שלושה חודשים חלפו מאז שקצין המודיעין ת' התאבד בתאו בכלא נוה צדק לאחר שנחשד בעבירות ביטחוניות שאינן מותרות בפרסום, וביחידה הצבאית שבה שירת איש לא מדבר עליו. כל החיילים שעבדו עם ת', גם לתקופה קצרה, נדרשו לחתום על הסכם סודיות והתבקשו לצאת מקבוצות וואטסאפ של קורסים שעברו. "החתימו על שו"ס (שומר סוד – ג.ה) גם אנשים שכבר השתחררו מהשירות", אומר אדם שמכיר את היחידה. "הגיעו אליהם הביתה והחתימו אותם. עשו עבודה מקיפה עם כל מי שהיה איתו בממשק כלשהו". 

"לא נדיר שמחתימים חיילים על הסכמי סודיות", אומר אדם ששירת ביחידה בעבר. "אבל פה הנסיבות חריגות. מחקו את הקיום שלו. כאזרח יכול להגיד שזה תמוה". גם אנחנו, כשניסינו לדלות פרטים נוספים על הכתבה נתקלנו בחומות של שתיקה. מספר פעמים קבענו עם אנשים שהסכימו לדבר איתנו, אך הם נבהלו ברגע האחרון ונעלמו. 

דברים דומים אמרו הוריו של ת' בראיון לערוץ 12: "החברים שלו, אלה שאהבו אותו מאוד והוא אהב אותם, לא כתבו כלום ולא יצרו שום קשר. בדיעבד התברר לנו שהם רצו לכתוב לו מכתבים ועצרו אותם. הוא הרגיש שאף אחד לא מתעניין בו יותר. הוא אמר: 'זה כאילו לא הייתי שם, כנראה נמחקתי'".

אנשים שמכירים את היחידה טוענים שהתחושות שם קשות. "אנשים מסתובבים בתחושה שגם להם זה יכול היה לקרות בטעות", הם אומרים. האמירה הזו מתכתבת עם מה שאמר ת' לאביו, שהוא עשה בעבר את המעשה שבגינו נכנס לכלא, אך אז לא היו לכך השלכות. "לקחו את ת' והגדירו אותו המשוגע", אומר אחד מהם. "מה זה גורם לכל השאר לחשוב? אתה יכול לעשות טעות ולהידפק כל החיים, ואתה יכול לעשות משהו מסוכן ובגלל נסיבות פרסונליות לא יקרה לך כלום".

---

"לא נדיר שמחתימים חיילים על הסכמי סודיות", אומר אדם ששירת ביחידה בעבר. "אבל פה הנסיבות חריגות. מחקו את הקיום שלו"

ממה שעולה משיחות שקיימנו, במקרים רבים טעויות נפתרות בתוך היחידה. "סוגרים בעיות בפנים", אמרו לנו. "הופתענו שמחב"מ (מחלקת ביטחון מידע – ג.ה) והמשטרה הצבאית היו מעורבים בזה". 

"סיפרו לי על טעויות קשות שעלו בחיי אדם והמפקדים לא עשו מזה עניין", אמר אחד המקורבים. "לפני שטעויות מגיעות לשב"כ או למלמ"ב (הממונה על הביטחון במערכת הביטחון – ג.ה) יש מפקד שיכול לסגור את זה בתוך היחידה. החוק הצבאי בכל מה שקשור לעבירות ביטחון מידע הוא קיצוני. 10 שנות מאסר שרצו לגזור על ת' זה לא חריג מבחינת החוק, מה שחריג הוא שהמקרה של ת' בכלל הגיע לבית המשפט".  

חלק מהחיילים מביעים תרעומת על דבריה של מפקדת יחידה באמ"ן בטקס פרס ביטחון ישראל שנערך לפני כשבועיים, שלא התייחסה לסיפורו של ת': "אין משימה שאנשינו לא יוכלו לה", אמרה שם. "אין אתגר שלא נדע ביחד להכריע… זה עלול לקחת קצת זמן. ייתכן שנשגה בדרך, לעיתים נשנה אסטרטגיה, או שידרשו לנו משאבים אחרים משתכננו. אך עומדים לרשותנו מיטב הקצינים, החיילים ואזרחי קהיליית הביטחון".

לפי הפרסומים, בבדיקה שלאחר המוות עלה כי בדמו של הקצין נמצאו תרופות נוגדות דיכאון ואחרות. אתמול נחשף ב"הארץ" כי הצבא העביר דגימות דם למעבדה בארה"ב באמצעות נציג ולא דרך חברת משלוחים כנהוג. במשפחתו של הקצין העלו תהיות לגבי אמינות התוצאות שיתקבלו, מחשש כי החומרים לא נארזו ונאטמו כפי שמתחייב בהליך משפטי. 

