הראש שלי סלט. הייתי אומרת סלט ערבי קצוץ דק-דק אבל אני לא רוצה להיות מואשמת בגזענות. יגידו למה היא אומרת ערבי, ערבים יודעים רק להכין סלט? אין אינטלקטואלים ערבים? אז הראש שלי סלט שאין לו שיוך אתני. הירקות בסלט אולי אורגניים ואולי לא, אין לי עניין להסתבך עם טבעונים או עם קרניבורים. כולם היו בני. למה היא אומרת בני ? בנים עדיפים על בנות? למה היא מלבישה את הבת שלה ורוד וחולצת שד באמצע מרכז קניות או לא חולצת שד אף פעם? למה היא אומרת בני ובנותי? היא משפחה מרובת ילדים האשכנזייה הזאת? על חשבון המדינה היא מגדלת את הילדים שלה או שיש לה רק ילדה אחת? חד-הורית אומללה. למה היא אומרת חד-הורית? לילדה יש אבא, יתקוממו האבות הגרושים. כולם היו חיות המחמד שלי. למה היא אומרת שלי? חיות מחמד הן לא חפצים ולמה היא אומרת מחמד? מה קרה? שוב הם לא נחמדים? מישהו חייב לה משהו?
עוד פריווילגית אשכנזייה שמעידה על עצמה. להעיד על עצמנו זה רוח הזמן. אי אפשר להתנגד לזה, זה כל כך מכמיר לב. גם מכמיר לב זה רוח הזמן. אנשים אומרים על עצמם שהם כתבו דברים חשובים ועשו מעשים היסטוריים, שינו את פני החברה, לא ההיסטוריה תשפוט. ההיסטוריה וההגמוניה לסל וחסל.
מזמן לא ראיתי סטטוס נבוך ומתלבט. וסטטוס בפייסבוק זה נושא רציני. סוף סוף הקולות כולם נשמעים. למה היא אומרת סוף? עוד אחת שנושאת הספד? נמאס לנו מהספדים ובטח שנמאס לנו מהספדים של אשכנזים, מי היא שתחליט מהו הקאנון ההספדי? אבל "אייל גולן", "אריק איינשטיין" ו"מכמיר לב" אינם המלך האמיתי. המלך האמיתי הוא הזעקה "למה נותנים להם במה?" זו זעקה פנימית שנמלטת מתוכנו בלי שליטה. הרי זה נמוך, שטחי, מתלהם, גזעני, זה שחור, זה לבן. כל אחד רוצה להיות שוטר. המרחב הציבורי נהפך למרחב של שיטור. זה נכון לשבוע החולף, לשבוע שקדם לו וגם לשבוע הבא. אנחנו לא מתעייפים.
אנשים מעלים תמונות של מכוניות משטרה חונות בחניית נכים ואנחנו חוגגים. השיטור בידיים שלנו. מותר או אסור להתאבל על אריק איינשטיין? ועל ספי ריבלין? ואם כן איך נכון להיות עצובים ומה המשמעות של העצב? מותר או אסור לבני ישיבה להקשיב לדיונים במליאת הכנסת? רות קלדרון לא מרשה. מותר או אסור לשבת בבתי קפה? נחום ברנע מתנגד. מותר או אסור לברנע להעיר? קצת פחות נוח לנו כשהוא מעיר. למה נותנים לו במה? מותר או אסור למחוק את הקאנון? מותר בכלל להתווכח על זה או שאם נתווכח אנחנו סוחרי עבדים? מותר לראות סרטים של רומן פולנסקי? ובכלל כבר מותר לשרוף ספרים? ומה עם להיות בנאלים? ומה עם סנטימנטלים? תלוי, עשיתם צבא? ומה עם לעשן, לקלל ולהתבדח בלי להודיע שזו בדיחה (סמיילי, סמיילי). בית המשפט חשוב או שמספיק משפט העם? הרי יש לנו סרגל מוסרי!
משטרת הציבור לא נחה לרגע והוראות ההפעלה זורמות למערכת. כמו במשחק כיסאות מוסיקליים בגני הילדים, אנחנו מסתובבים סביב הכיסאות. יש יותר אנשים מכיסאות – אלה החוקים. המוסיקה מתנגנת (אייל גולן או אריק איינשטיין? המשיח או האנטי-כרייסט?) כשמישהו מפסיק את המוסיקה, כולם ממהרים להתיישב. אומלל אחד נשאר לעמוד והוא יוצא מן המשחק מכוסה בזפת ונוצות. לא נורא, הוא יחזור. אדם ברוך אמר פעם שהתקשורת היא מקום של מדיחים ומודחים. איזה יופי שתרבות ההדחה התפשטה וכעת כל אחד יכול.
המודח יתאושש מהר וימהר להדיח את רעהו בסטטוס לוחמני, המחיר כולל לשון הרע וביזוי. הוא יפנה את תשומת לב כוחות השיטור למחוזות חטאו של הזולת. במקרים קשים הוא ידווח על תוכן פוגעני או ממש יבטל חברות.
המרחב הציבורי הפך אותנו לשפיונים. מה שאמור היה להיות הכי פתוח וחופשי נהפך לכלא. למה את אומרת פתוח וחופשי? למה אינך אומרת פתוחה וחופשייה? נשים הן 51 אחוז מהאוכלוסייה. למה את אומרת פתוחה וחופשייה? את רומזת שהיא שרמוטה? למה את אומרת שרמוטה? לנשים אסור להזדיין? למה את אומרת להזדיין? דברי נקי! שוב את מנסה למצוא חן בעיני גברים? גברים? מה יש לך נגד לסביות עם שפם?
בכל בוקר אנחנו יוצאים לצוד דובים, אבל הם דובי צעצוע. יש לנו חץ וקשת ומוסר עליון, למה את אומרת מוסר? מה את כבדה? זה בסך הכל מפעל גדול, דומה למפעל הידע העממי של ויקיפדיה. זהו מפעל הפארודיה הכי גדול שהאנושות הפיקה אי פעם. הוא שיתופי, חסר תועלת ממשית אבל נותן תחושת חשיבות וכוח ולכן נוח למשטר.
שפיונים ופיונים.
מיה סלע היא כתבת הספרות של עיתון "הארץ"
