כבר תקופה ארוכה שתא כתבי הצפון לא שקט. תלונה שהגישה בחורה צעירה מבית שאן נגד ראש העיריה המכהן רפאל (רפי) בן שטרית מדירה שינה מעינינו. זה החומר שממנו עשויות כותרות: ראש עיריית בן שאן נגע לכאורה בעובדת המטה שלו, נגיעה שיש בה לכאורה אופי מיני, נגיעה בניגוד לרצונה. לכאורה.
כשבועיים לפני הבחירות נוצר קשר ביני לבין הבחורה. היא בת גילי. שתינו גדלנו בצפון. חייה בעיר הובילו אותה לעבודה זמנית במטה הבחירות של בן שטרית. חיי אחרי עשור במרכז הובילו אותי לסקר את העיר.
רוני (שם בדוי) היא אשה צעירה ומדוכאת מהפריפריה. היא אינטליגנטית ועדינה. כזו שמתחשק לדמיין אותה במציאות אחרת, כזו שמתחשק לכתוב לה ביוגרפיה פוטוגנית יותר ולראות אותה פורחת. לראות אותה נהפכת לאשה חזקה. לראות אותה מנפנפת גברים שמעזים להתחיל אתה בניגוד לרצונה. לראות אותה מרימה קול צעקה ברגע שהבוס שלה שולח לה רמזים מיניים. לראות אותה רוכשת מקצוע, רוכשת השכלה, רוכשת מיומנויות לשלוח אצבע משולשת, להרים יד – מול כל מי שמנסה לנצל אותה. אה כן, לכאורה.
רוני עבדה במטה הבחירות של בן שטרית. מאז שנבחר העיר עוברת טלטלה, כדי להבין אותה צריך להבין את המנוע של העיר, את הדופק שמזרים חיים למקום הזה: בית שאן היא עיר פוליטית. הבחירות לראשות העיריה התנהלו בווליום מחריש אוזניים. עד לפני חודש כיהן בעיר – במשך עשור – ז'קי לוי, בנו של שר החוץ לשעבר דוד לוי, אחיה של ח"כ אורלי לוי מהליכוד ביתנו. זו עיר של ליכודניקים. מישהו שם אמר לי פעם שגם אם ערפאת היה עומד בראש הליכוד הוא היה מצביע מחל. לכולם יש שיוך, לכולם יש מחנה בליכוד. כמו מפא"יניקים – רק להפך.
לפני כמה חודשים בעיצומה של מערכת הבחירות פרסמתי בחדשות המקומיות בטלוויזיה של הצפון סדרת תחקירים על ההתנהלות העירונית. בדוברות חשבו שפתחתי חזית מול ראש העיריה ז'קי לוי. עיתונאי מקומי כינה אותי "הדוברת של בן שטרית". כשביקשתי לתעד את ישיבת המועצה החודשית סרבו אז להכניס את הצלם שלי, ורק כשהוצגו פסקי דין בנושא, פתחו לי את הדלת. ולמרות זאת, כשראיינתי את ז'קי לוי ערב הבחירות, כתבו עלי בפורום באינטרנט שאני "הזויה". מבחינת תומכי בן שטרית – עברתי צד פתאום.
מערכת הבחירות לוותה בהכפשות הדדיות. נכוויתי לא אחת מזרועה של השמועה. כשיצאתי לחופשה קצרה נאמר עלי שפוטרתי בהוראתו של ראש העיריה בגלל התחקירים שפרסמתי עליו. כשהתחלתי לברר את סיפורה של רוני, קיבלתי עשרות שיחות מעיתונאים שהיו משוכנעים שזו אני המתלוננת. וכשרוני הגישה תלונה במשטרה נגד בן שטרית על הטרדות מיניות ומעשה מגונה, למחרת כולם ידעו. אין סודות בעיר הזאת. אי אפשר להסתיר כלום. לא את האמת ולא את הגרסאות השונות שלה.
רפי בן שטרית, ביום חילופי השלטון. צילום: ניב חכלילי
לכן גם כשז'קי לוי הודח מכיסאו, לטובת בן שטרית – כולם התחילו לפרסם את עמדתם ברשת. תסמונת המעי הרגיז שהתפתח בימים שלפני הבחירות נהפכה למחלה כרונית. בעיר הזאת לכולם יש שיוך, לכולם יש מחנה. לכולם יש דעה ועמדה שהם חייבים להפיץ.
אבל כל זה קרה אחרי שבן שטרית נבחר. כחודש לפני, באוקטובר, בן שטרית היה עדיין מועמד חסר סיכוי, ז'קי לוי היה משוכנע שייבחר פעם נוספת ואז פגשתי את רוני.
רק לעתים נדירות סיפור עיתונאי חודר אל חיי האישיים ומכאיב לי. זה קרה פעם אחת כשנקלעתי לזירה שבה נער צעיר שם קץ לחייו, ונאלצתי להיות נוכחת ברגע שבו אביו מזהה את גופתו, וזה קרה לי עם רוני. אולי זו האישיות העדינה שלה, אולי התום, ואולי חוסר האונים שלי מול אי צדק. מול נשים שהמציאות פוגעת בהן שוב ושוב, גם אם רק לכאורה. שיחותינו התארכו. ליוויתי אותה טלפונית בעת הגשת התלונה על הטרדות מיניות ומעשה מגונה, הייתי אתה בקשר בליל הבחירות, וטלפנתי אליה ברגע שבו העיתונאים עטו על הסיפור הדרמטי שלה. חוקי הפרסום הנוקשים אוסרים עלי לפרסם ולו בדל מהסיפור עד שבן שטרית יוזמן לחקירה. אולם בן שטרית עד לרגע כתיבת שורות אלה, עדיין לא זומן.
לפני כשבועיים רוני ניתקה אתי קשר. ייתכן שההחלטה שלה לפרסם את הסיפור אצל המתחרים גזרה את הנתק. ייתכן שהסיבות אחרות. ביום ראשון השבוע פורסם ראיון בלעדי עם אתה בחדשות ערוץ 10. כולנו ידענו, כולנו חיכינו, והם פרסמו ראשונים. למחרת הפרסום רזי ברקאי ראיין את בן שטרית בגלי צה"ל, עכשיו – הכל בחוץ.
רצף ההתרחשויות מאז היה מהיר וחד. קבוצה של נשים מבית שאן חותמת על תצהיר בנוכחות עורך דין ששמעו את המתלוננת אומרת על עבודתה עם בן שטרית "אני אנקום בו ואני אקבל את מה שמגיע לי עד לשקל האחרון". לטענתן היא פוטרה מעבודתה, ולא קיבלה את שכרה בזמן. במקביל התושבים מתארגנים להפגנת תמיכה בבן שטרית, ובן שטרית עצמו מתראיין לתחנת רדיו אזורית ומאשים את מחנהו של ז'קי לוי בפרשה. ובפייסבוק, כמו בפייסבוק, כולם עסוקים בפרשנות, כי לכולם יש שיוך ולכולם כאן יש מחנה. ועכשיו אחרי שהסיפור יצא, תסמונת המעי הרגיז מופיעה עם הסימפטומים החריפים ביותר שלה: אולי הכל כשר אבל – כמו תמיד עם מעיים – מסריח.
