מחאה כנגד קבלה: כמה כסף מרוויחה שפי פז במסגרת המאבק בפליטים בדרום בתל אביב

שפי פז הפכה שם נרדף למאבק כוחני וקולני, חסר בושה ואפילו חשוד כפלילי – אם להסתמך על האישומים שהמשטרה הגישה נגדה ונגד שניים מחבריה – בפליטים ובמהגרי העבודה בדרום תל אביב. 

פז עברה במשך השנים תהליך הקצנה, שהגיע לשיא מהדהד לאחרונה, כאשר פלשה על פי החשד לגן של ילדי מהגרים במטרה להפחיד אותם ואת העובדים במקום. המשטרה מייחסת לה ולשני פעילים נוספים מ"החזית לשחרור דרום תל אביב", דורון אברהמי ואיליה גרנטובסקי, עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, השמדת ראיות, שיבוש מהלכי משפט והשחתת פני מקרקעין. בדיון בבית המשפט טענה המשטרה כי נגד פז ושני הפעילים הנוספים יש "לפחות 12 תיקים ועוד עבירות רבות שעלינו לחקור. שלושת החשודים רצידיביסטים (נוטים לחזור על עבירות, ג"ה). יש אצלם תכנון מקדים, תכנון גרסאות, שיבושים רבים ולכן אנחנו מבקשים להאריך את מעצרם להמשך חקירה". 

אבל מעבר לרצון להוציא למהגרי העבודה את החשק לחיות בישראל, כנראה שלפעולות הגובלות בפלילים של פז יש מוטיבציה נוספת: להזין את הלופ התקשורתי והכלכלי של העמותה, שממנה, מתברר, היא מושכת ריטיינר תמורת קבלות. 

כן, פז היא בסך הכל פרילאנסרית בשירות הניסיון לגרש פליטים מדרום תל אביב. אף שהפכה ברבות הימים כמעט להצגת יחיד בתחום הזה, "המקום הכי חם" חושף כי היא מעולם לא הייתה רשומה כחברה בעמותה שבשמה היא פועלת ושעבורה היא מקיימת קמפיין אחר קמפיין של גיוס המונים. בארבע השנים האחרונות הניבו הקמפיינים הללו לעמותה בהערכה גסה (יחד עם תרומות נוספות) קרוב למיליון שקל.  

יש מי שאפילו טוענים כנגד פז כי היא הפכה את עמותת "עוטף תחנה מרכזית" שבמסגרתה היא פועלת לעמותת "עוטף שפי פז", כפי שחלק מהנוגעים בדבר מכנה אותה. אלה תוהים לאיזה מטרות שימש הכסף, וכיצד ייתכן שבקופת העמותה נרשם גירעון בסוף 2019. הם שואלים גם לאיזה מטרות משמשים שני הקמפייניים הנוכחיים של העמותה – "בחזית מול בג"ץ", שהגיע ליעד של 150 אלף שקל וממשיך ליעד חדש של 300 אלף שקל ו"לוחמים בחזית – בשבילכם" שמניב לעמותה יותר מ-36 אלף שקל בחודש (סך של כ-50 אלף שקל בחודש במצטבר). אותם מבקרים טוענים כי "אין אצלה מאבק נטו, אין שום דבר בחינם". 

כשמיקי גיצין, מנכ"ל הקרן החדשה לישראל, כתב בחשבון הטוויטר שלו ב-2018 כי פז מובילה את מחאת תושבי דרום תל אביב כנגד מהגרי העבודה בשל בצע כסף, היא שלחה לו בתגובה מכתב התראה לפני נקיטת הליכים, באמצעות עורך דינה איתמר ברקאי. מבדיקה שערכנו עולה כי עד לרגע זה לא הוגשה נגדו תביעה בשל הדברים שאותם כתב. "זו היתה בגדול הודעה לעיתונות", הוא אומר עכשיו. "ירדתי מזה", היא אומרת. "אין לי זמן וכוח וכסף להתמודד בבתי המשפט מול שופטים עוינים. שומרת את האופציה למקרים חשובים באמת".

