חברה שלי עבדה באחרונה בהפקה של תוכנית תחקירים שמשודרת בפריים טיים של אחד הערוצים המסחריים. מבלי להיכנס לפרטים, ביקשו ממנה לחפש ילדים שסובלים מהבעיה שהתוכנית עסקה בה, בעיה שלא קשורה למוצא. היא מצאה ילד כזה ממוצא אתיופי וכאשר עורכת התוכנית ראתה את התחקיר, היא פסלה אותו והדגישה: "אין סתם ככה אתיופים בפריים טיים".
סיקור המחאה של יוצאי אתיופיה מגלה כיצד נקבע סדר יום בישראל. שאלו את עצמכם מתי לאחרונה ראיתם יהודים יוצאי אתיופיה במשך שלוש שעות בפריים טיים? התשובה: אף פעם. לעומת זאת, כמה פעמים ראיתם במשך שלוש שעות רצוף יהודים יוצאי אירופה וארצות הברית בפריים טיים? כל ערב.
סליחה, דווקא יש מלא אתיופים בפריים טיים. הם רק צריכים לעמוד בכמה תנאים – אירית דולב
של מי המחאה הזאת
התקשורת – כלומר העיתונות הכתובה, אתרי האינטרנט, ערוצי הטלוויזיה ותחנות הרדיו – בחרו לכנות את אירועי יום ראשון "המחאה של יוצאי אתיופיה". למעשה זאת מחאה של ישראלים שסובלים מממסד אטום החונק ומרמה אותם, מתרבות גזענית שמזלזלת בהם על בסיס נתונים פיזיולוגיים ותרבותיים וערכים מומצאים.
כל אדם בישראל יכול להזדהות עם המחאה שנשמעה שלשום. אם אינו מזדהה, נראה שהוא שייך לקבוצה בעלת פריווילגיות – קבוצה ששייכת למגדר הנכון, לצבע הנכון ולעיר הנכונה. הקבוצה הזאת אוחזת במוקדי הכוח, וביניהן התקשורת. היא מנתבת את כל המידע והיא הראשונה לעשות עוול לאלה שאינם דומים לה.
היא תמיד בפריים טיים. היא מושא לסרטים ולתוכניות טלוויזיה. היא מגישה, מצחיקה ומנתבת לנו מידע. המוסיקה שלה נחשבת לאיכותית ביותר, התנהגותה וצורת המחשבה שלה נתפסות כנשגבות. אבל שלשום לא היתה לה ברירה. היא היתה חייבת להראות אתיופים בפריים טיים, כי מה לעשות, האתיופים הגיעו עם חזיזים לאבן גבירול.
המון שחור מפחיד יותר מהמון לבן. צילום: אורי פינר
חוויה אישית
סקירה מהירה של התנהגות הכתבים ומכבסת המילים המבישה שהציגה שלשום התקשורת, מדגימה את מה שמתסכל כל כך ישראלים ממוצא אתיופי ואחר. השידור החי, שהעמיד בלחץ את הכתבים, הוציא מהם את השד העדתי. להלן כמה דוגמאות:
- "ישראלים צברים הצטרפו". מבצע שלמה התקיים ב-1991, כלומר כל מי שנולד ב-23 השנים האחרונות הוא ישראלי לכל דבר, צבר.
- "אתה מרגיש אפליה?" נפתלי בנט הגיע לאירוע והגיב בהפתעה גמורה להאשמה כי קיימת גזענות בבית השלישי. הוא לא זוכר למה נפל הבית הראשון?
- "נציגי הקהילה". מי הם הנציגים? מהי הקהילה? מה הם, שומרונים? כל הישראלים ממוצא אתיופי גרים יחד באותה שכונה בדימונה?
- "בואו נירגע". תגובת כתב של אחד הערוצים להתלהבות של המרואיין האתיופי, שקרא לו "כפרה".
- "אתה חווית אישית?" לא להאמין כמה פעמים נשאלה השאלה הזאת שלשום. שאלה שיש בה חצי ספקנות מרגיזה וחצי ניסיון להוכיח שהאתיופים מדברים שטויות. הם מעולם לא חוו אפליה, אבל ראו את הסרטון של דמאס פיקדה והתרגזו. "נציגי העדה" הובילו אותם לכיכר ואמרו להם לצעוק ולעשות בלגן. כי ככה זה, קל לשלהב מפגינים בעלי עור כהה.
אף כתב באף ערוץ לא הפנה את תשומת הלב של הצופים לכך שכל הפיצוצים שנשמעו ברקע לא היו חזיזים שהמפגינים זרקו, אלא רימוני הלם שמשטרה השליכה ללא הבחנה לעבר מפגינים.
אף כתב לא הפנה את תשומת הלב של הצופים לכך שמעולם לא נעשה שימוש באמצעים כאלה בהפגנות המחאה החברתית בקיץ 2011. הן לא היו אלימות פחות, אבל המון שחור מפחיד יותר מהמון לבן.
הדבר הכי מגוחך בערב הזה היה שהרמת הראש של האתיופים הפתיעה את התקשורת בדיוק כמו 30 המנדטים שהליכוד גרף. גם היום, כמו ביום שאחרי הבחירות, הם מנסים להבין "איך זה קרה". זה קרה כי התקשורת מופעלת על ידי אנשים שחיים בתל אביב, שהנטייה הפוליטית שלהם היא שמאל-מרכז ושהמוצא שלהם אירופי.
החלום התל-אביבי
משרד החינוך, משרד הקליטה וגורמים נוספים צריכים לשאת באחריות, אבל הראשונה שאחראית לנידוי התרבותי הזה היא התקשורת, על כל מרכיביה.
מי שלא נמצא בפריים טיים של הטלוויזיה הישראלית, לעולם לא ירגיש חלק מהחברה הישראלית. ילד ממוצא בוכרי שגר בקרית שמונה וילד ממוצא אתיופי שגר בדימונה, פותחים את הטלוויזיה ולא רואים ילדים שדומים להם. הם לא רואים את העיר שלהם, הם חולמים לעבור לתל אביב, זאת שכל הזמן בפריים טיים. כשהם יעברו לתל אביב, הם לא ירגישו שייכים, כי בתל אביב יש רק דרך אחת לדבר, להתלבש ולהתנהג.
מוסיקה מזרחית בתל אביב זה אחלה, רק אם היא שייכת לז'אנר וליוצרים שכבר מתו (זוהר ארגוב, "צלילי הכרם") או שהיא מעורבבת עם ז'אנרים לא ישראליים בהגדרה (ג'ז, פאנק, אלקטרוני). זה נותן לה טון "מודרני". או שהיא בחסות שמות כמו רייכל וגרוניך. סתם ככה לשמוע שיר באתיופית, מרוקאית או תימנית – זה לא עובר מסך.
"זגורי אימפריה" זה גם סבבה, אבל רק שמסתכלים עליה מזווית אקדמית או מתוך מחאה אנרכיסטית. ועד שיש תוכניות שנותנות ייצוג ראוי לכל חלקי החברה הישראלית, כמו "האח הגדול" ו"כוכב נולד", אלו תוכניות זבל, לעמך.
אם אותו ילד, שכבר גדל, יצליח לעקוף את כל מנגנוני הנידוי התרבותיים וינסה להיכנס לתקשורת ולשנות את המצב, הוא יגלה שהתקן של האתיופי או המזרחי כבר תפוס. כי אין סתם ככה אתיופים בפריים טיים.
שני וולסטר היא אשת תוכן ותסריטאית
