הכותרות החגיגיות מסוף השבוע סיפרו על סיומה של מחאת של יוצאי אתיופיה. הדברים נכתבו בעקבות פגישה שהתקיימה בצהרי יום חמישי בנוכחות הרבנים הראשיים לישראל יצחק יוסף ודוד לאו, הרב הראשי לעדה האתיופית הרב ראובן וובשת, קייס הקייסים ברוק טגניה ובהשתתפות קייסים ורבני קהילות מרחבי הארץ. רק שצעירים בני העדה מתייחסים בבוז להכרזות על סיום המחאה מצד הממסד, ומוחים על מה שלדבריהם נראה כהצגתם כשבט שמקבל הוראות מצ'יפים.
"הכותרת שניתנה לפגישה בכלי התקשורת היא בדיחה", אומר הפעיל החברתי אבי יאלו, "סיכומי הרבנים חסרי תוקף פוליטי, חברתי ומחאתי. לתחושתי, גורמים ממסדיים מנסים להעביר מסר שהם שולטים במצב באמצעות עסקנים. עצוב לי שיש אנשים מהקהילה שנותנים יד לדבר כזה. זה מביך, כי מדובר באנשים שאין להם קשר למחאה במובן הפיזי".
נראה שהתערבות הרבנות לא מרגיעה את הרוחות, אלא מעוררת זעם. תמוהה בעיניהם הבחירה בגוף כמו הרבנות לתרום להרגעת הרוחות, כשזה אותו ממסד שלא מכיר בסמכויות הרוחניות של הקייסים שאת ידם הוא לוחץ. המוחים מזכירים גם מקרים שבהם רב מפתח תקווה סירב לחתן זוגות ממוצא אתיופי וילדים ממוצא אתיופי נדחו ממסגרות לימוד דתיות, והם לא יכולים לשכוח את פרשת בדיקות היהדות ביקבי ברקן ואת הרב שאסר על עובדות ממוצא אתיופי לבשל בקייטרינג לי-בר בקריית גת.
"מה שמוציא אנשים לרחובות לא ייפתר בסולחות למיניהן, אלא בשינוי הדרך"
"הרבנות היא אולי הבעיה הכי עמוקה עבור יהודי אתיופיה, אף יותר מהמשטרה", מציין יאלו, "אותה רבנות מטילה עד היום ספק ביהדות שלנו. יש כרגע באדיס אבבה ובגונדר אחים שלנו שנרקבים במחנות פליטים, בין השאר עקב הפקפוק של הרבנים ביהדותם. ההתגייסות המלאכותית הזאת צריכה להיפסק. תם העידן שבו רבנים החליטו אם תהיה מחאה ומתי היא תיגמר. הצעתי לרבנים שרוצים להשפיע שיעשו פעולות להשבת אברה מנגיסטו או לפחות שיארגנו תפילות המוניות למענו, כפי שעשו כשגלעד שליט היה בשבי חמאס".
הרבנים לא יעצרו אותנו
הניצוץ שהצית את המחאה הנוכחית הוא אמנם הרג סלומון טקה מירי שוטר ביום ראשון שעבר בקרית חיים, אבל המחאה לא מבוססת רק על האירוע הזה, אף לא על עוד עשרה אירועים דומים לו שאירעו בשנים האחרונות, אלא על דרישה לשים סוף למה שיאלו מתאר כ"לקום בבוקר ולהרגיש חוסר ביטחון, לעבור פרופיילינג ולחיות בתחושה של נרדפות". לכן נראה כי רק הצעירים שיצאו בשבוע האחרון לרחובות הם אלו שיחליטו מתי ישובו לבתיהם ומתי תסתיים המחאה.
"לצעירים קשה לקבל את ההכרזות מהפגישה הזאת", אומרת בנצ'י סלמסה, שהפכה לפעילה ומנהיגה בולטת בקהילה מאז המאבק לחקר נסיבות מות אחיה יוסף סלמסה ב-2014, "עם כל הכבוד למי שמתיימרים לייצג את הקהילה, אנחנו נאבקים על חיינו יום יום ונתקלים בשוטרים שיורים בנו כאילו הם משחקים קליעה למטרה".
אולי יעניין אותך גם:
"כתבו שהפגישה התקיימה עם 'ראשי העדה האתיופית', אני לא זוכרת שבחרנו מישהו שיעמוד בראש הקהילה"
"כתבו שהפגישה התקיימה עם 'ראשי העדה האתיופית', אני לא זוכרת שקיימנו בחירות ושבחרנו מישהו שיעמוד בראש הקהילה", אומרת נאווה מוגוס שהשתתפה בהפגנות בקריית אתא בשבוע שעבר. "מדובר באנשים פרטיים שמייצגים את עצמם ומקיימים הידברות עם כל מיני גורמים. המחאה הזו היא של צעירות וצעירים נגד אלימות משטרתית. היא שיעור עצום באזרחות ודמוקרטיה, וההנהגה הדתית לא יכולה לעצור אותה".
"הציבור האתיופי מרגיש מושפל כרגע ולא יירגע עד שדברים ישתנו מהותית", מוסיפה אפרת ירדאי, יו"ר אגודת יהודי אתיופיה ומי שכותבת באתר זה בשנים האחרונות. "הוא לא יירגע עד שיפתחו מחדש חקירות מקרי אלימות משטרתית חסרת פרופורציות ורצחנית כלפי צעירים כמו יהודה ביאדגה, דמאס פיקאדה ויוסף סלמסה. יש צורך אקוטי שחקירות המקרים הללו יוצאו מידי המחלקה לחקירת שוטרים.
"אנשים יוצאים לרחובות בדרישה הבסיסית שיפסיקו לעצור אותם בשרירותיות, שיפסיקו לירות בהם. הם דורשים את זכותם לחיים", ממשיכה ירדאי. "הפגנה היא הכלי היחידי שיש לאדם שרוצה לדרוש לעצמו צדק במידה והוא לא מפכ"ל המשטרה, ראש הממשלה או בעלים של עיתון. מה שמוציא אנשים לרחובות לא ייפתר בסולחות למיניהן אלא בשינוי הדרך: היחס לשוטרים שנוקטים באלימות וחושבים באופן גזעני צריך להיות של אפס סבלנות. חוץ מזה, הלגיטימציה לשחרר למעצר בית שוטרים שירו למוות צריכה להיפסק".
הפקק כטריגר לשחרור הגזענות
ביקור הניחומים של השר לביטחון פנים גלעד ארדן בביתו של טקה נתפש בעיני צעירי העדה כציני, והקריאה של משפחתו להרגעת הרוחות לא משכנעת אותם. "נכבד את זכרו של סולומון טקה ואת האבל של משפחתו, אבל לא נפסיק לצאת לרחובות להיאבק על החיים שלנו", אומרת סלמסה.
"זו צביעות לבוא למשפחה כרגע. הם במשבר – ויש מי שמנצל את זה לטובתו. דברים דומים קרו גם אצל משפחת ביאדגה וגם אצלנו. אבל ידענו שאם לא נשמיע קול זעקה, אף אחד לא יעשה זאת בשבילנו. ובאמת, מאז המקרה שלנו נחשפו עשרות מקרים בסגנון. נחשפו – אבל לא נעצרו.
"המחאה הזו היא של צעירות וצעירים נגד אלימות משטרתית. היא שיעור עצום באזרחות ודמוקרטיה, וההנהגה הדתית לא יכולה לעצור אותה"
"אנחנו הצעירים נמצאים במאבק להישרדות, לחיים, ליכולת לגדל את ילדינו בעולם טוב יותר ובחברה אנושית ומכילה יותר. מי שעומדים בדרכנו לשם הם אותו ראש ממשלה שקרן ומושחת וארדן שנותן למפכ"ל המשטרה ולשוטרים לנהל את החיים שלנו ולהותיר אותנו מצולקים, מוטרדים, מושפלים ומודאגים".
השיח הציבורי שמורכב גם מאמירות שליליות נגדם רק מדרבן את המוחים. "אני לא מתפלא שיש התפרצות גועשת של גזענות לאור המחאה שלנו", מבהיר יאלו, "שש שעות בפקק זה רק טריגר לשחרור הגזענות שהצטברה בקרב אנשים במשך שנים".
כפי שזה נראה, הפעם המחאה לא תשקוט עד שהשוטר היורה יימצא במעצר עד תום חקירת האירוע ולא בדירת מסתור. והרבנות? היא תמשיך להיות מושא לבוז, לפחות עד שתוציא פסיקה רשמית שתסיים את הפקפוק המתמשך ביהדותם של יוצאי אתיופיה וילדיהם.
"זה לא שאנשים רוצים לצאת למחאה כפעילות נחמדה לקיץ", מבהיר יאלו, "אבל אפשר להפסיק את המחאה הזאת בשינוי מדיניות אמיתי – בהתערבות כירורגית דחופה ולא באיזו פגישה".
