לפני כמה שבועות עברה בכנסת ברוב קולות, הצעת חוק של העלאת גיל הנישואים מ-17 ל-18 שנים. נישואי בוסר מתרחשים לרוב בחברה הערבית ובקהילות בודדות בחברה החרדית. טענה מרכזית אחת של המצדדים בחוק עוסקת בשיקול הדעת של בני הזוג: האומנם הם מסוגלים בגילם הצעיר לקבוע בעצמם שהם בשלים להתחייבות כזאת. טענה שנייה היא שברבים מאותם מקרים הבנות נישאות בכלל בניגוד לרצונן.
לו הייתי בת לקהילה שנהוג בה להינשא בגיל צעיר מדי וללא אפשרות בחירה, הייתי נעלבת מהחוק. למעשה הוא אינו בא להגן מפני כפייה – הרי קהילות שכופות על בנותיהן נישואים יעשו זאת גם לאחר גיל 18. ובעניין שיקול הדעת, הרי יש בנות שמעוניינות בחיי זוגיות בגיל צעיר, אז נאסור עליהן להינשא רק משום שלדעת כמה נשים באיזה ארגון נדמה שהן אינן בשלות לכך? האם בגיל 18 הן כן בשלות?
באתר הכנסת אפשר למצוא נתונים על מספר הנישואים בכל שנה. על פי הנתונים, מספר הקטינות היהודיות הנישאות בכל שנה נע בין 13-7 לא אלף: 7 או 13 בנות. על סמך העובדה שחרדיות מסכנות נישאות כקטינות, ללא יכולת אבחנה בין טוב לרע, מצאו לנכון לחוקק את החוק המדובר. כשאני נישאתי בגיל 18, הדבר היה בניגוד למקובל במשפחתנו. אבל מה לעשות, לי זה התאים ובאמת רציתי. ותראו, קשה לומר שזה לא הצליח לי. אז נכון, איני היחידה בעולם ויש הרבה מאוד בנות שכן זקוקות לעזרה. אבל האם החוק הזה יציל אותן ויעניק להן את העזרה שהן זקוקות לה?
בגיל 17 אפשר לקבל רישיון נהיגה, בכיתה ד' ילדים כבר מחזיקים ביד טלפונים ניידים וטאבלטים, מובלים כצאן לטבח החברה האורבת מעבר למסך, ומשם המדרון חלקלק. שמענו מספיק זוועות על צעירים שהתאבדו או ניסו להתאבד אחרי שחוו טראומות במרחב הציבורי של הרשת. אבל במו ידינו נתנו להם את הכלי האובדני הזה כי סמכנו על שיקול דעתם.
לצעירים גם מותר לחיות יחד: אם בני זוג חילונים חפצים לחיות כזוג, לקיים יחסים ולישון יחד, אין כל חוק שיאסור זאת עליהם. האם חיי זוגיות שאינם חתומים על ידי רב, שונים מאלו שכן? מדוע, משום שחברות אפשר לפרק בקלות? במצב הקיים כשזוג קטינים יכול לקיים יחסי מין, יש בעצם כפייה על לא מעט צעירות לקיים יחסים בניגוד לדעתן מתוך לחצים חברתיים ועוד. אז לדעתי לא פחות משלגיטימי להגביל את גיל הנישואים, יש להגביל את הגיל קיום היחסים. על פי החוק הפלילי בישראל גיל ההסכמה הוא 16.
החברה החרדית מחנכת מינקות להקמת בית יהודי. בנות הסמינר המסיימות את שנות הלימודים, שומעות מיד על שידוכים, וישנן שיעשו זאת בסוף שנות התיכון, כמוני, מבחירה. כמובן שישנם שיעורים ולימודים והכנה פרטנית על ידי מדריכה לניהול חיי משפחה תקינים. איני רוצה להישמע כמעודדת נישואי בוסר. למעשה, העובדה שעשיתי זאת בעצמי, כלל אינה מעידה על היתר. אני חושבת שכל אחד ואחת צריכים להגיע לבשלות אמיתית בטרם יתחייבו תחת החופה. אבל כבר ראינו מספיק זוגות בוסר שהקימו בתים לתפארת ולעומתם זוגות שנישאו בגיל מבוגר והתגרשו לאחר מכן.
גיל הנישואים לא יקבע בהכרח את הצלחתם והתערבות החוק כאן אינה מידתית בעיני. שנה? זה מה שיעשה את ההבדל? אני מבינה שגיל 18 נחשב בגיר לפי החוק, אך האם המטרה כאן היא לחוקק חוק יבש, או שמא לסייע לבנות השרויות במצוקה? ודאי שחייבים להילחם בכפייה, אך אסור לבטל את רצונם של החפצים להינשא. והרשו לי לגלות לכם, שגם בגיל 30 יש אנשים שאינם ראויים לנהל חיי משפחה. לא ראיתי שהסטטיסטיקה אומרת שזוג בן 30 מאושר יותר, מחויב יותר, מנהל את כספו בצורה בטוחה יותר, חסרות לנו ידיעות חדשותיות בוקר וערב, על הורים מתעללים? או כאלו השרויים בקו העוני? האם הם נישאו בנישואי בוסר? אני בכלל חושבת שאדם שאין ברשותו לפחות דירה ורכב, אסור לו להינשא: תנאים מינימליים למגורים וניוד, הלא כן? אם כבר מדברים על חוק העלאת גיל הנישואין, שיאסרו חיי זוגיות וקיום יחסים עד גיל 21 לפחות. בת 18 אינה דומה לבת 21.
ואם באמת טובת הבנות האומללות בראש המחוקקים, אולי כדאי לטפל קודם בצעירות המפתחות אנורקסיה, נופלות לזנות ולסמים, מוכות על ידי חברים ובעלים, קשות יום שלא נישאו בגיל 18 ובכל זאת ירדו לשפל עוני מחפיר והבעל נטש אותן. יש צורך לקדם חוקי אמת משמעותיים שיש בהם הגנה אמיתית על טובת הנשים החיות תחת טרור ופחד ואינן יודעות מה יעלה בגורלן ברגע הבא. עזבו את החדירה המיותרת הזאת לרשות הפרט, תנו לחפצים בנישואים להינשא, לעשות זאת כרצונם ואולי יישאר בידכם הזמן הפנוי לטפל בבעיות האמיתיות הקשות המפילות חללים וקורבנות אומללים בכל יום.
