"אוכלי חזיר ונבלות", "ברעה לעזה", "הנאצים הפלסטינים עושים יום זיכרון", "עוד כהנא חי", ו"סכנה למדינה", היו הקריאות והקללות שקיבלו את פני המשפחות השכולות ובאי טקס הזיכרון המשותף שהתקיים אתמול בערב בתל אביב.
דקה לפני הצפירה, עוד ספגו מטח קללות מי שבחרו לחלוק את האבל על יקיריהם שנהרגו בגלל הסכסוך עם הצד השני. עם הישמע הצפירה, המשפחות השכולות הישראליות והפלסטיניות, כמו גם המפגינים מנגד, עצרו לעמוד לזכר החללים. חצי דקה לאחר הצפירה – הקללות חזרו.
קריאות אלה נשמעו לאורך כל הטקס ומשך כל הנאומים, שכן מערכת ההגברה לא הצליחה להאפיל על כמה עשרות המפגינים מבחוץ, שלא חדלו מלהטיח "שמאלנים בוגדים" במשתתפים, ויצרו מבוכה רבתי בקהל.
אחרי שלוש שנים שבהן התקיים טקס יום הזיכרון המשותף במתכונת מצומצמת עקב מגפת הקורונה, אתמול חזרו המשפחות השכולות משני צדי הסכסוך לקיים אותו ביתר שאת; הטקס התקיים באוויר הפתוח בגני יהושע, ונרשם כטקס הגדול ביותר עד כה, עם כ-15 אלף משתתפים.
את ריבוי המשתתפים השנה, מייחסים המארגנים למחאה נגד ההפיכה המשטרית ולקיטוב החברתי בארץ, אשר גרמו לציבור נרחב לצאת לרחובות ולדרוש בעלות מחודשת על עמדותיהם ועל סממני הישראליות המגדירים אותם – בהם גם השכול.
דוגמה לכך נראתה בשבוע החולף, כאשר שירה גפן, בתו של הסופר והמשורר שהלך לעולמו, יהונתן גפן, הגיעה ללווייתו עם חולצת "תסתכלו לכיבוש בעיניים" וספגה קיתונות של ביקורת על הפוליטיזציה, לכאורה, של מות אביה.
"המאוכזבים כותבים שבבתי קברות עלינו 'לשים בצד' עניינים פוליטיים", אמרה. "אז זהו, שבצדדים כבר היינו, לא רואים משם. קל להתעלם ולהדחיק, וכשהאדמה בוערת אין יותר צדדים. כל המקומות כשרים למחאה, על אחת כמה וכמה בתי הקברות שמלאים בין השאר בקורבנות הסכסוך האינסופי. הגיע הזמן להנכיח את מה שרוצים שנשכח, היכן שרק אפשר. זו הייתה דרכו של אבי ואעשה ככל שביכולתי להמשיכו".
טקס לאור המחאה
התסיסה הציבורית הנוכחית התרחבה, כאמור, גם לזירת מנהגי האבלות. זה קרה לאור בקשות המשפחות השכולות מפוליטיקאים לא להגיע לטקסים הרשמיים, וזה ניכר בכמות המשתתפים בטקס האלטרנטיבי. השנה בחרו משתתפים להגיע לטקס, בין אם כאקט הצהרתי, בין אם כאקט תרפויטי או כניסיון לייצר שיח של תקווה.
גם טל מחיפה בחרה ללבוש לטקס את חולצת "מסתכלים לכיבוש בעיניים": "בגדול אני מיואשת", אמרה. "אבל הטקס הוא תקווה קטנה".
״אני מגיע לאירוע הזה כבר 14 שנים״, מספר מוחמד אל באו מחלחול, שאיבד את אחיו במהלך האינתיפאדה ב-2002. ״כשהתחלנו היו 200 אנשים, והיום יש יותר מעשרת אלפים ועוד 200 אלף צופים באונליין. זה אירוע שמפיח תקווה, והוא נועד להפיץ מסר של שלום״.
בביתו לא תמיד מבינים מדוע הוא בוחר להגיע לטקס המשותף. ״ברור שאין סימטריה בין כובש למי שחי תחת כיבוש, אבל אם לא היה כיבוש, לא היה מוות ושכול. לכן המחיר הוא אותו מחיר, הכאב הוא אותו כאב, והמטרה זהה – להפסיק את מעגל הדמים״.
"המחיר הוא אותו מחיר, הכאב הוא אותו כאב, והמטרה זהה – להפסי את מעגל הדמים"
יעקוב רבי, אשר היה עם אשתו ברכב כאשר נרצחה על ידי מחבלים ב-2018 ליד צומת תפוח מוסיף: "עצם העובדה שהטקס מלא עד אפס מקום מראה שיש ציבור שמאמין שזה אפשרי״.
״מבחינתי זה אקט טיפולי. אני חייב להרגיש שאני פועל לשינוי המצב ולא נותן לילדים שלי מציאות כמו שאני קיבלתי״, אומר אבי אורפז מקיבוץ צאלים, ששכל את אימו בפיגוע בבית חב״ד במומביי ב-2008. לפני שנתיים הצטרף לפורום המשפחות השכולות, והיום הגיע בפעם הראשונה לטקס.
״חייבים לראות את הקשר בין המהפכה המשפטית לכיבוש״, אומרת איילה שליו מארגון "לוחמים לשלום", שמארגן את הטקס מאז 2006. ״אי אפשר להיאבק על דמוקרטיה בלי להבין שבמקביל מתקיים כיבוש, שהוא שלילת זכויות אדם מוחלטת. הטקס מנכיח את הכיבוש ואת המחירים שלו, שהם חיי אדם״.
