בכל שנה, לפחות בשנים האחרונות, נשבר כאן איזה שיא. בכל אירוע כזה, כמעט תמיד בכאב גדול, אנחנו מציינות את השיא של השנה החולפת. 2019 תיכף מגיעה לקיצה, ואני מקווה שהשיא שנשבר השנה, יהיה השיא היחיד שלה: שיא הציניות.
זה קרה לפני כחודש וחצי, לאחר הרצח של מיכל סלה זכרונה לברכה, כששרי הממשלה נדרשו לתת תשובות להזנחה והיעדר תקציבים מול האלימות בשטח. השרים דודי אמסלם ויריב לוין אמרו, כל אחד בלשונו הייחודית אבל שניהם יחד – ואחרים בעקבות אותו דף מסרים – שאם המשטרה לא היתה משקיעה את זמנה ומשאביה בחקירות ראש הממשלה נתניהו – היא היתה מתפנה לעסוק ברצח נשים, ואולי אפילו באלימות במשפחה.
וכך, אחרי שחשבנו שכבר ראינו את הגרוע מכל, אחרי שלמדנו בעצמנו והסברנו שהתעלמות, אדישות והפניית ראש הן הסכנה האמיתית – התברר שיש סכנה גדולה בהרבה, והיא הסתה מכוונת, במילים, ב"תחקירים" עיתונאיים שמפיצים שקרים ביודעין ומעוותים נתונים ומנסים להכחיש לגמרי את העובדה שיש תופעה של רצח נשים ואלימות מינית חמורה, וכדי להקטין מחומרתה, מכנים אותה "קמפיין מתוזמן".
אחרי שחשבנו שכבר ראינו את הגרוע מכל, התברר שיש סכנה גדולה בהרבה, והיא הסתה מכוונת, במילים, ב"תחקירים" עיתונאיים המעוותים נתונים
המלחמה נגד מערכות השלטון והכאוס הפוליטי גם הובילו אותנו לשנה לשנה שבה אין ממשלה, המדינה משותקת ושהתקציבים שאושרו לפני שנה לטובת המאבק באלימות כלפי נשים – מגיעים רק באופן חלקי, ועכשיו באמת אין דרך לדעת אם ומתי יועברו.
יש לקוות שתקציבים כמו אלה שהופנו לחקירות השחיתות השלטונית, והביאו השבוע סוף סוף להגשת כתבי אישום נגד בכירי השלטון והתקשורת, יופנו בשנים הבאות – לא במקום תקציבים למניעת אלימות, אלא לצידם, בד בבד – כדי לחקור את המחדלים שאיפשרו את מותן של עשרות נשים, צעירות ומבוגרות, יהודיות וערביות, המחדלים שמשאירים נשים וגברים במספרים עצומים לחיות בפחד, בכאב ובהשפלה.
הצד האפל של הירח
13 נשים נרצחו השנה על ידי קרוביהן. שלוש מהן רק בחודש האחרון. לפי הנתונים, אחת מכל שלוש נשים תעבור תקיפה מינית, ואחת מכל חמש תיאנס. אחת משבע תיפגע מגילוי עריות. אל מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית הגיעו ב-2018 כ-51 אלף פניות. העלייה במספרי הפונות והפונים מסמנת את הצד המואר של המהפכה של השנים האחרונות, תחילתו של עידן החשיפה, הדיווח וסוף הבושה.
הצד האפל של הירח נותר כמעט ללא שינוי: 83% מתיקי עבירות המין נסגרו ללא כתב אישום, רובם בגלל מחסור בראיות, כלומר מערכת המשפט לא מצליחה לתת מענה לעבירות האלה; אין חובה על אנשי מקצוע ואנשי חינוך לעבור הכשרות לאיתור וזיהוי ילדים ובני נוער שנפגעו. וכאמור, התקציבים שנועדו לכל המערכות האלה, לשיקום ולחינוך, אינם עוברים כסדרם.
היום הזה מוקדש לכל הנשים והגברים, הנערות והילדים, שחיו או חיים עדיין על הרצף של אלימות מינית ומגדרית. רצח אישה הוא הסוף של הספקטרום המחריד הזה, אבל בצד השני שלו נמצאים כל כך הרבה סוגי אלימות, פגיעות, מחירים וסכנות, שאפשר עדיין להפסיק, וחייבים לעשות כל מה שאפשר כדי לעצור.