"הטענה שאני עושה את זה כדי להתפרנס היא עלובה. אני חיה בצניעות. מנסה לשרוד", היא אומרת. "הכסף הוא כלי עזר, אמצעי ולא מטרה – ואני מצפה שתביני את זה. ניהלתי את המאבק עד 2017 מהכסף הפרטי שלי והגעתי למצב שזה היה או להפסיק את המאבק או לגייס כסף, כי יש לי משפחה שאני צריכה לפרנס. אני עושה את רוב הגרפיקה, רוב הפעילויות, אני מניעה את העניין, מפעילה את האנשים. חוץ מהסכום הזה שאני נותנת בגינו קבלות תמורת שירותים, לא נכנס לי כלום מהמאבק הזה". 

הטענות הללו, שפז כאמור מבטלת בבוז, מצטרפות לביקורת שנשמעת לאחרונה יותר  ויותר על ההקצנה של פעילותה – פעילויות כמו חלוקת קונדומים לילדי זרים ואלימות מילולית נגד שוטרים – שהרחיקה אותה מפעילים אחרים וגרמה לבידודה. להפגנות שאירגנה הופיעו תומכים בודדים, ולרוב הפעילות שלה היא יוצאת לפעמים לבד, לפעמים עם אברהמי וגרנטובסקי. באופן לא מקרי כנראה, גם לדיון בבית המשפט בחודש שעבר הגיעה לבדה ממעצר הבית, כפי שתועדה בסרטון של הפעיל החברתי עו"ד ברק כהן. (פז בתגובה:" לא הגעתי לבד לשום דיון מעצר. תמיד היו לצדי חברים. כולל חבר כנסת. לא הבאנו המונים בגלל הקורונה. יש לי אחריות כלפי החברים שלי וגם ידענו שלא יתנו להם להיכנס בגלל המגבלה של 10 אנשים באולם. חבל שלא בדקת כמה חברים נכחו באולם בשלוש לפנות בוקר במוצ״ש שבו עצרו אותנו והסתמכת על ברק כהן").

"עכשיו היא יוצאת לרחובות וכמה אנשים באים איתה? אולי חמישה אנשים", אומר פעיל מדרום העיר. "היא איבדה לגיטימציה והיא עושה נזק למאבק. אבל זאת היא והיא מכורה לפרסום. אם לא תקבל פרסום שבועיים, היא תעשה הכל כדי להיעצר". 

וכך, מי שגייסה בקלות חצי מיליון שקל בקמפיין ב-2017; נפגשה לא פעם ולא פעמיים ב-2018 עם ראש הממשלה בנימין נתניהו (שאף התבדח איתה על "חיבתם" המשותפת למשטרה); ובמאי 2020 עוד זכתה למחווה מחזקת מהשררה, כשהתלוותה לשר לביטחון פנים דאז, אמיר אוחנה, לסיור "מתווה מדיניות" בדרום תל אביב – זוכה כיום לקיתונות של ביקורת מבית ומחוץ, הן על הקצנתה והן על דרכי פעולתה, ובהם גם הנושא הכלכלי.

לא רשומה במסמכים 

כדי לעקוב אחרי ההיסטוריה הכלכלית של העמותות שפז מעורבת בהן עמוקות, צריך לחזור אחורה בזמן. בראיונות בעבר סיפרה פז כי נקודת השבר שלה עם השמאל הישראלי התרחשה באפריל 2012, כאשר צעיר ישראלי השליך בקבוקי תבערה לעבר גן המיועד לפליטים בשכונת שפירא וגרם להצתתו. 

"יצאתי לשטח וראיתי שתי הפגנות זו מול זו", סיפרה פז למוסף הארץ. "בצד אחד של הכיכר עמדה חבורה של שמאלנים יפי נפש, שניגנו בגיטרות וצעקו סיסמאות נגד גזענות ו'רפיוג'יס אר וולקאם'. הסתכלתי עליהם טוב ולא זיהיתי אף אחד מהשכונה. בצד השני עמדו תושבים וצעקו 'מוות לסודנים'. בהתחלה ניסיתי להרגיע את הרוחות, אבל באיזשהו שלב הרגשתי שאני צריכה לבחור צד. הסתכלתי על יפי הבלורית וזיהיתי אצלם מבט של בוז תהומי והתנשאות כלפי אנשי השכונה. עלה בי הכעס ואמרתי, 'אני איתם', לצד האשה הזקנה עם השיני זהב וכל שאר הסטריאוטיפים".

