגירה (כלומר, נגד מעסיקי עובדים זרים; מ.א), שימש פרקליט במחלקה הפלילית, חבר בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין, וייצג בתיקי ועדות שחרורים, שם רכש ניסיון בתחום המשפט המינהלי.
הפסיקה ששקד לא אהבה
לא רק עיתוי מינויים של השניים והיעדר ניסיון כמחייב בתפקיד עורר את אי נחת העותרים לבג"צ, אלא גם מה שהתרחש בבתי הדין לעררים באותה תקופה – שם נגמרה תקופת מינויים של שלושה דיינים אחרי חמש שנים בתפקיד. שניים מהם בבית הדין לעררים בתל אביב, ואחד בבית הדין לעררים בירושלים. חרף העומס הרב על הדיינים בבתי הדין, לא האריכה שקד את כהונת שלושת הדיינים – בטענה שתקופת בחירות אינה זמן מתאים להאריך מינויים של דיינים מכהנים.
לטענת העותרים, לשרה היתה בעיה עם פסיקותיו של אחד מהדיינים, אלעד אזר מבית הדין לעררים בירושלים.
ב-2016, בעקבות פסיקה של הדיין אלעד אזר, לפיה יש להכיר בנתין אריתראי שביקש להימלט על רק עריקתו מהצבא האריתראי כפליט, תקפה שקד את ההחלטה. היא הצהירה כי בפסק הדין של אזר "יש יותר חורים מגבינה שוויצרית" והודיעה כי משרד המשפטים יערער על פסק הדין, בשעה שהמשיב להליך שבו פסק אזר היה משרד הפנים.
ביוני 2019, בסמוך לתום תקופת כהונתו של הדיין אזר פורסם ב"מעריב" כי שקד הובילה להדחתו, חרף מחסור בכוח אדם בבתי הדין. "אזר ידוע כדיין המתנגד רבות למדיניות הממשלה, ובכמה פסקי דין אף עקף את בג"ץ משמאל בכל היחס למסתננים ומבקשי המקלט", נכתב בכתבה בהסתמך על מקורות בלשכתה של שקד.
חרף העומס הרב על הדיינים בבתי הדין, לא האריכה שקד את כהונת שלושת הדיינים – בטענה שתקופת בחירות אינה זמן מתאים להאריך מינויים של דיינים מכהנים
עוד טוענים העותרים כי מינויים של כל שלושת הדיינים, לא הוארך כדי ששקד לא תצטרך להסביר מדוע הוארך מינויים של רק של שניים מתוך שלושה. מכיוון ששקד לא מינתה דיינים חדשים לבית הדין לעררים בתל אביב ולא האריכה את כהונתם של השניים שפגה – במשך חמישה חודשים פעולת בית דין הושבתה כמעט לחלוטין. הדבר גרם לעינוי דין קשה למתדיינים במאות התיקים שהם עסקו הדיינים שכהונתם לא הוארכה. בין התיקים היו גם מקרים הומניטריים דחופים. עררים לא נדונו, והחלטות לא ניתנו.
"בין מינוי הדיינים החדשים לאי הארכת כהונתם של הדיינים המכהנים עובר חוט מקשר ומדאיג", נכתב בעתירה, "פגיעה קשה בעצמאות השיפוטית של בית הדין לעררים ובמראית פני הצדק. החלטות אלה לא נוגעות רק לדיינים שמונו או לא מונו, אלא לכלל הדיינים המכהנים, אשר נאלצים עתה, בבואם להכריע בערר המובא בפניהם, לשקול בין שיקוליהם השיפוטיים גם את עתידם המקצועי.
העצמאות השיפוטית נפגעה
בישראל פועלים ארבעה בתי דין לעררים: בתל אביב, ירושלים, חיפה ובאר שבע. בית הדין בירושלים נבדל משלושת האחרים בכך שהוא משרת בעיקר את תושבי מזרח ירושלים וערעורים בהחלטות לשכת הפנים במזרח העיר נידונים בו. בנוסף, עררים על החלטות הפקידות הבכירה של משרד הפנים יידונו בבית הדין לעררים בירושלים, ובסמכותו לדון גם בערר על החלטות שר הפנים משום שהתקבלו במחוז ירושלים.
