הפכתם את אילת לשטח הפקר, ועכשיו אתם מתפלאים

הם עמדו בתור. זאת המחשבה שהלכתי לישון איתה וזו המחשבה שקמתי איתה. האונס הקבוצתי המחריד באילת צריך להרעיד פה את אמות הסיפים לפחות כמו פין מנופח שעליו נכתב שמה של רעיית ראש הממשלה. צמרת הממשלה התייחסה הבוקר, סוף סוף, למקרה המזעזע – אבל אלה מילים ריקות כשאין מאחוריהן מעשים. לא רק שלושים האנסים האכזריים, שאף אחד מהם לא חשב שמשהו מהנעשה לא תקין ושהוא לא צריך להיות שם. אשמים גם מקבלי החלטות וקובעי מדיניות במשרד הרווחה ובממשלה. כן, אני מאשימה אתכם. 

לא מדובר במקרה בודד. בין אם באונס באילת, עיר הנופש ומסיבות הנוער, הוא כבר לא חדשות. העובדה שאחד מתוך חמישה קטינים בישראל חווה פגיעה מינית ידועה כבר שנים, בדיוק כפי שידוע שהמספרים האמיתיים גבוהים בהרבה. ב-2019 שבעת מרכזי ההגנה לטיפול בקטינים נפגעי אלימות מינית ברחבי הארץ טיפלו ב-5,889 מקרים של פגיעות גופניות או מיניות – כאשר עד 2019 בכל שנה כמות המקרים רק הלכה ועלתה. עדיין, אין מרכז הגנה לטיפול בקטינים נפגעי אלימות מינית באילת. לא עלה בדעתו של אף אחד מבעלי השררה שיש בכלל צורך להגן על ילדות וילדים בדרום הארץ. גם חדר אקוטי לקליטת נפגעות תקיפה מינית אין. יצרתם במו ידיכם שטח הפקר.

העובדה שאחד מתוך חמישה קטינים בישראל חווה פגיעה מינית ידועה כבר שנים, בדיוק כפי שידוע שהמספרים האמיתיים גבוהים בהרבה

אולי אתם מצפים מנערה, שנופשת עם חברות באילת, לעלות על אוטובוס של שלוש וחצי שעות לבאר שבע כדי לקבל טיפול, מיד אחרי ששלושים גברים אנסו אותה בזה אחר זה, בתרחיש בלהות, שלא ניתן בכלל להעלות על הדעת. במקרה הזה, אני יכולה להגיד לכם שאתם מצפים ליותר ממה שכל אשה או גבר בוגרים מסוגלים לעשות אחרי שנאנסו – ובטח אחרי אונס אכזרי כזה. איך אתם בכלל מסוגלים להעלות על הדעת שקטינים ידעו לאן לפנות? המידע על מרכזי ההגנה לא נגיש, לא ברור אם יש צורך בהפניה או לא. המידע הזה אפילו לא ידוע לרוב השוטרים, כפי שמראה בבירור דוח מבקר המדינה מ-2019 בנושא. שוב אתם מצפים ליותר מדי מנערות וילדות שהרגע עברו את החוויה האיומה ביותר בחייהן.

האונס הבא הוא גם באשמתכם

לפני שבוע קראו חברות וחברי קואליציה בישראל למגר את האלימות המינית כלפי רעיית ראש הממשלה. קריאה ראויה לכל הדעות. איפה אתם היום? איפה אתם כשנערות נאנסות והמדינה לא מושיטה להן יד? איפה אתם כשבחדרי חדרים נאמר שפשוט לא חשבו על הצורך במרכז הגנה באילת?

אולי אתם מצפים מנערה, שנופשת עם חברות באילת, לעלות על אוטובוס של שלוש וחצי שעות לבאר שבע כדי לקבל טיפול, מיד אחרי ששלושים גברים אנסו אותה בזה אחר זה, בתרחיש בלהות?

אונס הוא לא סתם מהמורה בדרך, אירוע שמתגברות עליו וממשיכות הלאה. זו צלקת עמוקה בנפש, שלא נעלמת אף פעם. את זה מקבלי ההחלטות צריכים להפנים ולקבל החלטה מיידית – להגן על כל ילדי וילדות ישראל. אין שום אילוץ תקציבי או אינטרס פוליטי ששווה נפש של נערה אחת. 

יש צורך בהול בהקמת מרכז הגנה באילת עוד השנה, בהנגשת ופרסום המידע, לציבור, בכתיבת נהלי עבודה אחידים לכל מרכזי ההגנה – כך שכל ילד וילדה, נער ונערה יוכלו להגיע למרכז הגנה קרוב ללא הפניה ולקבל את הטיפול הטוב ביותר שניתן לתת, לא רק על מנת לעזור לשקם חיי ילד.ה שנשברו, אלא על מנת להרשיע עברייני מין ולהגן על הנערות הבאות שיפגעו מידיהם. ללא הטיפול במרכז הגנה, אשר מותאם לילדים ונוער – רובם לא יורשעו לעולם. ידע כל נבחר ציבור שבידיו הכוח לשנות את המציאות הכואבת הזאת. כל זמן שאינכם פועלים – האונס הבא הוא גם באשמתכם.

הכותבת היא סגנית מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית