"זה מסע קשה. בטח אחרי כימותרפיה. יש כל מיני מחסומים בדרך, תלוי מאיפה אתה בא. אם אתה לא יכול להגיע בעצמך, צריכים להסיע אותך מהצד הפלסטיני עד למחסום ומשם אתה צריך לחצות ברגל". איימן קאסם סעדי בן ה-46, תושב מחנה הפליטים בג'נין ואבא לשלושה ילדים, חולה בסרטן העצמות. משום שהוא לא יכול לקבל טיפול למחלתו בבתי החולים של הרשות, הוא מטופל בבית החולים תל השומר. התפשטות הקורונה מוסיפה עוד אתגר לסיטואציה הלא פשוטה ממילא שבפניה הוא ניצב. 

בזמן שסגר כללי מוכרז במדינות רבות בניסיון למגר את התפשטות המגפה, יש מי שחוסר הנגישות לשירותי הבריאות מסכן את חייהם באופן מיידי. באופן אירוני מדובר דווקא במי שהסגר והחשש מהמוות אינם זרים להם. "יש לי סרטן, אז אני לא מפחד מהקורונה", אומר סעדי. "בגלל שהמצב שלי קשה עדיין יש לי אישור כניסה, אבל אני חושש שהמצב יחמיר ולא יאשרו לי להיכנס". 

בתקופה הראשונה לאחר שהתגלה אצלו הסרטן, סעדי עדיין עשה את הדרך לבית החולים באוטובוסים. "הייתי עובר את מחסום ג'למה ומשם נוסע לעפולה ולתל אביב", הוא אומר. בשביל להגיע בזמן לטיפול, היה יוצא בשעה ארבע וחצי בבוקר מהבית, וחוזר בשעות הלילה המאוחרת. זהו מסע מפרך עבור אדם בריא, ובלתי נסבל עבור מי שנמצא בטיפול כימותרפי.

כמו סעדי ישנם עוד אלפי חולים פלסטינים, גברים, נשים וילדים שזקוקים לטיפולים מצילי חיים, בהם הקרנות, דיאליזה וניתוחים, ואלו זמינים רק בישראל. אלא שהמציאות בשטח לא מאפשרת להם להגיע בכוחות עצמם לבתי החולים. כדי לתת מענה לבעיה, הוקמה לפני כ-14 שנה עמותת "בדרך להחלמה". מערך של כ-2,000 מתנדבים ישראלים אוספים את החולים מהמחסומים, מסיעים אותם לבית החולים ובחזרה לאחר הטיפול. את סעדי למשל מסיעים מתנדבי העמותה לבית החולים תל השומר מזה חמש שנים. 

4,000 ק"מ בחודש 

את העמותה הקים יובל רוט, יליד קיבוץ חצרים שמתגורר כיום עם משפחתו בפרדס חנה. ב-1993 חטפו מחבלי חמאס את אחיו אודי ואת חברו אילן לוי בדרכם הביתה משירות מילואים, ורצחו אותם. בעקבות המקרה הצטרף רוט לפורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני. במהלך הפעילות המשותפת חברי הפורום הפלסטינים ביקשו את עזרתו בהסעת קרובי משפחה חולים לטיפולים בישראל, והוא נענה בחיוב. "בתי החולים בישראל מעוניינים בחולים האלה" מסביר רוט, "הם משלמים לפי התעריף הגבוה ביותר במסגרת תיירות מרפא וזהו מקור הכנסה טוב עבורם".

"בתי החולים בישראל מעוניינים בחולים האלה, שמשלמים לפי התעריף הגבוה ביותר"

עם הזמן פנו אליו עוד ועוד אנשים בבקשה לעזרה, ורוט הבין שלא יצליח לבדו לתת מענה לכל מי שזקוק, וכך קמה העמותה. תקציב העמותה מופנה להחזרי נסיעות למתנדבים, שרובם המוחלט פנסיונרים. "אין אצלנו משכורות לאף אחד, יש מתנדבים שנוסעים 4,000 ק"מ בחודש ולא יכולים להרשות לעצמם להתנדב ללא החזרים על דלק", אומר רוט. 