"בחרנו לעתור לעליון כי בשנה האחרונה התגשמו כל התחזיות הכי שחורות שהיו לנו כשהוחלט ב-2011 ששר המשפטים יהיה אחראי על מינוי הדיינים לבית הדין לעררים", אומר עורך דין עודד פלר מהאגודה לזכויות האזרח שחתום על העתירה.
על הקמת בתי הדין לעררים הוחלט בכנסת ב-2011. תחילה היו אמורים להיקרא "בתי הדין לזרים", אולם עקב ביקורות שהושמעו בכנסת כי השם הזה ייצור רושם כאילו מוקמת מערכת חוק נפרדת לזרים וכי בתי הדין אמורים לדון גם בבקשות של אזרחי ותושבי ישראל בנוגע לאיחוד משפחות, רישום ילדים או הכרה במעמד של הורים עולים, הוחלט על השם המקובל כיום.
לפני הקמת בתי הדין הללו, דן בית המשפט במחוזי בהליכים מנהליים הקשורים בסוגיות הגירה ומעמד (אחרי שסמכויות אלה הועברו אליו מבית המשפט העליון בראשית שנות האלפיים; מ.א) ובכללן צווי גירוש והיתרי כניסה לישראל, הליכי מקלט ועוד. מטרת הקמת בתי הדין היתה פיתוח מומחיות בסוגיות של הגירה ומעמד ודיון בהם בהליכים פשוטים, יעילים ומהירים שיחסכו בזמן שיפוטי ובמשאבי הפרקליטות.
"בחרנו לעתור לעליון כי בשנה האחרונה התגשמו כל התחזיות הכי שחורות שהיו לנו כשהוחלט ב-2011 ששר המשפטים יהיה אחראי על מינוי הדיינים לבית הדין לעררים"
לטענת האגודה לזכויות האזרח, לא רק שההליכים המשפטיים לא הפכו לפשוטים, יעילים ומהירים, אלא שהעצמאות השיפוטית שהיתה בידי בתי המשפט בעת דיון ופסיקה בסוגיות של הגירה ומעמד נפגעה כשסמכות מינויים של הדיינים בבתי הדין לעררים ניתנה למשרד המשפטים.
בתי הדין לעררים מבקרים שיפוטית את בתי הדין לביקורת המשמורת המצויים בבתי מעצר שונים בהם מוחזקים נתינים זרים המועמדים לגירוש על ידי משרד הפנים. בתי הדין לביקורת המשמורת הוקמו בשנת 2001 תחת משרד המשפטים. ערב הקמת בתי הדין לעררים, השמיע דיין בבית הדין לביקורת המשמורת דברים חריפים ביחס לכפיפותם של דיינים למשרד המשפטים.
"אני מאמין כי לטובת כל הצדדים מקומו הטבעי והראוי של בית הדין למשמורת הוא במסגרת הנהלת בתי המשפט", הוא אמר בהשתלמות שופטים במאי 2011, "תחום ההגירה דורש התמקצעות והבנה לא פחות מאשר בבתי משפט אחרים כגון בית המשפט לנוער או בית המשפט לענייני משפחה".
מלשכתה של ח"כ איילת שקד נמסר בתגובה: "עתירה הזויה של האגודה לזכויות האזרח אשר דורשת לבטל מינוי של שני דיינים ששקד מינתה לבתי הדין לעררים, שעוסקים בשוהים בלתי חוקיים. באשר לטענת האגודה לזכויות האזרח שהמינוי פוליטי והם מבקשים לבטל כליל את סמכות שרי המשפטים במינוי דיינים – סמכויות שרים במינויים לא נועדו לייצר מינויים פוליטיים, אך הם בהחלט נועדו לאפשר לציבור להשפיע באמצעות נבחריו, על הניווט הערכי של רשויות שלטוניות".
לשיטת האגודה, כאשר פקידים או שופטים שאיש לא בחר מבצעים סינון אידיאולוגי למינויים – זה מצוין, אך כאשר שר מבטא את ערכי הציבור במינויים כמקובל בכל העולם המערבי- זה פסול. החוק בעניין מפורש ולא ייתכן שבג"ץ ידון בכל ניסיון של פעילי שמאל לבצע דה-לגיטימציה ליותר ממחצית אזרחי המדינה. קביעת דיון בנושא זה תהיה חרפה".