נקודת השבר הזו הובילה אותה להצטרף לעמותת "עוטף תחנה מרכזית", שנוסדה ב-2013 תחת השם "העמותה למען נפגעי ההגירה הבלתי חוקית בישראל". היא הוקמה על ידי תושבי דרום תל אביב רגע אחרי שאירגנו הפגנה גדולה שבה השתמשה מירי רגב בדימוי הגזעני הנפוץ וכינתה את המהגרים הסודנים "סרטן בגוף האומה". עם חברי הוועד של העמותה נמנו רות יעקבי, אילה סינואני, אריאל זכריה, חיים גורן, דרור קהלני ודניאל פרי-נדב וסוזי כהן צמח. ההפתעה הגדולה היא ששמה של פז לא הופיע אז ולא מופיע עד היום במסמכים ברשם העמותות כחברת ועד. "הם הבינו שהם צריכים כסף כדי להמשיך את פעילותם", סיפר אדם שמכיר מקרוב את נסיבות ייסוד העמותה.  

במקביל להקמת העמותה, ניסו חלק מחבריה להתמודד על מושב במועצת העיר בבחירות המוניציפליות במסגרת "סיעת דרום העיר". הסיעה זכתה בקצת יותר ממנדט אחד והפעילה החברתית סוזי כהן-צמח, שפעלה בצמוד לפז בשכונת שפירא, נכנסה למועצה וכיהנה בה עד 2018, אז התמודדה בבחירות אבל לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה.  

אם אינה רשומה בעמותות שהיא הרוח החיה בהן, מהו בעצם תפקידה הרשמי של שפי? בדיון שנערך בוועדת הפנים של הכנסת בנובמבר 2018, שעסק בהצעת חוק המסתננים, הוצגה פז כ"רכזת שטח", התפקיד שכנגדו היא מוציאה חשבוניות וקבלות לעמותה. פז מציגה את עצמה כפעילה ב"חזית לשחרור דרום תל אביב", כינוי לא רשמי למה שאפשר לתאר כפלג המיליטנטי של עמותת עוטף תחנה מרכזית. בדף הפייסבוק שלה נכתב שהיא "ממנהיגות החזית לשחרור דרום תל אביב, הלוחמת להחזרת הריבונות ושלטון החוק לשכונות עוטף תחנה מרכזית". 

אפילו כיום, כשמרבית החברים הוותיקים פרשו מהעמותה, למעט חבר מועצת עיריית תל אביב חיים גורן מסיעת "מאמינים" ודניאל פרי-נדב, היא, כאמור, לא רשומה במסמכיה. "אמרתי שאני לא רוצה תפקידים רשמיים", היא אומרת ל"המקום הכי חם". "אני לא רוצה שזה יגביל אותי בשום צורה. התואר מנכ"ל לא נראה לי ואני גם לא רוצה שהעמותה תיפגע בגלל הפעילות שלי". 

מקורב לחברי העמותה מתאר את השתלשלות הסטטוס התעסוקתי של פז: "בהתחלה שפי היתה מביאה לעמותה חשבוניות על כסף שהוציאה לפעילות ומקבלת החזרים. אחר כך, כשבעמותה הצטבר ניסיון בעבודה מולה, את רוב הציוד הם היו קונים ומביאים לה בעצמם, בניסיון להימנע מהוצאות מעבר ליכולתה של העמותה".

"המייסדים הקימו את העמותה כי חשבו שיוכלו להשתמש בכספים בין היתר לעזור לאנשים, לא רק בדברים שקשורים למסתננים, גם בחלוקה של מוצרי מזון לנזקקים למשל", אומרת אישה שמכירה את העמותה. "בהתחלה לא היה להם כסף והם היו צריכים להכניס יד לכיס שלהם כדי שבחשבון יהיו כמה שקלים. הם ממש פחדו להתעסק בכספים, אמרו שזה הדבר הכי מלוכלך בעולם, חששו שאנשים יחפשו מה הם עשו עם הכסף, אז כל דבר שקנו, אפילו הכי קטן, היה מגובה בקבלות". 