ציון רגשי מינימלי 

בתחילת יוני חשפנו כי במבדקים שנעשו לת' לפני הגיוס הוא זכה לציון המקסימלי ביכולות הטכניות. ביכולות הרגשיות לעומת זאת, זכה לציון מינימלי. הוריו סיפרו שהוא עבר בחינה חוזרת, שלאחריה הוחלט לגייס אותו בכל זאת. "בסוף מפקידים בידיים של אנשים כאלה מערכות קריטיות", אומר אדם ששירת ביחידה בעבר. 

"הייתי שם, ראיתי אותם, שוכחים כמה הם צעירים. לוקחים ילדים ושמים בידיים שלהם אחריות פסיכית וכשקורות טעויות זורקים אותם. זה יותר גרוע ממה שעושים להלומי קרב כי הם גם לא מקבלים תמיכה וגם לא יכולים לספר על מה שעבר עליהם". 

הדברים של אותו אדם באים גם לידי ביטוי בדברים של הוריו של ת', כפי שאמרו בראיון בערוץ 12: "שאלנו אותו כל הזמן: 'אף אחד לא בדק מה אתה עושה? יש בטח מפקדים או מישהו שידע. הוא אמר: 'לא, מה שרציתי עשיתי ואף אחד לא בדק'… קצין ביטחון המידע של חיל המודיעין ניסה לשכנע אותי שיש חיילים מיוחדים שיכולים לעשות הרבה דברים ונותנים להם לעשות הרבה דברים מעבר לתפקיד שלהם". 

אותם חיילים לא מסומנים ככאלה שיש לבחון אותם או להצמיד להם ליווי פסיכולוגי. "אי אפשר לחייב אותם לראות פסיכולוג", אומר יאיר (שם בדוי), מפקד לשעבר באחד מקורסי ההכשרה של היחידה. "יש מפקדים אישיים, ואם החייל נופל על מפקד טוב זה יכול לעזור. אבל בסוף המפקדים הם חבר'ה צעירים וגם הם עצמם עם קשיים חברתיים, כמו רוב החיילים שנמצאים ביחידות האלה, כך שהם לא תמיד קולטים או מבינים שמשהו לא בסדר.

"יש הרבה פשרות על אופי לטובת הפן המקצועי, והרבה פעמים זה משתלם. ביחידות העלית נותנים יד חופשית לכוכבים ואם מישהו מאוד טוב מקצועית ויגיד אין לי זמן לשיחה אישית, אני עסוק, כנראה שיעדיפו את המקצועי שהוא קדוש. ועדיין, צריך אדם שיהיה מאוד טוב במקצועי ומאוד גרוע בקבלת החלטות כדי לעשות טעות כמו שת' עשה – על אנשים כאלה היה צריך פיקוח". 

"צריך אדם שיהיה מאוד טוב במקצועי ומאוד גרוע בקבלת החלטות כדי לעשות טעות כמו שת' עשה – על אנשים כאלה היה צריך פיקוח"

הדרך של אותם צעירים אל היחידות הטכנולוגיות היוקרתיות הללו ארוכה. הם עוברים מיונים לחיל מודיעין, שכוללים גם אבחונים רגשיים, למשל באמצעות שאלון 300 הכולל מאות שאלות שמנסות לבחון רכיבים שונים באופי וגם עקביות. לאחר המיונים הללו עוברים המועמדים לשירות מיונים ספציפיים ליחידות השונות. 

"הייתי מעורב במיונים לאחת החטיבות", מספר שרון (שם בדוי). "אני קצין באותה יחידה ולהיות במיונים זו אבולוציה רגילה של קציני מודיעין. פגשנו את המועמדים לשירות ליום של מיונים ובחנו אותם בכמה תרגילים שונים, עבודה בקבוצה וגם תרגיל מודיעיני. הניקוד שנתנו היה על יכולות רגשיות ויכולות טכנולוגיות. דיברנו איתנו בהכנה על הטיות הערכה אבל זו לא הערכה של מקצוען, רחוק מזה. נתנו ציונים לאנשים על מידת ההתאמה. זה לא מדע מדויק. 

"בחדר יושבים מילואימניקים, סדירניקים וכנראה גם פסיכולוגים. בתהליך המיון ישנם גם קב"נים. אני מאמין שהמספר הגבוה של אנשים שמעורבים בתהליך המיון נועד כדי לתת דעה ממוצעת על המועמדים לשירות, ואני מאמין שעושים פשרות על היכולות הרגשיות אם היכולות הטכנולוגיות הן טובות. היו איתי בקורס שני אנשים שהיו ווירדוז מכל בחינה שלא ברור איך התקבלו לשירות. אני חנון, אבל מתקשר עם אנשים. הם לא תיקשרו כלל. נראה מה שהיה להם בין האוזניים היה חזק".  

