בשיחות המטלטלות בין אביחי מנדלבליט לאפי נוה, היועמ"ש לשעבר נשמע מוטרד מאד. גם אחרי שהתיק הפלילי נגדו נסגר וועדת האיתור בחרה בו לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, מנדלבליט עדיין היה מודאג וחשש שהפרקליטות לא תגן על מינויו בבג"ץ נוכח ממצאי החקירה שהתנהלה נגדו.
מנדלבליט דאג בצדק. חוות דעת פנימית של הפרקליטות, שסיכמה את תיק החקירה ונחשפת כאן לראשונה, קבעה כי מנדלבליט שיקר ללא הרף לאורך חקירותיו במשטרה וכן למבקר המדינה. פרק שלם בחוות הדעת הוקדש לנושא ומציג כיצד מנדלבליט התפתל, החליף גרסאות והסתבך בשקרים.
החקירה של מנדלבליט היתה ספיח בפרשת הרפז. כשהפרשה הגיעה לחוקרי היחידה הארצית לחקירות הנואה (יאח"ה) אחרי סיבוב במבקר המדינה ובמצ"ח, הם מצאו ערימות של שיחות שניהל הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי בלשכתו, בהן שיחות שניהל עם מנדלבליט, שכיהן באותו זמן בתפקיד הפרקליט הצבאי הראשי, על המסמך והחקירה. מהשיחות עלה שמנדלבליט הטעה את רשויות החוק והעביר מידע רגיש על החקירה לאשכנזי. אם חוות הדעת הייתה מתפרסמת בזמן אמת ספק אם היה מנדלבליט מתמנה לתפקיד הרגיש של שומר הסף האמון על שלטון החוק. העיסוק המתמשך בפרשה המסועפת מלמד כיצד מנדלבליט פעל להגן על מי ששירת תחתיו, גם במחיר של שקרים בוטים.
כשמנדלבליט זומן ב-2014 לחקירה באזהרה הוא התנהג כמו חשוד קלאסי. בניגוד למצופה, הוא לא מסר גרסה מלאה על מה שידוע לו, הרבה לטעון שהוא לא זוכר והציג את עצמו כשחקן תמים במערכה. לדבריו אשכנזי שיתף אותו בשעות הלילה כי מסמך הרפז (שכונה תחילה מסמך גלנט) המבוקש לחקירה, קיים ברשותו מזה חודשים. הוא ביקש את עצתו בשאלה האם הוא חייב למסרו למשטרה שניהלה מצוד אחר המסמך. גרסתו הראשונה של מנדלבליט הייתה שביקש "לישון על זה לילה" וכי למחרת אמר לו שעליו להעביר את המסמך ליועץ המשפטי לממשלה. ההסבר שסיפק היה הגיוני, מה שאפשר לו לשכנע רבים שהחקירה נגדו היא קטנונית על השתהות של שעות בודדות במסירת המסמך ותו לא. אלא שכשקוראים את חוות הדעת, ברור שמדובר בספין.
מנדלבליט לא ידע כי בידי חוקרי המשטרה ישנן הקלטות של שיחותיו עם אשכנזי. מהשיחות עלה שמנדלבליט לא השתהה שעות בודדות, אלא קרוב ליממה. חמור מכך- הוא ניצל את קשריו במשרד המשפטים וזמן קצר לאחר שיחתו עם אשכנזי התקשר באופן אקטיבי לעוזר היועמ"ש ובירר איתו כיצד בכוונתם לאתר את המסמך תוך שהוא מציע לו להשיג אותו מהעיתונאים ולא לגשש בצבא. "אתה כל הזמן מנסה לסובב אותנו", הטיח בו ראש יאח"ה המנוח אפרים ברכה. לאורך חוות הדעת מתארת הפרקליטה בתיק, טוני גולדנברג, כיצד גרסתו של מנדלבליט השתנתה כשהושמעו לו ההקלטות וניסה לחמוק מלהגיב לתוכנן בתואנה שהן חסויות.
