תקציר הכתבה ב-92 מילים

דיון חירום בוועדת הצעירים חשף מנגנון סלקציה שיטתי במוסדות החינוך החרדיים, המגביל קבלת נערות מזרחיות באמצעות מכסות של כ-20% ושימוש בביטויים משפילים כמו "כושית" ו"ספרדי כבד" ברישומי עיריית ירושלים. למרות שחוק זכויות התלמיד אוסר אפליה עדתית, משרד החינוך והרשויות המקומיות ממשיכים להזרים כ-93 מיליון ש"ח בשנה למוסדות המפלים.

בעוד שמסמכים פנימיים מעידים על שיתוף פעולה ממסדי במיון האתני, מפלגת ש"ס נמנעת מפעולה בשל שיקולים קואליציוניים והקפאת פעילות ועדת החינוך. דוחות מבקר המדינה מצביעים על כשל פיקוחי מתמשך, כאשר המדינה נמנעת מהפעלת סנקציות תקציביות או אכיפה פלילית נגד מנהלי המוסדות המפרים את החוק.

בשבוע שעבר קיימה הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים, בראשות ח"כ נעמה לזימי (הדמוקרטים), דיון בנושא האפליה בסמינרים החרדיים. הדיון אמור היה להתקיים בוועדת החינוך אך בוטל בשל הפרישה של ש״ס וחברי הכנסת שלה מן הממשלה וכן מתפקידיהם, בין היתר גם בווועדות. חברי הוועדה דנו בעדויות המצטברות זה למעלה מעשרים שנה, לכך שבמוסדות חרדיים יוקרתיים נהוגה מדיניות שיטתית של סינון ומכסות, שמטרתה לצמצם את מספר התלמידות ממוצא מזרחי. זאת, אף שחוק זכויות התלמיד אוסר אפליה עדתית בקבלה למוסדות חינוך.

ה"פשע" הזה נמשך ביודעין מעל שני עשורים לפחות, והוא חוצה את גבולות ירושלים. עשרות עדויות, מסמכים פנימיים, עתירות ופסקי דין הציפו שוב ושוב את הגזענות הממוסדת לאורך השנים.

תופעת המכסות לנערות מזרחיות נהוגה בסמינרים האשכנזיים ('מוכר שאינו רשמי') כבר משנות ה-90. מוסדות אלו השתמשו בקריטריונים לא פדגוגיים בהגדרה: שם משפחה, נוסח תפילה, מצבן האישי של האחיות, צבע עור ואף נכות במשפחה – כדי לסנן נערות ממוצא מזרחי. במרבית המקרים, אגב, מדובר בתלמידות מצטיינות. כבר ב־2006, בדיון בוועדת החינוך, הגדיר יו"ר הוועדה דאז ח”כ הרב מלכיאור את התופעה במילים חריפות: "אם יש אפליה עדתית בקבלה לבתי הספר, הרי שזה פשע".

אלא שה"פשע" הזה נמשך ביודעין מעל שני עשורים לפחות, והוא חוצה את גבולות ירושלים. עשרות עדויות, מסמכים פנימיים, עתירות ופסקי דין הציפו שוב ושוב את הגזענות הממוסדת לאורך השנים. ב-2006 קבע בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי על העירייה ומשרד החינוך להקים מנגנון פיקוח אקטיבי. משרד החינוך הטיל איסור מוחלט על שאלות סינון אתני בתהליך המיון (כגון שמות משפחה של האם לפני הנישואין או נוסח התפילה של האב). 

מסמכי האפליה

שיאו של המאבק הגיע בבג"ץ עמנואל, שנתיים מאוחר יותר, ב-2008. אז הורה בית המשפט לבטל הפרדה פיזית בבית ספר יסודי חרדי שסווג לתלמידות "חסידיות" ו"כלליות" (ספרדיות ברובן). סירוב לקיום פסק הדין הוביל למאסר חלק מההורים בגין בזיון בית משפט.

ב-2011, בעקבות דו"ח מבקר המדינה שחשף כי מוסדות רבים מנהלים בפועל מכסות של 20-30 אחוז בלבד לתלמידות ממוצא מזרחי, הוגש בג"ץ הסמינרים, אך הוא נמחק לבסוף בשל חשש של הורים מהתנכלויות. ב-2014 משרד החינוך ביטל שיבוץ לסמינר באלעד לאחר שאחוז הקבלה של מזרחיות עמד על 5 אחוז בלבד. שנה לאחר מכן כבר דווח על עשרות נערות שנשארו ללא מסגרת בעיר. 