"אני מאמין שעושים פשרות על היכולות הרגשיות אם היכולות הטכנולוגיות הן טובות. היו איתי בקורס שני אנשים שהיו ווירדוז מכל בחינה שלא ברור איך התקבלו לשירות"

"נדיר ליפול בשלב הפסיכולוג, בטח למי שיש יכולות טכנולוגיות נדירות", אומר יאיר. "כשהייתי מפקד בקורס הכשרה ביחידה, היה לנו חייל שלא התאים מבחינה נפשית והוחלט להעביר אותו לתפקיד עורפי. אותו בחור בלט מאוד בתגובות שלו בקורס סוג של סטרס מוגזם, לא יודע אם בגלל חוסר בגרות או שהוא היה על הספקטרום אבל אי אפשר היה לפספס אותו. הבנו שלא יהיה טוב לאדם הזה להיות בסביבה לחוצה".  

יאיר מספר כי ההכשרה בקורס, שאורך בין שלושה לשבעה חודשים, היא מקצועית. "אין משהו מובנה מבחינה רגשית, אבל יש ליווי אישי של מפקד לחמישה חניכים, שלוקח פעם או פעמיים בשבוע את החייל לשיחה אישית ושם יש מקום לתמיכה אישית ונפשית. סומכים על האינטואיציה של המפקד לזהות קושי. רק שאם החייל לא פתוח, זה לא יעזור. כמפקד בקורס קיבלתי נתונים על החיילים, על אילו דברים צריך לשים לב אבל לא ברמת פירוט של חוסר התאמה רגשית. 

"נדיר ליפול בשלב הפסיכולוג, בטח למי שיש יכולות טכנולוגיות נדירות"

"בקורס התייחסנו אליהם כגוזלים עטופים בצמר גפן, המון תשומת לב אישית. היחס הזה פוחת כשמגיעים ליחידה. מפקדי הקורסים מעבירים חוות דעת לצוותים הישירים, בשיחות חפיפה, בעיקר מידע מקצועי. אם יש דברים מאוד בולטים בהקשר של האופי של החייל זה נאמר. רק שאז עוברים שנה ושנתיים ואתה יכול לשכוח איזה חייל צריך יותר תשומת לב ואיזה פחות. מפקדים מתחלפים, עוברים צוותים וזה מתמסמס. ובכלל, אתה לא תתייחס לחייל שנמצא ביחידה כמה שנים כמו תינוק, גם אם האופי שלו מחייב". 

שלושה מקרי התאבדות ביחידה

האנשים שאיתם דיברנו מספרים על שלושה מקרי התאבדות ביחידה בשנים האחרונות. "אני יכול להגיד שהעבודה היא בסביבה אינטנסיבית ולחוצה ותיאורטית זה יכול להשפיע", אומר יאיר. "בכל שנה יש מקרה התאבדות אחד, וזה לא מגיע לתקשורת", אומר אחר. 

בשנים האחרונות חלה מהפכה בתחום הטיפול הנפשי בצבא. התאבדות היתה בעבר גורם המוות הגדול ביותר בצה"ל עם עשרות חיילים ששלחו יד בנפשם. כיום מדובר בחיילים בודדים בשנה. ב-2020 למשל נרשמו תשעה מקרי התאבדות בצבא.  

"סומכים על האינטואיציה של המפקד לזהות קושי. רק שאם החייל לא פתוח, זה לא יעזור"

לפי הנתונים של הצבא, מחלקת בריאות הנפש מונה כיום 250 קב"נים שעברו הכשרה ייעודית של שלוש שנים. כ־60 אחוז עובדים סוציאליים בהכשרתם, כ־30 אחוז פסיכולוגים קליניים, ועוד עשרה אחוז רופאים פסיכיאטריים.

"המערכת עם היד על הדופק ומודעת לקשיים וללחצים", אומר קב"ן, עובד סוציאלי קליני בהכשרתו. "כל חייל שמבקש לראות קב"ן מקבל, המפקדים מקבלים כלים שיכולים לסייע להם לזהות חיילים בדיכאון או במצב נפשי קשה והתחושה היא שיש כתובת. בהקשר של חיילי המודיעין, אני מניח שיש עליהם עומס גדול כי אסור להם לספר כלום לקרובים אליהם ולכן המערכת ממליצה היום לאנשים שנמצאים בתפקידים מסווגים להיות מטופלים".