"ב-2017 המייסדים של העמותה עשו ישיבה וקבעו ששפי תקבל משכורת של בערך 11 אלף שקל לחודש (הכוונה לריטיינר חודשי ולא למשכורת של ממש, ג"ה)", אומר מקורב לעמותה. "לחברי העמותה לא היתה בעיה לתת לה כסף, הם ידעו שהיא מקדישה את כל החיים שלה למאבק. במשך כמה חודשים היא לא באה לקחת את הכסף ואחרי בערך חצי שנה היא באה בדרישה רטרואקטיבית".  

ביוני 2018, בראיון שהעניקה לסוניה מרמרי ב"ליידי גלובס", נכתב: "המאבק שלה רושש אותה לגמרי. החסכונות כורסמו, פז פנתה למימון המונים, והצליחה במהירות לגייס כחצי מיליון שקל. זה נותן אוויר לנשימה, והיא מושכת משכורת קטנה (כאמור הכוונה לריטיינר, ג"ה)". פז צוטטה שם באומרה: "אני עובדת 20 שעות ביממה במאבק'". 

רות יעקובי, אחת ממייסדות העמותה, מאשרת ששולמו ריטיינרים לפעילים. "אי אפשר שהפעילים יעבדו ללא כסף, מולם עומדות עמותות שמאל שהתקציב שלהם גדול", אמרה. "לא ייתכן שנדרוש מהפעילים לעבוד חינם ולהפסיד את המשכורות שלהם". 

כמה שפי פז קיבלה?

"לא סכומים. מינימום של מינימום. שפי היא אדם מאוד כשרוני, היא יכולה לעבוד בעבודות אחרות אבל היא מקדישה יום ולילה למאבק. מגיעה לה הרבה יותר ממה שהיא קיבלה".

לפי הדוחות שהוגשו לרשם העמותות, במשך כל השנים אכן אין מקבלי משכורות בעמותה ואין עובדים נכון ל-2019.

"חבר בוועד המנהל לא יכול לקבל שכר", אומרת פז על הסוגייה הביורוקרטית של העסקתה שלה ושל הפעילים האחרים. "כל מי שמקבל כסף מהעמותה הוא פרילנסר. גם אני נותנת שירותים לעמותה ומקבלת כסף תמורת חשבוניות. בדקתי עם הרואה חשבון שלנו והשנה (2020, ג"ה) קיבלתי תמורת קבלות 7,620 שקל בחודש לפני המיסים וההוצאות וביטוח לאומי. תעשו חשבון לבד כמה אני מרוויחה".

אמרו שקיבלת 11 אלף בחודש.

"לא בכל חודש. 11 אלף שולם במשך שבעה חודשים".

למה לא לקחת את הכסף?  

"המאבק יותר חשוב לי מהכל. כל זמן שהיתה לי אפשרות להתקיים, לא משכתי כסף. הרעיון היה שיהיה יותר כסף בעמותה. אני גם עובדת חוץ מזה. היה לי עסק מצליח לקדם דפוס ועכשיו יש לי רק שני לקוחות בו". 

העמותה היא לקוח שלך?

"העמותה ועוד הוצאת ספרים מסוימת". 

בזמן שמשכת משכורת שאר הפעילים עבדו בהתנדבות. 

"אף אחד לא עבד כמוני במאבק, 24/7. הייתה החלטה של העמותה שאני אמורה לקבל סכום שאוכל לחיות. עד 2017 שרפתי את החסכונות שלנו עד שטלי (בת הזוג שלה, ג"ה) נעמדה על הרגליים האחוריות. זה היה השלב שבו החלטנו לצאת להדסטראט הראשון, בגלל מצוקה כלכלית".  