ביולי 2024 נחשפו קבצים פנימיים של עיריית ירושלים, שפורסמו  על ידי שירה קדרי-עובדיה, המכילים ביטויים משפילים ונתוני מכסות רשמיים בין 19.5 אחוז ל-25.1 אחוז. חשיפה זו הובילה, בין היתר, לתובענה ייצוגית שהוגשה בינואר 2025 נגד העירייה והסמינרים בדרישה לפיצוי כספי לקורבנות.

"כושים, פיקנטית, ספרדי כבד"

המאבק קיבל תאוצה נוספת עם חשיפת מסמכים פנימיים וקבצי אקסל נוספים על ידי העיתונאי יואלי ברים (חדשות 13). המסמכים, שנוהלו החל משנת 2006 על ידי עובדת עיריית ירושלים ומולאו על ידי נציגי בתי הספר היסודיים, כללו לצד פרטים אישיים, גם הערות גזעניות ש"סייעו" לסמינרים לסנן תלמידות ממוצא ספרדי. בום חשף עדויות הורים שאף התבקשו להחליף את שם משפחתם לכזה שיישמע "יותר משלנו", ונדרשו לעשות זאת בלית ברירה.

לא ייאמן: תיעוד פנימי חושף מדיניות גזענית שיטתית בעיריית ירושלים בשיתוף הסמינרים החרדים המובילים. תלמידות ספרדיות מסווגות בקובץ עירוני לפי מוצאן העדתי, כשעל פי הקובץ נקבעות "מכסות" משפילות שמגבילות את קבלתן למוסדות החינוך. ביטויים כמו "נראית אשכנזייה" או "מנטליות של אשכנזייה"… pic.twitter.com/097CNf2kk0

— יואלי ברים yoeli brim (@yoeli_brim) January 12, 2025

ח"כ לזימי פתחה את הדיון בהקראת חלק מהביטויים המחרידים שנמצאו בקבצים ואשר שימשו בפועל ככלי לסינון: "כושים״, ״הילדה הזו פחות במראה״, ״ספרדיה מתפקדת״, ״גדולה ושמנה מוכשרת ומתוקה״, ״פיקנטית״, ״בית מורכב, בעלי תשובה, אחיות שלא התחתנו״, ״משפחה טובה, בית יוסף יש לה פרוטקציה, שמנה״, ״אמא ואבא נמוכים״ ו-״אבא ספרדי כבד".

בדיון הוצג דו"ח מטעם מרכז המחקר והמידע של הכנסת שהוכן לבקשת ח"כ מאיר כהן באוגוסט האחרון ומתמקד בירושלים. מחבר הדו"ח, ד"ר יהודה טרויאן, הצביע על פער ניכר בין עדויות ההורים למשרד החינוך והעירייה, הממשיכים לטעון כי אין בידיהם ראיות לאפליה שיטתית, זאת למרות קיומו של מסמך דומה שנכתב כבר לפני 15 שנה.

עשורים של גזענות ממוסדת

היעדר הנתונים על אפליה נובע, לדבריו, מקשיים מתודולוגיים ובראשם העדר מידע רשמי על השתייכות עדתית, לצד פיקוח חלש של משרד החינוך על הליכי הרישום. המשרד אף הודה כי אינו יודע כמה ערעורים הוגשו בטענות לאפליה עדתית. ח"כ לזימי קטעה את נציג המשרד בחדות: "יש אפליה, כולן ספרדיות. תגיד שפשוט לא קיבלת נתונים".

עו"ד ללום הצביע על הנתונים הקיימים: "אפשר לבקש עזרה מעיריית ירושלים, יש להם קובץ מסודר. הם אפילו אמרו את זה בתצהיר לבית משפט".שני שלבי קבלה, אפליה אחת

הדו"ח מבחין בין שני שלבי קבלה שבהם יכולה להתקיים אפליה:

