חשבנו שתגנו עלינו

א' נולד בהרי הנובה בסודאן.

הוא בן 35.

א' ברח מסודאן כשהיה בן 20, לפני 15 שנים.

אנשי המשטר של עומאר אל בשיר שרפו את הכפר שבו חי עם משפחתו בהרי הנובה, הם הרגו הרבה אנשים, את אבא שלו עצרו ועד היום הוא לא יודע היכן הוא ואם הוא חי או מת. אחרי הטבח בכפר המשיכו לרדוף אותם, את א' עצרו כמה פעמים, הוא ישב בכלא ועבר עינויים כמה פעמים בכלא הזוועתי שהספיקו לו. אחרי שאיימו על חייו וחייבו אותו להתייצב בתחנת המשטרה פעמיים בשבוע, הוא ברח מסודאן למצרים.

א' הגיע למצרים ב- 2000 והוכר על ידי ארגון הפליטים של האו"ם בקהיר כפליט.

הוא השתתף בהפגנה הגדולה של הפליטים מול משרדי האו"ם בכיכר מוסטפא מחמוד, שבה טווחו המצרים במפגינים. א' נכלא במצרים ועונה בכלא. לאחר ששוחרר אסף כסף כדי לברוח משם.

לישראל הגיע ב-2008, לפני שבע שנים. הוא היה כלוא בכלא סהרונים כחודש.

כששוחרר, א' הגיש בקשת מקלט דרך ארגון הפליטים של האו"ם לישראל, ועוד בקשה למדינת ישראל.

עד היום לא קיבל תשובה לבקשתו.

לאחר ששוחרר מהכלא א' עבד בבניין.

א' מעולם לא עבר על החוק בישראל.

א': "כשהגענו לישראל חשבנו שתגנו עלינו, לא עשינו שום דבר רע ושמתם אותנו בכלא,

עד עכשיו אנחנו לא מבינים עד מתי נישאר כאן ככה".

א' כלוא בחולות יותר מחמישה חודשים.

א' לא יכול לחזור לסודאן. אם ארגון הפליטים של האו"ם יציע לו מדינה אחרת הוא ישמח לעזוב את ישראל. ברגע שלא תהיה מלחמה בסודאן הוא יחזור להרי הנובה.

החלום של א' הוא שכל העולם יחיה בשלום, שהגבולות יהיו פתוחים לכל בני האדם. שיהיה שלום בהרי הנובה ובסודאן כדי שיוכל לחזור לבית שלו.