פז:  "כל זמן שהיתה לי אפשרות להתקיים, לא משכתי כסף. הרעיון היה שיהיה יותר כסף בעמותה. אני גם עובדת חוץ מזה. היה לי עסק מצליח לקדם דפוס ועכשיו יש לי רק שני לקוחות בו". 

לא ככה תיקשרתם את הקמפיין. זה מה שכתבתם אז: "התרומות שלכם יממנו מחאות והפגנות, עתירות משפטיות, פעילות שטח שוטפת, מחקר ותיעוד, פעילות אינטנסיבית ברשתות החברתיות ובתקשורת, עבודת לובי ושכנוע במוקדי הכוח, וכל מה שיידרש עוד כדי להצליח במאבק".

"אחת המטרות של ההדסטארט היתה לאפשר לי לפעול.  העמותה היא כלי טכני שהמטרה שלו היא להיות הפרונט והצינור לגיוס כספים. חשוב לי שהגיוס יהיה תקין ויהיה פיקוח, כי אני יודעת שיחפשו אותי על זה. אני לא רוצה לגייס כסף על שמי, לא רוצה עניינים עם מס הכנסה, עם ברק כהן ועם 'המקום הכי חם'". 

מ-5,000 שקל לשנה ל-500 אלף

היקף התרומות המדווח של "העמותה למען נפגעי ההגירה הבלתי חוקית בישראל" היה מינורי בהתחלה, שלא לומר מזערי. ב-2014 דווח על תרומות בסך 4,700 שקל ועל יתרה של 313 שקל בבנק. בסעיף ההוצאות דווח כי 3,000 שקל שולמו עבור מחקר על בעיות הגירה בעולם וסיורים בשכונות לאישי ציבור.

חלפה שנה וב-2015, התרומות עלו לכ-13.5 אלף שקל. גם ההוצאות גדלו ועמדו על כ-9,400 שקל. שם העמותה השתנה ל"עוטף תחנה מרכזית" ב-2016, אז עמדו התרומות על 40 אלף שקל. 

את 2017 פתחה העמותה כשהמאזן החשבונאי שלה עומד על יתרה של כ-15 אלף שקל. במהלך השנה בוצע קמפיין גיוס הכספים הראשון שלה. קמפיין מימון ההמונים "מצילים את המדינה" שמו, הצליח מעל למשוער וגייס 120 אחוז מהסכום הדרוש שעמד על 420 אלף שקל – כלומר 502 אלף שקלים. פז הודתה ל-2,520 התומכים בקמפיין וכתבה להם: "אין לכם מושג כמה הכסף הזה עוזר לנו בשוטף ומאפשר להרחיב פעילויות, כמה הוא משחרר אותנו מדאגות פיננסיות ומאפשר להתמקד במה שצריך".

בסוף 2017, על פי הדוחות הכספיים, עמדה היתרה במאזן החשבונאי על כ-479 אלף שקל. מתוך 100 אלף שקל הוצאות, רק שליש הופנו לטובת ארגון הפגנות. שני השלישים הנותרים מימנו הוצאות על גיוס תרומות (55 אלף) והוצאות משפטיות (2,500 שקל), בנקאיות, משרדיות וביקורת.

את שנת 2018 סיימה העמותה עם הוצאות של 304 אלף שקל והכנסות של 17 אלף שקל בלבד. כלומר, גרעון של 286 אלף שקל. בשנה זו לא הוגש דוח כספי מפורט, והנתונים לא היו שקופים, כך שלא ניתן לדעת הכסף. ב-2019 עמדו ההכנסות של העמותה על כ-157 אלף, שהתקבלו כולן כתרומות מהארץ. בניכוי ההוצאות הגרעון עמד בשנה שעברה על כמה מאות שקלים. גם ב-2019 לא נדרשה העמותה להגיש דוח מפורט.

מרשם העמותות ברשות התאגידים נמסר בתגובה לכך כי "עמותות שמחזורן הכספי נמוך מ-500 אלף שקלים אינן מחויבות בהגשת דוח כספי החל מ-31 במרץ 2019, ונדרשות להגיש נתונים כספיים שונים במסגרת הדוח המילולי, כפי שעשתה העמותה בדוח המילולי לשנת 2018".