1. השלב הישיר – רישום ההורים והתלמידות מול מוסדות בתי הספר הפרטיים. פיקוח משרד החינוך מופעל רק בדיעבד, בתגובה לתלונות או עררים, גישה המניחה מראש כי כל מי שנעשה לה עוול תגיש ערר. קריטריון קבלה של אחיות הלומדות במוסד, המותר לשיקול דעת המוסדות, מנציח אפליה במקרים בהם רוב התלמידות הקיימות הן אשכנזיות.
2. שלב השיבוץ העירוני – חל על תלמידות שנותרו ללא מענה חינוכי. הדו"ח טוען כי מינהל החינוך החרדי בעיריית ירושלים (מנח"ח) ניהל רישום עדתי של תלמידות במסגרת הליכי השיבוץ. ח"כ לזימי ציינה כי הביקוש למוסדות "נחשבים" נובע בעיקר מהאפליה והסינון ולא מאיכות פדגוגית. "האפלייה מייצרת את המוניטין", סיכם ד"ר טרויאן.

"תפוח אדמה לוהט"

ח"כ נאור שירי אמר כי התגובה כי "אין נתונים" חוזרת על עצמה כבר שנים, והאשים: "המערכת לא רק משמרת אפלייה אלא מתמרצת אותה", והוסיף כי עיריית ירושלים עוברת על החוק. הוא פנה לנציג העירייה: "אתם לא עונים לאף חבר כנסת? אולי לי אתם לא עונים בגלל שאני מזרחי?". שירי הדגיש כי אם תופעה כזו הייתה מתרחשת בחו"ל, היא הייתה מוגדרת כאנטישמיות, וכי "צריך לסגור רשתות, אנשים צריכים לשבת בכלא". הוא האשים את הקואליציה הנוכחית בשימור המצב: "על דבר כזה מפרקים ממשלה. על זה היו צריכים לצאת מהממשלה".

ח"כ לזימי חיזקה את דבריו ותקפה את ש"ס: "העובדה שש"ס מיישרת עם זה קו ואפילו מצביעה נגד חקירה וביקורת ונגד חקיקה זה מטורף". ח"כ מאיר כהן, העוסק בנושא מאז 2012, סיכם את תחושת חוסר האונים: "אף אחד לא נוגע בתפוח האדמה הלוהט הזה… אנחנו צריכים לחוקק חוקים". לזימי ציינה כי היא מתכוונת לדרוש את התערבות רשויות אכיפת החוק, שכן "יש כאן עניין פלילי וכך צריך להתייחס אליו".

"הילדות שלי אכלו אותה"

במהלך הדיון העידה יעל כהן שילה, אם מירושלים לילדה שהופלתה. "כל ילדה היא עולם ומלואו, והקושי רק מתחיל עם הכניסה לבית הספר", אמרה. היא תיארה כיצד בתה, שעברה לכיתה מובנת, "סומנה" מראש, ומפקחת של משרד החינוך אף העזה לטעון שבתה סובלת מ"בעיה מובנית במוח" – וזאת רק משום שקיבלה ציון 80 בהיסטוריה וגיאוגרפיה בכיתה ו'. "אתם ספרדים, אז מה אתם מצפים" אמרה לה המפקחת. "לאורך כל הדרך אמרו לי 'הילדה מהממת, הילדה מקסימה – אבל היא לא משלנו'". כששאלה לזימי מדוע הורים רבים חוששים להגיע לדיונים, השיבה כהן שילה בכאב: "אי אפשר לפגוע בי יותר, אני כבר אכלתי אותה. הילדות שלי אכלו אותה. אין להן אפילו חברות ליד הבית".

"על האפליה אין מה להרחיב. היא מוכחת עוד לפני שהיו לנו את הקבצים, הוכחנו בבתי המשפט שבכל כיתה יש 2–3 בנות ספרדיות בלבד"

הבנת היחסים בין עיריית ירושלים לסמינרים היא המפתח לעומק האפליה. המסמכים שנחשפו במסגרת התובענה הייצוגית מוכיחים כי לא מדובר ביוזמה עצמאית של הסמינרים בלבד, אלא במנגנון ממוסד הפועל בתיאום מלא בין שני הגופים, כשמשרד החינוך מביט מהצד.