"מהשיחות עולה שמנדלבליט שמר על ערוץ פתוח עם הרמטכ"ל ועם עוזרו ודיווח להם מחדרי הדיונים של היועמ"ש, על עמדות הגורמים המעורבים, על כיווני חקירה, על גרסאות הנחקרים"
כך למשל בגרסתו הראשונה אמר מנדלבליט לחוקרים שלא היה מסתיר מידע על כך שמסמך הרפז נמצא אצל אשכנזי, שכן הוא חב חובת אמון רק לשלטון החוק. אלא שלאחר שהשמיעו לו את ההקלטות המפלילות אמר שהוא חב בחובת סודיות כלפי הרמטכ"ל ושלא יכול היה להפר סיכום איתו. לפני שהוצגו לו ההקלטות אמר שהתעכב במסירת המידע לרשויות כי לא ידע למי להעביר את המסמך ולא היה לו טלפון של מי מאנשי יחב"ל (היחידה החוקרת במשטרה- ר"ח). אחרי שהוצגו לו ההקלטות אמר שהיה צריך לחשוב מי נכון שיחקור את האירוע. "הסבריו היו מביכים", סיכמה זאת גולדנברג.
****
בדומה לאפי נוה, מנדלבליט זעם על כך שחוקרי המשטרה האזינה למאות שיחות שלו עם אשכנזי, שלדבריו הוקלטו במסגרת האזנות סתר. בשיחות עם נוה שפורסמו בחדשות 12, הוא טען שהחקירה היא סיכול ממוקד כדי למנוע את מינויו לתפקיד היועמ"ש ושחוקריו ידעו שלא עבר שום עבירה. אלא כשקוראים את חוות הדעת, מתברר שנגד מנדלבליט עמד חשש מבוסס ביותר שנגנז.
על פי חוות הדעת, מנדלבליט הדליף לאשכנזי מידע על החקירה (לפני שהיה חשוד), בניגוד גמור לעדותו בפני מבקר המדינה כי אשכנזי לא שוחח איתו על החקירה. "מהשיחות עולה שמנדלבליט שמר על ערוץ פתוח עם הרמטכ"ל ועם עוזרו ודיווח להם מחדרי הדיונים של היועמ"ש, על עמדות הגורמים המעורבים, על כיווני חקירה, על גרסאות הנחקרים", נכתב בחוות הדעת. מנדלבליט נשמע מבטיח לאשכנזי לעדכן בהתפתחויות ולדווח לו "מה מכינים לו". גורמים שנחשפו לשיחה, שחלקים ממנה נחשפו בעבר על ידי אילה חסון, מספרים שמדובר בשיחה מושחתת למדי.
אלא שבמהלך החקירה התברר שבפתח אותה שיחה ביקש אשכנזי להפסיק את ההקלטה הקבועה בלשכתו, אך היא נמשכה בכל זאת. מנדלבליט הפנה את תשומת לבם של החוקרים והראיה נפסלה.
"אי אמירת האמת״ על ידי מנדלבליט, נכתב בחוות הדעת, איננה "אירוע נקודתי נתון לפרשנות. מדובר על התחפרות שתוצאתה היקלעות לסבך מתפשט של אי אמירת אמת במספר הקשרים. מעשיו של מנדלבליט היו תוצאה של קרבת יתר לרמטכ"ל שפגעה באובייקטיביות ובעצמאות הנדרשים ממנו בביצוע תפקידו".
הפרקליטה גולדנברג מציינת כי פסילת ההקלטה הביאה לכך ש"ניטל העוקץ מהחשדות" נגד מנדלבליט בהקשר זה (עבירה של מרמה והפרת אמונים). אולם היא מוסיפה כי בתיק החקירה עדיין נותרו שיחות בעייתיות, "שראוי היה להם שלא התקיימו ויש בהם ניחוח מטריד של שיח לא תקין שמתנהל בין המשוחחים". כשנשאל מנדלבליט במשטרה על כך שלא אמר אמת למבקר המדינה, התעקש שאסור לחוקרים להסתמך על אמרותיו בפני מבקר המדינה. בהמשך סיפק הסבר לפיו בזמן השיחה החקירה הסתיימה, מה שהיה רחוק מהאמת.
בסופו של דבר גולדנברג סברה שהגשת כתב אישום נגד מנדלבליט תהיה תגובה לא פרופורציונלית לאירוע וכי הדבר הנכון היה להעמיד אותו לדין משמעתי על עבירה של התנהגות שאינה הולמת. מנדלבליט שימש אז כמזכיר הממשלה והליך משמעתי לא היה רלבנטי. "בהיעדר אפשרות כזאת, וביתר שאת בשל אי אמירת אמת למבקר המדינה ובחקירת משטרה ולאורך זמן, יש חשיבות מיוחדת לאמירה ציבורית נוקבת אודות התנהלותו בפרשה זו", כתבה גולדנברג בהחלטתה. היא ציינה שאמנם "מנדלבליט התעשת כעבור יממה ועשה את המעשה הנכון", אבל לדעתה עד לרגע זה "לא שמענו את האמת ממנדלבליט". לגבי "אי אמירת האמת על ידו", ציינה שלא מדובר ב"אירוע נקודתי נתון לפרשנות. מדובר על התחפרות שתוצאתה היקלעות לסבך מתפשט של אי אמירת אמת במספר הקשרים. מעשיו של מנדלבליט לא היו פועל יוצא של מתח בין כובעיו השונים בתפקידו כפצ"ר אלא תוצאה של קרבת יתר לרמטכ"ל שפגעה באובייקטיביות ובעצמאות הנדרשים ממנו בביצוע תפקידו".
