קריסת שירותי הרווחה הובילה את העובדות הסוציאליות לפתוח השבוע בשביתה ללא הגבלת זמן, והמטופלים כבר נפגעים. 

חיים (שם בדוי, כמו כל השמות בכתבה) הוא אב לילד בן שנתיים וחצי. בכל יום חמישי הוא פוגש במרכז קשר את בנו, שמתגורר אצל משפחה אומנה. בשל צום י"ז בתמוז שחל אתמול (חמישי) ביקש חיים להקדים את המפגש ליום רביעי. העובדת הסוציאלית שענתה לו אמרה שבשל השביתה המפגש לא יתקיים. 

בעקבות משבר הקורונה, מספר חיים שהשעה השבועית היחידה שהיתה לו עם בנו במרכז הקשר התקצרה ל-45 דקות, זאת כדי שיספיקו לחטא את המקום בין ביקור לביקור. עכשיו עם השביתה גם הזמן הקצר הזה לא יעמוד לרשותו. והוא אפילו לא יכול להודיע לבנו שלא יגיע לפגישה, מפני שהפעוט נמצא בחזקת משפחת אנונימית. "הילד מחכה לראות אותי", הוא אומר. "אני לא יכול להסביר לו מדוע לא אגיע. לא יודעים מה עם השביתה, ואני לא יודע מה עם הילד".

בדיון שנערך בוועדת הכנסת ב-2018 עלה כי מדי שנה כ-4,000 ילדים נפגשים עם אחד מהוריהם רק במרכזי קשר. המשפחות המטופלות באחד מ-66 מרכזים שפועלים בישראל מתמודדות עם משברים קשים כמו סכסוכי גירושים, אי-קיום הסדרי ראייה, אלימות במשפחה, אי-מסוגלות הורית, סרבנות קשר מצד הילד, וילדים שגרים מחוץ לבית במסגרות השמה חוץ-ביתיות. 

"הילד מחכה לראות אותי", הוא אומר. "אני לא יכול להסביר לו מדוע לא אגיע. לא יודעים מה עם השביתה, ואני לא יודע מה עם הילד".

מרבית המשפחות מופנות אל מרכזי הקשר מתוקף החלטה של בית משפט או בית דין, אחרות עושות זאת בעקבות הפניה של העובדים הסוציאליים לחוק הנוער. אותן הפגישות מתקיימות רק בנוכחותן של העובדות הסוציאליות ובהיעדרן הן מתבטלות. 

המרכז הוא חלופה לקשר שלא יכול להתקיים במסגרת אחרת. ישנם מקרים שבהם המפגשים בין ההורה הביולוגי לקטין הם חלק משיקום קשר שנותק. במקרים כאלה, הצורך בהתמדה חשוב להתקדמות התהליך.

"חיכיתי לראות אותה"

מורן היא אסירה משוחררת שהקשר עם בתה בת השבע נותק במהלך המאסר. כאשר השתחררה, מגבלות הקורונה לא אפשרו לה לחדש מיד את הקשר בינה לבין הקטינה. לפני כשבועיים היא פגשה אותה לראשונה לאחר שנה, והאינטראקציה היתה מורכבת. רק בתום המפגש חזרה הקטינה להתייחס אליה כאל אימה הביולוגית. 

לאחר שבועיים של המתנה, נודע למורן שהמפגש הבא שהיה אמור להתקיים בינה לבין בתה בוטל בעקבות שביתת העובדות הסוציאליות. "הכנתי עוגה, קניתי לה דברים, חיכיתי לראות אותה ולהיות איתה", היא אומרת באכזבה גדולה. גם בתה, כמו בנו של חיים, נמצאת במשפחת אומנה אנונימית ומורן אינה יכולה ליצור איתה קשר כדי להסביר לה מדוע היא לא תראה אותה השבוע. 

כשרוני שמעה את העובדת הסוציאלית במרכז קשר מודיעה לה שהפגישה עם בנה לא תתקיים בעקבות השביתה, היא מיד הודיעה כי היא תפעל משפטית. העובדת הסוציאלית ענתה לה כי יש מספר טלפון שאליו היא יכולה לפנות אליו בתלונות. זה היה המספר של משרד האוצר. 

גם יאיר כואב על אי קיום המפגש בינו לבין בנו במרכז הקשר. הוא מתאר את מחאת העובדות הסוציאליות כמחאה חסרת אחריות, שאינה מתחשבת בצורך חיוני של הורים להיות בקשר עם ילדיהם. "כמו שרופא לא משאיר את החולים שלו ללא טיפול, גם הם לא יכולים להשאיר אותנו הרחק מילדינו", הוא אומר.

עו"ד יוסי נקר, שמתמחה בדיני משפחה קורא למדינה להכיר בצו השעה ולהוציא צו ריתוק שיכיר בעובדות הסוציאליות המפעילות את מרכזי הקשר כחיוניות. "כפי שאיפשרו להורים גרושים לנוע בזמן הסגר כדי להעביר את הילדים הקטינים מהורה להורה, יש להכיר בצורך במפגשים האלו", הוא אומר. 

מאיגוד העובדות הסוציאליות נמסר בתגובה: "פקידי האוצר מתעלמים מאיתנו ולא מוכנים בכלל לקיים איתנו מו"מ ולכן יצאנו לשביתה מלאה בשירותים החברתיים. אנחנו נשים מוחלשות כלכלית, אז פקידי האוצר מתעלמים מאיתנו. אנחנו פונות לישראל כ״ץ לעשות סוף לחרפה".