קצוץ בליגה ג׳

אמנם הסמינרים הם שקובעים מי עומדת בגבול המכסה הדמיונית, תוך הישענות על הערות גזעניות. אולם, עיריית ירושלים, באמצעות האגף לחינוך חרדי, היא זו שתחזקה מאז 2006 את קובץ האקסל המרכז את הנתונים. העירייה סימנה כל תלמידה בקוד עדתי מוסווה – "רמ״א" (רבי משה איסרליש לאשכנזיות) ו־"ב״י" (בית יוסף לספרדיות) – ואף סיווגה את הסמינרים עצמם ל-"ליגות" א' -ד'. בכך, העירייה לא רק שלא מיגרה את התופעה, אלא אף העניקה גושפנקה רשמית למודל של "נפרד אבל שווה" על ידי סיוע להקמת "שלוחות" ו"סמינרים ספרדיים" בתוך מוסדות קיימים. הבעיה אינה רק הביטויים, אלא עצם הסיווג המוקדם: העירייה בנתה מערכת שמסמנת כל ילדה מראש, והייתה שותפה פעילה בשימור הגזענות הממוסדת.

"על האפליה אין מה להרחיב. היא מוכחת עוד לפני שהיו לנו את הקבצים, הוכחנו בבתי המשפט שבכל כיתה יש 2–3 בנות ספרדיות בלבד", אמר עו"ד יואב ללום, המלווה את מרבית ההליכים המשפטיים בנושא. ללום טען כי האפליה מתרחשת לא רק בירושלים אלא גם באלעד, בית״ר עילית, בית שמש וביישובים נוספים. המוסדות, לדבריו, אף הציגו בכתב את קיומן של שתי ועדות רבנים – ספרדית ואשכנזית, האמונות על דרכי הקבלה למוסדות. 

לדברי ללום דרושים שלושה תיקונים מרכזיים בחקיקה: 

1. חיזוק האכיפה הפלילית של סעיף 5 לחוק זכויות התלמיד, שכן כיום קשה להוכיח אפליה "מעבר לספק סביר".
2. הרחבת תחולת חוק תובענות ייצוגיות כך שניתן יהיה להגיש תביעות אפליה ללא הוכחת נזק, והענקת מעמד רשמי לארגונים כמו "נוער כהלכה" ו"טבקה".
3. קביעת חובה חוקית לפיה המוסד החינוכי הוא שיוכיח שלא הפלה, ולא שהתלמידה או הוריה יידרשו להוכיח כי נפגעו.

״אין כאן שני צדדים. יש בת שנמצאת על סף תהום ומערכת שלמה ששמה על זה קצוץ״

ד"ר עליזה בלוך, ראשת עיריית בית שמש לשעבר, הדגישה כי סוגיית האפליה היא "אירוע לאומי" ואינה שייכת לציבור החרדי או לש"ס בלבד. היא סיפרה כיצד כיהנה, קבעה מדיניות ברורה: עד שלא משבצים את אחרונת התלמידות הספרדיות, לא נשלח שיבוץ עירוני לאף תלמידה. לטענתה, לו בתי הספר היו יודעים שמימונם והקצאת המבנים תלויים בעמידה בעקרון השוויון, התנהלותם הייתה שונה, אמרה בלוך.

ברים, שחשף את הקבצים הפנימיים, סיפר בדיון כי ההשלכות של האפליה אינן מוגבלות לירושלים ואינן מתחילות בסמינרים בלבד: "יש מישהי שנמצאת במצב אובדני – והיא בכלל לא מירושלים. זה מתחיל כבר בגני הילדים ובחיידרים. לא מקבלים ילדים בגלל האחים והאחיות שלהם".

מגנים, לא לוקחים אחריות

שי קלדרון, מנהל המחוז החרדי במשרד החינוך, ויאיר אייפרמן, מנהל אגף החינוך החרדי בעיריית ירושלים, נכחו בדיון. שניהם הביעו סלידה מהביטויים הגזעניים שנחשפו בקבצים, אך לא לקחו אחריות, לא הודו בקיומה של אפליה מערכתית ולא הציגו צעדים ממשיים לטיפול בה.

קלדרון טען כי המשרד יצר "סטנדרטים לשיבוץ ושקיפות" באמצעות קמפיין, וכי "הרבה אנשים הרגישו בטוחים לפנות לעררים". אולם, עו"ד ללום תקף בחריפות את נציג המשרד: "פעם אחת בדקת את המכסות? אתה מנהל המחוז, זאת העבודה שלך. להיכנס לבתי הספר, לבדוק את המכסות. אתה לא עושה אותה". ח"כ לזימי הטיחה בקלדרון: "אתם קיבלתם את זה. גם אם זה נציגי העירייה – זה שלכם".

