“זה לא אירוע שיא, זו נקודת פתיחה", הבהירה שקמה ברסלר מהדגלים השחורים על הבמה הסמוכה למשכן הכנסת, מול עשרות אלפי אנשים שהגיעו למחות היום נגד ההצבעות הפותחות את המרוץ בדרך להפוך את ישראל לדיקטטורה. לא שהיה למישהו ספק שההצבעה תעבור. והיא אכן עברה עוד לפני שהגיעה השעה המיועדת של תחילת ההפגנה.
יום קודם הבהיר ח"כ שמחה רוטמן, יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, שההצבעות יתקיימו מיד עם פתיחת הדיון, בתשע וחצי בבוקר. מארגני המחאה המתינו לנאום של הנשיא יצחק הרצוג, שהפציר בקואליציה לחכות רגע עם ההפיכה המשפטית. אבל לשווא. הרכבת יצאה מהתחנה ואף אחד לא יעצור אותה. המארגנים התלבטו אם להקדים את שעת ההפגנה, אבל הפרסומים כבר עלו, אוטובוסים הוזמנו והוחלט להשאיר את השעה הייעודה – חצות היום.
בתשע וחצי בבוקר היו פקקים מעטים בכניסה לירושלים. ברחוב המוביל למשכן הכנסת עוד עבדו הפועלים על תליית הרמקולים, במאהל של התנועה לאיכות השלטון חיברו שלטים לקרשים ופעילים אחרים הידקו דגלי ישראל למקלות במבוק.
בזמן שהרחובות היו מנומנמים עדיין, במשכן כבר להטו הרוחות. בזה אחר זה הוצאו מהוועדה חברי הכנסת של האופוזיציה. ראשונה אורנה ברביבאי ואחריה יוראי להב הרצנו, יואב סגלוביץ ועופר כסיף. "אתה בושה וחרפה לבית הזה", צעק ח"כ גלעד קריב, שלפי המניין שלנו היה חבר הכנסת החמישי שנזרק מהוועדה על ידי יושב הראש שידו קלה על ההדק.
ח"כ רוטמן המשיך להורות על סילוק אנשים מהוועדה. גם אנשי בריאות הנפש, שהוזמנו לתת חוות דעת על ההשלכות של ה"רפורמה" על תחום עיסוקם, הוצאו מהאולם בלי שניתן להם להוציא מילה. הבאים בתור היו יועצים פרלמנטריים, שחלקם הוצאו בכוח פיזי של ממש. אלו עמדו מחוץ לאולם וצעקו על כך ששידורי הוועדה בערוץ הכנסת הופסקו ושהוועדה מתנהלת בחוסר שקיפות.
ואז הגיע הרגע הקומי של האירוע, כשח"כ רוטמן אמר לנוכחים שנותרו באולם על מה שהתנהל בוועדה: "נחצו הרבה מאוד קווים אדומים. אני לא מאוד ותיק בתור ח״כ, אבל מעולם לא ראיתי כזאת התנהגות בזיונית".
בזמן שהמתיחות במסדרונות הכנסת הגיעה לשיא, מספר המפגינים בחוץ הגיע לשיא. כרגיל, אין דרך לדעת כמה מפגינים ומפגינות באמת היו שם. אחד מהמארגנים, שעמד ליד המערכת המשטרתית עין הנץ, הביט במסכים ותהה כמה אנשים שבתו היום מעבודה ולימודים ועלו לירושלים. ההערכות של המשטרה עומדות על כ-80 אלף איש ואישה, כשרק ערוץ 14 באתר ציין שמדובר ב"אלפי מפגינים". והיתה גם הפגנת נגד, של ארגון "בצלמו", שאליה הגיעו כעשרה אנשים.
בינתיים, בוועדה רוטמן הכריז על הצבעה לפני שכל חברי הוועדה מהאופוזיציה הספיקו לדבר. הדיון התפוצץ והוועדה יצאה להפסקה של דקות ספורות. כששבה, אמר יושב הראש: "אני קורא לחברי האופוזציה שרוצים בשיח אחראי וגם לנשיאת העליון להגיע לשיח לפני הקריאה הראשונה", והזמין לקיים את ההידברות ללא דחיית החקיקה.
"לא עושים הידברות עם אקדח לרקה", אמרה בתגובה ח"כ יוליה מיניקובסקי, "תלמדו היסטוריה. תראו מה ההשלכות של הדבר הזה. מה שקורה פה זו לא מהפיכה – זו עריפת ראשים לטובת אנשים ספציפיים".
אחרי שההצבעה עברה ברוב של תשעה חברי כנסת תומכים מול שבעה מתנגדים, יצאה ח"כ גבי לסקי מהדיון עם דמעות בעיניים. "הוא העביר את זה", מלמלה. "הוא פשוט העביר את זה".
מחוץ למשכן עלה החשש מהצפיפות שעלולה להוביל לקטסטרופה. המארגנים ביקשו מהקהל לזוז אחורה ולא לצבוא על הגדרות. "תורידו את הגדרות", זעק מפגין אחד שוב ושוב במגפון והושתק. "אתה תגרום לאסון", אמרו לו.
אחרי שהוסר החשש, על הבמה עולים נואמים ומופעים. מרב מיכאלי שמתקבלת בקריאות בוז ובזעקות "תתפטרי" וגם "הביתה". אחינועם ניני, בוגי יעלון, ד"ר הדס שהרבני סיידון. מי היה יותר משלהב ומי פחות. זה כבר לא היה משנה. כולם ידעו למה הם הגיעו לירושלים, אף אחד לא באמת היה זקוק לקריאות קצובות ד-מו-קר-טיה כדי להבין את צורך השעה.
"מה יהיה ביום שאחרי", זו השאלה שנשאלה הכי הרבה באזור הצמוד לבמה. לאן הולכים מכאן? מישהו מספר על יום זעם שמתוכנן בעוד שבועיים, אחרים מדברים על לחץ שצריך להיות מופעל על הנשיא יצחק הרצוג, שלא יחתום על החוקים שיעברו בכנסת. יש מי שאומר שהדברים יתארגנו מהשטח. ההפגנות ימשיכו בקפלן ומול בתי חברי הכנסת וגם מול ההסתדרות, בניסיון לגרום לה להצטרף למחאה.
ואין אין אין הפגנה, בלי בלי בלי צעדה. החזית הוורודה כבר מתארגנת לצאת לדרך. התופים מכים והשיירה עוברת, כך בטח חושבים תומכי ההפיכה המשפטית, שלפי ההערכות מונה רק רבע מהעם. אלפי צועדים יוצאים להכיר את ירושלים דרך הרגליים. עוברים מול ביתו של נתניהו ברחוב עזה, ממשיכים אל בית הנשיא, עוברים דרך רחוב יפו פינת קינג ג'ורג' אל עבר מחנה יהודה. עימותים מעטים נרשמים עם השוטרים, כשחלק מהמהמפגינים מנסים לפרוץ את המחסומים.
בשעה חמש אחרוני המפגינים התפזרו. מחר שוב תזרח השמש. רק לא ברור אילו ענניים יכסו אותה.