נגיף הקורונה הפך את המתנדבים הפנסיונרים לחלק מקבוצת הסיכון הגבוה ביותר להדבקה. הם קיבלו הנחיות להימנע מיציאה מהבית והעמותה נקלעה למצוקת נהגים חריפה.

"הקורונה הביאה לכך שמספר המתנדבים בעמותה ירד מכ-2,000 ל-12", אומר קולו אור, מרכז פניות מתנדבים חדשים בעמותה. אור פרסם פוסט בפייסבוק שבו קרא לצעירים להצטרף למערך המתנדבים ולסייע. "ההיענות לפנייה ברשתות הייתה מדהימה ומספר המתנדבים הפעילים עלה ל-150", הוא מתאר. "כרגע עם הירידה במספר החולים שמקבלים אישורי כניסה לבתי החולים אולי יש לנו סיכוי לתת מענה לכל מי שזקוק לסיוע מיידי". 

בימים אלו החולים הפלסטינים ומתנדבי העמותה מתמודדים מול אתגר כפול. לא רק ירידה במספר המתנדבים, גם מיעוט אישורי יציאה. כמו בזמן לחימה, ישראל הטילה סגר על הצד הפלסטיני ורק מקרים דחופים שמקבלים אישור מיוחד משני הצדדים רשאים לעבור את המחסומים. "לפני הקורונה הסענו בערך 140 אנשים בכל יום ועכשיו אנחנו מסיעים עשירית מזה", אומר רוט. "נכנסים רק מי שהטיפול שלהם הוא בהגדרה מציל חיים". ועדיין, למרות הצמצום בפעילות, ישנם עשרות חולים שחייבים להגיע לבית החולים אבל אין מספיק נהגים שיסיעו אותם.

יוצרים קשרים חזקים 

אביו של אור, חנניה גולבמן בן ה-87, הוא אחד ממתנדבי העמותה. התפשטות הקורונה השאירה אותו בבית המוגן שבו הוא מתגורר. "עצוב לי שכרגע אני לא יכול לסייע לעמותה", הוא אומר. "אבל אני יכול להתנחם בכך שהצלחתי לגדל ילדים מלאי חמלה לזולתם".

עד כה נמנע גובלמן לדבר עם התקשורת מטעמים שונים, אך כעת הוא מרגיש חובה להתראיין, בתקווה שהפרסום יסייע בגיוס מתנדבים נוספים. "זו חוויה של קבלה ולא של נתינה. חוויה מחממת לב. אנשים מסיעים אנשים שהם לא מכירים, וזה פשוט דבר אנושי לעשות", הוא אומר. "לסכסוך יש ממדים רבים, אך להסיע ילד בן שמונה לקבלת טיפול זה לא מעשה שיוצא נגד אף אחד – זו פשוט אנושיות. לתת למישהו את ההזדמנות לקבל טיפול ולהחלים".

הקשרים עם האנשים, מעיד גולבמן, גם אם נדירים, יכולים להפוך לחזקים מאוד. "הבת של אחד הנוסעים שהסעתי הייתה צריכה לעבור בדיקה יקרה ולא היה לו מימון, אז ארגנו לו מימון והזמנו אותו אלינו. הוא עובד בבניין בארץ. הוא איש מדהים ונוצרה בינינו חברות. כשהוא חיתן את שני בניו, באנו לחגוג איתו את החתונה. ממש קשר חברי, אבל כמו עם חבר שגר מחוץ לארץ, שאני רואה פעם בשנה".

קאסם מספר שפעילות העמותה הביאה אותו להבין שגם הוא צריך להתנדב והוא עושה זאת למרות מצבו הרפואי. "אני מסיע חולים בהתנדבות בג'נין", הוא אומר. "אני לוקח כל חולה מבית חולים אחרי הדיאליזה לכפר שלו. בהתחלה עשיתי את זה לבד, עכשיו יש עוד חבר שעוזר לי וגם ההורים". 

להצטרפות למערך המתנדבים של "בדרך להחלמה": [email protected] 050-9080200