אייפרמן טען כי העירייה נאלצת לטפל בתלמידות שנותרות ללא שיבוץ, וכי המידע על רמתן הלימודית מגיע מבתי הספר היסודיים. הוא הדגיש: "אני בז לניסוחים… ואין לי אלא להוקיע אותם. יחד עם זאת – חשוב לחדד: הנתונים לא הגיעו מעיריית ירושלים". ח"כ לזימי השיבה כי לא מדובר בקריטריונים פדגוגיים, שכן כמעט כל התלמידות המופלות מצטיינות. ללום הוסיף: העירייה מחזיקה את הקובץ ולכן היא האחראית, גם אם המידע הגיע מגורמים אחרים.

עו"ד תמר מהתנועה לאיכות השלטון מסרה כי תוגש בקשת חופש מידע לגבי הנתונים שהרשות טוענת שאינם קיימים. היא ציינה כי הקובץ שנחשף מהווה בסיס ראייתי שמאפשר להשעות תמיכות, לשלול הקצאות ואף למנוע שימוש במבנים ציבוריים, במיוחד לאור העובדה שב-2023 קיבלו מוסדות החינוך החרדיים כ-93 מיליון ש"ח ממשרד החינוך וכמיליון ש"ח נוספים מתקציב העירייה.

מופקרות לגורלן

ב-23 באוקטובר פרשה ש״ס מכל תפקידיה הקואליציוניים כמחאה על העדר חוק הפטור מגיוס לחרדים. חבר המפלגה ויו"ר ועדת החינוך לשעבר, ח"כ יוסף טייב סיים את תפקידו ב-21 באוקטובר ומאז הוועדה התכנסה לדיון חירום על ביטול משחק הדרבי אותו כינס היו"ר הזמני סימון דוידסון (יש עתיד) ופעם נוספת לסיור במוזיאון הכנסת החדש בירושלים. בהעדר פיקוח פרלמנטרי, העיסוק באלימות, חרמות, גזענות, אפליה, והמשבר הנפשי הרוחבי בקרב ילדים ובני נוער הופקר בשל משחקי כוח פוליטיים לחסדיו של שר החינוך יואב קיש (הליכוד), אשר שקוע עד צוואר בפריימריז המתקרבים במפלגתו.  

בנוסף לאפליה העדתית בסמינרים, גם דיון על מסגרות לפעוטות חסרי מעמד, שאמור היה להתקיים בוועדת החינוך נקבע לבסוף לוועדה של לזימי, בהעדר מענה פרלמנטרי לתחום החינוך. מפלגת ש״ס, שהוקמה כדי להאבק באפליה על רקע עדתי ולקדם צמצום פערים בדגש גם על מערכת החינוך החרדית על רקע הקיפוח המתמשך שסבלו ממנו במוסדות אגודת ישראל האשכנזית, מפגינה שיתוק מכוון מול הדיכוי הממוסד של צעירים מזרחיים במוסדות החרדיים. אותה מפלגה שנלחמת ללא פשרות על חוק הפטור מגיוס לגברים חרדים, נמנעת מלהפעיל את כוחה כל עוד מדובר בנשים ונערות. בנתיים הן נאלצות לשלם את מחיר המכסות הגזעניות שנספרות יחד על ידי גברים אשכנזים וספרדים.

---

מסיעת ש״ס נמסר בתגובה: בניגוד לארגונים ולאישים פופוליסטיים שלא נקפו אצבע בסוגיית אפליית הבנות הספרדיות, היחידים שפעלו בהצלחה לצמצום התופעה עד למינימום – הם נציגי תנועת ש״ס ברשויות המקומיות. כך בירושלים, שם הייתה עיקר הבעיה, בזכות פעילותו המסורה של סגן ראש העיר צביקה כהן, המטפל בנושא באופן פרטני, אחראי ומקצועי – הבעיה צומצמה משמעותית.

מדובר בסוגיה רגישה המטופלת כל העת בכובד ראש, ואינה נושא לפולמוסים תקשורתיים שמטרתם התנגחות פוליטית ויצירת תסיסה. ח״כ לזימי אינה דואגת באמת לתלמידות החרדיות הספרדיות, אלא מנסה לגרוף הון פוליטי על גביהן באמצעות ועדות מתוקשרות ומיותרות. ש״ס אינה זקוקה לדירבון ממנה ולא תשתתף בהצגה הפוליטית שלה.