על בסיס אג'נדה זו, בין הנואמים בטקס היו נציגי משפחות שכולות משני הצדדים, שבצד השכול עסקו בעתיד החיים המשותפים בארץ. "באתי להגיד בפשטות – הארץ הזאת לא תהיה בלעדית שלכם, ולא תהיה בלעדית שלנו", הכריז הסופר מוחמד בירותי בנאומו. "אני אומר לכם בביטחון מלא: אתם רצויים בארץ הזאת בצורה שוויונית. כשיינטש רעיון ארץ ישראל השלמה, הרעיון של הבטחה אלוהית בלעדית, אז נוכל להפסיק לראות בכם פולשים וכובשים, ונוכל לקבל אתכם כחלק מהותי ממרקם הארץ הזאת".
"רוחות רעות, קיצוניות וגזעניות, מנשבות בימים אלו ממוקדי כוח רשמיים בישראל, ומפיחי הרוחות הרעות מאיישים תפקידי מפתח בממשלה" אמרה בנאומה פרופסור נטע זיו, סגנית הנשיא לשיוויון ומגוון באוניברסיטת תל אביב. "הן מטיפות לעליונות יהודים ופועלות להעמקת הכיבוש, הן מבקשות להגדיל את השסע ולזרות שנאה בין העם הפלסטיני והישראלי״.
ארבעה אוטובוסים מהשטחים
בשבוע שקדם לטקס, שר הבטחון יואב גלנט, הורה למנוע מפלסטינים להשתתף בו. לאחר עתירת "לוחמים לשלום" לבג"ץ, האחרון קיבל את העתירה בתחילת השבוע, ואושרה כניסת המשפחות הפלסטיניות. "אין לצד זה או אחר בציבור הישראלי מונופול על הדרך שבה משפחה שכולה רשאית לבטא את אבלה ואת כאבה ביום הזיכרון", כתב השופט יצחק עמית בהחלטתו.
השנה הצטרף לנסיונות ביטול הטקס גם חבר הכנסת צבי סוכות מהציונות הדתית. לפני כחודש, יזם סוכות הצעת חוק חדשה המבקשת להעניק בידי שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', סמכות לשלול תקציבים מגופים המקבלים מימון מהמדינה לקיום הטקס. בתגובה להצעת החוק, מ״לוחמים לשלום״ נמסר: "אנחנו רואים בחקיקה כזאת חלק בלתי נפרד מההפיכה המשטרית שמתחוללת בימים אלה בארץ, חקיקה שבאה לשלול חופש ביטוי ולהכתיב בכוח התנהלות במרחב הציבורי – ומצפים מהציבור הנאבק בחקיקה הרעה הזאת, להיאבק איתנו גם בניסיון ההשתקה הזה".
אל הטקס הגיעו ארבעה אוטובוסים מהשטחים, שבהם כ-200 בני משפחות שכולות מהצד הפלסטיני אשר ביקשו לצאת מגבולות הקו הירוק למרות הסגר המושת עקב אירועי יום הזיכרון ויום העצמאות.
״אחרי אישור בג״ץ הגשנו רשימות למשרד הביטחון, על מנת שיאשרו את רשימת החריגים״, מספר סאיל ג׳ארבין, אחראי על הצד הפלסטיני בטקס. ״כמובן שהמשרד לא עשה לנו חיים קלים, והם לא הודיעו לנו עד הרגע האחרון כמה אנשים קיבלו אישור ומי יקבל, כולנו היינו בחוסר ודאות עד הרגע האחרון״.
על מי שומרים השוטרים
את הטקס, אשר פורט על העצבים הרגישים ביותר בחברה הישראלית וגורר התנגדות חריפה, איבטחו כוחות משטרה רבים, לוחמי מג"ב, חברת אבטחה פרטית ששכרו מארגני הטקס, וכמאה מתנדבים באפודים זוהרים שכיוונו את הבאים לאזורים המאובטחים.
״למדנו מהטקסים בשנים האחרונות, ואבטחנו גם את הדרכים לטקס, שם בדרך כלל אורבים המתנגדים ותוקפים את המשפחות השכולות״, מסבירה שליו ורומזת לכך שהשר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, נהג להפגין יחד עם המוחים מול הטקס, וכיום הוא שאחראי על כוחות המשטרה האמונים על ביטחון המשתתפים בו.
"למדנו מהטקסים בשנים האחרונות, ואבטחנו גם את הדרכים לטקס, שם בדרך כלל אורבים המתנגדים ותוקפים את המשפחות השכולות״
ואכן, ביציאה מהטקס, בדומה לשנים קודמות, ליוו את המשפחות השכולות יריקות וביצים מצד המפגינים אשר המתינו ליוצאים בדרכם לרכבים. ״כמה זין אכלת מערבים?״, צעק מפגין לכיוונה של אישה בשנות השישים לחייה, אוחז בידו בדגל כ״ך. ״עוד כהנא חי״, צעק אחר והרים אצבע משולשת לכיוון קבוצת משתתפים אשר ברובם, התעלמו מנוכחות המפגינים כאילו היו אוויר.
אלו שלא התעלמו וצעקו חזרה, הורחקו בתקיפות על ידי השוטרים. משתתפת בטקס אשר השיבה למפגינים באצבע משולשת נדחפה על ידי שוטר, ולרגע לא היה ברור על מי המשטרה מגינה.