מכתבי התראה ב-5,000 שקל כל אחד

אז מה עשתה העמותה עם כל כספי התמיכה שזורמים אליה בקביעות? האם הוצאותיה משמשות למטרות שבשמן היא פועלת?

מבדיקה "מדגמית" שערכנו על פעילות העמותה ב-2018 – שבה הוציאה כאמור 300 אלף שקל – עלה כי היא פעלה בשני מישורים: פעולות מאחורי הקלעים ברמה המשפטית, והפגנות בעד גירוש מבקשי המקלט וניסיונות לחבל בהפגנות נגד הגירוש. למשל בעת ההפגנה הגדולה של פעילי זכויות אדם ומבקשי מקלט ב-25 בפברואר 2018 נגד תוכנית הגירוש לרואנדה, הפגינו כמה מאות פעילי העמותה בעד התוכנית.

בהפגנה גדולה שהתקיימה במרץ בכיכר רבין וקראה לעצור את הגירוש, ניסתה קבוצה קטנה בהובלת פז לפרוץ לבמה בכוח והורחקה על ידי המשטרה. פרובוקציה דומה נעשתה בחודש נובמבר בזמן הפגנה על אדישות הממשלה לרצח נשים ואלימות מינית. 

ביוני 2018, העמותה בהובלת פז ערכה את צעדת הדגלים בהשתתפות מה שנראה בעמוד הפייסבוק שלהם כמאות בודדות של אנשים, ובאוגוסט 2018 הם שרפו את דגל אריתריאה ואת תמונתו של דרעי בעת הפגנה שנערכה בדרום תל אביב תחת הכותרת "מחזירים את הריבונות", במחאה על אוזלת היד של הממשלה בטיפול במהגרי העבודה, לטענתם. בחלק מההפגנות שהתקיימו באותה שנה, שפי נעצרה על ידי המשטרה, במקרה אחר היא נעצרה על ריסוס כתובת גרפיטי. 

באותה שנה נכנס לתמונת הפעילות בעמותה דוד ברק, שתיווך בין שפי ללשכת ראש הממשלה. בכתבה שהתפרסמה ב-YNET בשעתו, נטען כי במשך חודשים רבים ניהלו נתניהו ואנשיו סדרה של פגישות עם פעילי השכונות, בראשם פז, לגבי הטיפול הממשלתי בגירוש הזרים. באוגוסט 2019 הפך ברק ליושב ראש העמותה. לדבריו "מעולם לא קיבלתי שקל על העבודה שלי, לא אז ולא עכשיו. למעשה, הוצאתי הרבה כספים אישיים שלי וגם תרמתי לה אלפים לא מבוטלים של שקלים עד היום". 

מפרסומים בתקשורת, מתגלה גם שהעמותה שיתפה פעולה עם ארגונים ועמותות נוספים. עם ארגון לביא, למשל, היא הגישה באוגוסט 2018 בקשה למסור לידה את יומן הפגישות של ראש תחום ייעוץ במשרד המשפטים, עורכת הדין אביטל שטרנברג, החברה בצוות שבראשו עומדת המשנה ליועמ”ש דינה זילבר, שעוסק בין השאר בפן המשפטי של סוגיית מבקשי המקלט. עוטף תחנה מרכזית המשיכה לשתף פעולה עם עמותת לביא גם בשנים הבאות. לא ברורה חלוקת העלויות של ההוצאות המשפטיות בין שני הגופים, עד כמה שיש כזו.

אז כמה כל זה עולה? "אנחנו צריכים המון כסף", אמר דורון אברהמי, פעיל מרכזי בעמותה בשיחה שערכתי אותו לפני כמה חודשים. "כסף לבג'ץ, לציוד, למגפון, לנסיעות, לאוכל, מצלמות, דגלים. אנשים באים להפגנות, צריך לקנות להם מים – זה גם בדברים הקטנים. כשאני מגיש דיבה נגד מישהו, רק המכתב ששולחים מעורך דין זה 5,000 שקל, ואם זה משפט, הוא מתחיל מעשרת אלפים ויכול להגיע גם ל-40 אלף שקל. לפנות למחוזי ולערער על החלטה זה 30 אלף שקל". 