גולדנברג המליצה לסגור את התיק נגד מנדלבליט בעילה של חוסר ראיות. ברקע כבר נשמעו דיווחים על כך שנתניהו רוצה למנות את מנדלבליט לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה הבא, מה שהפך הדיון בעילת הסגירה לקריטית במיוחד. במאי 2015 החליט וינשטיין לגנוז את התיק נגד מנדלבליט בלי לנקוב בעילת סגירה ברורה. המלצותיה של גולדנברג והתיאורים החמורים בחוות דעתה נעלמו מהחלטתו והתחלפו בניסוחים רכים כמו "נמצאו סתירות בדבריו". הנימוקים שהציג היו קשיים ראייתיים וכי "לא נגרם נזק קונקרטי לחקירה". ההקלטה המפלילה שנאסרה לשימוש נשמטה מהחלטת הסגירה. בהמשך העלה קושי בהמשך כהונתו של מנדלבליט במזכיר הממשלה כשהוא מציין שהסתירות בחקירותיו מטילות בו "כתם ערכי נורמטיבי".
הספין שמנדלבליט נחקר רק כי ביקש "לישון על זה לילה" כבר שלט באותה תקופה, ומנדלבליט נבחר ליועץ המשפטי לממשלה. הפרקליטות לא חשפה את ממצאי החקירה גם בבג"ץ שממנו חשש מנדלבליט, כפי שנשמע בשיחה עם נוה. גם הוויכוח על עילת הסגירה נשאר בחוץ. התוצאה היתה שמינויו הוכשר על ידי חמישה שופטי בג"ץ שאף פירשו את החלטתו של וינשטיין כסגירה של התיק מחוסר אשמה. יוסי גינוסר לעומת זאת, שנמצא משבש את חקירת פרשת קו 300, קיבל חנינה ולא הועמד לדין, נפסל ע״י בג"ץ מלכהן כמנכ"ל משרד השיכון.
ההסבר להתנהלות של הפרקליטות נחשף רק עתה בשיחות שלא ייאמנו בין מנדלבליט לנוה. בפרקליטות חששו שאם מנדלבליט לא יתמנה, גיא רוטקופף יזכה בתפקיד והעדיפו את הראשון. "אנחנו במקום אחר עכשיו. הפרקליטות תהיה איתנו", נשמע מנדלבליט אומר לנוה בשלהי 2015. "מגינים עלינו. נפל להם האסימון מה האופציה".
אביחי מנדלבליט מסר בתגובה: "הטענות שעלו בחוות הדעת השונות בעניין נדונו ונדושו עד דק בהליכים בפני ביהמ״ש העליון לפני שנים רבות וכן בפני הנבת״מ (נציבות תלונות הציבור על הפרקליטות), ובעקבות כך שוב בפני ביהמ״ש העליון, לרבות כל אחת מהטענות שאת מעלה (מומלץ לקרוא כל אחת מההחלטות הללו הן של הנבת״מ והן של ביהמ״ש העליון ומחוות הדעת שהונחו בפני ביהמ״ש העליון לפני פרסום הכתבה כדי שחלילה לא תטעי ותטעי את הקוראים). הנבת״מ וביהמ״ש העליון דחה מכל וכל את כל הטענות כנגדי. לפני שנים רבות גם הונחה בפני ביהמ״ש העליון התייחסותי לטענות, ממנה עולה בבירור ובניגוד לנטען על ידך, כי התייחסתי והפרכתי כל אחת מהטענות הללו, ועמדתי התקבלה ואומצה על ידי ביהמ״ש העליון במספר הזדמנויות. הדברים גם ממוחזרים ופורסמו פעמים רבות בכלי תקשורת רבים ושונים".
באשר לשיחותיו עם נוה, מנדלבליט טען בפני חדשות 12 כי הן אסורות בפרסום ונקט בהליכים משפטיים כדי למנוע את שידורן.