גייסתם חצי מיליון שקל והסכום הזה נגמר מהר מאוד. 

"זה לא כזה מלא כסף".  

"התרומות הגדולות היו הצלה בשבילם. הם הצליחו לקנות ציוד שהיה חסר להם: רמקולים, מיקרופונים, ציוד להקרנה, אפילו כסף למקלות ששמים עליהם את השלטים לא היה להם קודם. אבל מה שקרה הוא שהרבה מכספי התרומות עברו ליועצים וזה מה שגרם לכך שהתרומות הגדולות נגמרו מהר", אומרת מקורבת לחברי העמותה.

אברהמי: "אנחנו צריכים המון כסף – לבגץ, לציודים, למגפון, לנסיעות, לאוכל, מצלמות, דגלים. אנשים באים להפגנות, צריך לקנות להם מים – זה גם בדברים הקטנים"

אפילו ב-30 באוגוסט באותה שנה, 2018, פחות משנה מאז שגוייס סכום שיא של חצי מיליון שקל, התראיינה פז לערוץ 7 ערב הפגנה מתוכננת בדרום תל אביב, ושידרה מצוקה: "רוב הציבור אדיש", היא צוטטה שם. "זו לא תהיה הפגנה של אלפים כי אין לנו את היכולות הלוגיסטיות לארגן את זה. צריך בשביל זה אוטובוסים, כסף ותנועות נוער. ראיתי איך השמאל מתארגן להפגנות והלוואי והיינו יכולים להתארגן כך". 

"אחרי עמלות נשארו בערך 440 אלף שקל מהקמפיין הזה", אמרה פז ל"המקום הכי חם". "זה נשמע הרבה כסף אבל תחלקי לשנתיים ומשהו, זה לא הרבה. היו לנו עתירות לבקשות חופש מידע, היו לנו מחקרים. כל שקל רשום, על כל דבר יש קבלה והכל עבר ביקורת של רשם העמותות. כל מי שמקבל כסף הוא פרילנס. יש כמה אנשים שמקבלים כסף תמורת שירותים". 

מי למשל? 

"יש לנו את היועץ הפוליטי מאיר ליוש, הדובר הוא יעקב סלע. שניהם עובדים ביחד ומקבלים כמה אלפי שקלים בודדים בחודש. יש לי את עורך דין איתמר ברקאי שמקבל ריטיינר. הוא עבד שנתיים וחצי פרו בונו אבל לא הסכמנו שימשיך ככה כי כמות העבודה גדלה".

מה בדיוק גדל? עתרתם לבג"ץ רק פעם אחת.

"אני חייבת עורך דין. כשלא היה, המשטרה ניקנקה אותי. לא ידעתי למשל שאני יכולה לסרב לחתום על תנאים מגבילים. אני נעצרת כל שלושה ימים. זה חלק מהסיפור. על המעצר האחרון שילמתי ערבות אישית של 7,500 שקל שאמורה לחזור אלי. עד שאראה את הכסף – אלוהים יודע מתי זה יקרה. העמותה לא משלמת את הערבות, לעומת זאת היינו צריכים לצלם את כל חומרי החקירה, הייתי צריכה לקנות מצלמות. כששוברים לנו את הטלפונים, מה שקורה לא מעט, העמותה מתקנת. קנינו בידוריות, הוצאנו פלאיירים, מדבקות, מודעות. הפעילים שלנו משקיעים זמן ולא מקבלים שכר, אז לפחות צריך לשלם להם על הדלק. הכל עולה כסף, ואנחנו גם מוציאים המון מהכיס האישי שלנו".

כמה פעילים יש לכם?

"כמה עשרות פעילים בגרעין הקשה. עוד כמה מאות במעגלים שאני צריכה".

אז למה אין פעילויות חוץ מפעולות הגרילה שאת ודורון עושים?

"בשנה וחצי האחרונות אין ממשלה. אין באמת ועדות כנסת. אי אפשר להריץ חוקים. אנחנו סותמים חורים במצבי חירום. אי אפשר לצאת להפגנות כי ההפגנות נגד ביבי חיסלו את כל ההפגנות האחרות. קשה להרים הפגנה היום כי הם הוזילו את מונח ההפגנה. כשאתה מפגין כל הזמן אף אחד לא מתייחס להפגנות. פה באזור גם מתנהל מסע הפחדה מצד העירייה והמשטרה ואנשים מפחדים לצאת להפגין, אפילו מפחדים להצטלם לידי". 

אז מה אתם עושים על כל עשרות האלפים שאתם מקבלים כל חודש?

"תחשבי – שבעת אלפים ומשהו שאני מקבלת. ביחד, בגדול, 17-15 אלף ליועצים מסביב ולעורך דין. מתוך ה-35 אלף שרשומים כתרומה חודשית תורידי 5,000 כי פתאום התרומה לא הגיעה, הכרטיס אשראי לא עובד. כרגע יש 26-25 אלף בחודש. תוסיפי על זה דלק ופלייארים ותרסיסי צבע. זה נשמע מעט. אבל אלף פה, אלף שם – ובקושי סוגרים את החודש".

מי התורמים שלכם? 

"אין לנו אף תורם גדול. הרוב זה אנשים שבקושי יש להם 30 שקל בחודש. אני רצינית. יש כמה חבר'ה שכותבים לי שיתנו ברגע שהביטוח הלאומי יגיע, אני אומרת שלא תעז". 

ברק מאשר את טענותיה של פז כי העמותה פועלת בתנאי צמצום: "היועצים אצלנו מקבלים ריטיינר סמלי לעומת התפוקה שלהם. הלוואי שיכולנו לשלם יותר. הלוואי שיכולתי לשלם יותר גם לשפי. כי בתכלס, המאבק הוא כמעט מטה לחמה. הוא לוקח ממנה 400-300 שעות לחודש, לא כולל מעצרי בית כתוצאה מרדיפה מכוונת נגדה". 

"ביקשה לקבל את העמותה"

ביולי  2019, יעקבי ובן זוגה עזבו את העמותה. "הגענו לגיל די מבוגר", מסבירה יעקבי. "היה קשה לנו להמשיך ולנהל את העמותה בצורה אחראית. החלטנו שיותר אחראי שאנשים יותר צעירים ינהלו אותה. היה קשה להקים את העמותה. הקמנו אותה ללא תקציב, היינו מעטים בתחילה לפני שאנשים ידעו מזה. אנחנו לא אנשים פוליטיים או עם קשרים או משויכים לזרם פוליטי או חברים במפלגה, לכן היה קשה לעשות את הדבר הזה מאפס ללא תמיכה כספית". 

"היו חילוקי דעות על טקטיקה, היו אנשים שהתעייפו ופרשו. היה פירוד ביננו לבין החבר'ה של שכונת התקווה שהיו חברים בעמותה, אבל לא היה פיצוץ", מספרת פז את גרסתה לאירועים. "הצטרפתי לעמותה ב-2013 כדי לעזור בנושא יחסי הציבור והתקשורת, כי אלו היכולות שלי. ואז הייתה התגלגלות של דברים ונסחפתי, עד שהפכתי למובילה ולמנהלת של כל העניינים".

הפרספקטיבה של אדם המכיר את הנפשות הפועלות שונה מעט: "שפי ביקשה לקבל את העמותה ולנהל אותה יחד עם דורון. הם עשו הצבעה והחליטו להעביר אליה את האחריות. אחר כך עזבו עוד חברי ועד והיא הביאה אנשים משלה. בכל מקרה, היא הפכה לבעלת הבית". 

"הם אמנם בחרו לפרוש, אבל ברור להם שמה ששפי עשתה הוכיח את עצמו עבור העמותה", מסייגת את דבריו מקורבת למייסדים. "רק ככה הם הצליחו להגיע למקומות שלא הגיעו אליהם בהתחלה, לתקשורת, לחברי כנסת ואפילו לראש הממשלה – למרות התחנונים שלהם שישמעו אותם". כך או כך, ברור היום יותר מתמיד: העמותה הזו היא שפי פז, ושפי פז היא העמותה, לטוב ולרע.