"תנו לצה"ל לנצח" והוא לרוב יעשה את העבודה. אמנם טעויות ומחדלים תמיד יהיו, אבל גם אגרנט ווינוגרד יסכימו שבכל הנוגע לניהול מלחמה – יש לנו צבא מצוין.
תופתעו. יש מלחמה אחת סמויה מעין הציבור והתקשורת שבה צה"ל נוחל כישלון חרוץ כבר עשרות שנים: "המלחמה בנגע הסמים". מלחמה זו מתחוללת במסדרונות מערכת האכיפה בצבא מדי יום, ואם האויב שבו נלחמים הוא השימוש בסמים, אזי רוב חיילי האויב הם תיקים פליליים בגין שימוש בקנאביס, המהווים כ-60 אחוזים מתיקי החקירה של מצ"ח.
חייל, בדיוק כמו אזרח, המחזיק או משתמש בקנאביס, מבצע עבירה פלילית לפי סעיף 7 לפקודת הסמים המסוכנים, שעונשה עד שלוש שנות מאסר. ואולם, הסיכוי לקיומו של הליך פלילי נגד אזרח החוטא לג'וינט הוא אפסי, משום שכבר מ-2003 קיימת מדיניות רשמית המאפשרת סגירה של מרבית התיקים ללא הגשת כתב אישום. במקביל, קיים נוהג לא רשמי של העלמת עין ממקרים רבים אחרים, כך שבסופו של דבר רק קומץ תיקים שעוסקים בשימוש והחזקה בקנאביס לצריכה עצמית מגיעים לכתב אישום והרשעה, וגם בהם הענישה מקלה – ובצדק. מצב זה משקף את המגמה הרווחת בעשור האחרון בכל מדינה ליברלית בעולם המערבי – מעבר למדיניות של אי הפללת צרכני הקנאביס.
בצה"ל, לעומת זאת, מנהלים במשך שנים ארוכות מלחמת חורמה בעבירות שימוש בצמח על ידי חיילים. חלק ניכר מן הפעילות של גורמי אכיפת החוק בצבא מוקדש למלחמה זו. מצ"ח אמורה לחקור כל חשד לעבירה פלילית שביצע משרת בצה"ל ושיש לה זיקה לשירות הצבאי, למשל עבירות אלימות, ביטחון, רכוש, מין, מרמה, הונאה וכמובן – סמים.
איור: טל גרנות
על פי ניסיון אמפירי ונתונים רשמיים שפורסמו לאורך השנים, ההערכה היא שכ-65 אחוזים ממשאבי מצ"ח מוקדשים לחקירת עבירות השימוש וההחזקה בקנאביס: חוקר מצ"ח ממוצע מבלה את מרבית שירותו בתשאול חיילים במשך שעות, תוך ניסיון לחלץ מהם הודאה שעישנו, ולו שאכטה אחת, בכל מקום וזמן מרגע גיוסם.
בלש במצ"ח יבצע עיכובים, מעצרים וחיפושים בביתם של החשודים בשימוש, חוקר עבירות המחשב יחפש מסרונים, תמונות וסרטונים מפלילים בטלפונים החכמים שלהם, ואילו רכז המודיעין יבלה את ימיו בניסיונות לחלוב מידע מודיעיני איכותי שיוביל את החוקרים למציאת המעשנים. זוהי מציאות יום-יומית במרבית בסיסי מצ"ח בארץ, כאשר על המקהלה מנצחים קצינים מוכשרים מדרגת סג"מ ועד סא"ל.
התביעה הצבאית, האמונה על אכיפת שלטון החוק והדין הפלילי בצה"ל, משקיעה גם היא את מרב זמנה באכיפה אובססיבית של כל מקרה הנכנס להגדרה של עבירת סמים שבוצעה בשירות. כעניין שבשגרה מוגשים כתבי אישום נגד חיילים המעשנים קנאביס בחופשה בבית, במסיבה או בים, בזמן חופשת מחלה ארוכה, בחופשת שחרור, בעת חופשה בחו"ל, אפילו בזמן נפקדות ועריקות. גם החזקת פירורים וכמויות מגוחכות של הצמח יובילו לכתב אישום.
מצדו השני של המתרס, הסנגוריה הצבאית נאלצת להקדיש חלק ניכר ממשאביה להגנה על המעשנים.
בתי הדין הצבאיים מקדישים אף הם את מיטב זמנם לדיונים משפטיים ארוכים סביב עבירות צריכת הקנאביס, תוך בזבוז זמן שיפוטי יקר על כתבי אישום שאינם שווים את הנייר שעליו הודפסו. אופי ההליך ונטל ההוכחה מביאים לכך שהשופטים דנים בסוגיות משפטיות מפולפלות הנוגעות לתיקים של החזקת גרם, שימוש בודד בבית, סירוב למסור דגימת שתן וכו' – כולם מטופלים באמצעות הליך פלילי יקר ומסורבל שנמשך זמן רב. 90 אחוזים מהם מסתיימים בשליחתו של החייל למאסר לתקופות שנעות בין 20 ימים לחצי שנה.
וכך, מדי יום, תובעים, סנגורים ושופטים צבאיים, כולם קצינים בעלי השכלה משפטית, כולם עובדי ציבור המתפרנסים מכספי משלם המסים, מכלים את זמנם היקר בשאלות משפטיות סביב עבירות של צרכני קנאביס. נוסיף למשוואה את מצ"ח, מערך השיטור, הכליאה והליוויים של המשטרה הצבאית, ואת הוועדות המנהליות שדנות בשאלת המשך השירות של כל עבריין קנאביס, וקיבלנו תשובה חלקית לשאלה "איפה הכסף?".
אילו המלחמה העיקשת הזאת היתה מוצלחת – דיינו. אך הנתונים והמציאות מלמדים שהיא אינה נושאת פירות ומספר התיקים רק עולה. ב-2014 הגישה התביעה הצבאית 486 כתבי אישום בעבירות של שימוש והחזקה בסמים לצריכה עצמית, לעומת 294 כתבי אישום בגין עבירות אחרות, כלומר 62 אחוזים מכלל התיקים.
מתוך הדו"ח השנתי של הפרקליטות הצבאית לשנת 2014 – פורסם באתר הפרקליטות הצבאית.
בחינת הנתונים ב-15 השנים האחרונות מעלה כי מספר התיקים עלה כמעט מדי שנה, כך שבחלוף עשרות שנים של לחימה אין כל תוצאה חיובית.
אין בכך הפתעה גדולה, שהרי נתונים מכל העולם ודו"ח של האו"ם הצביעו כבר לפני שנים על כך שאכיפה נוקשה כלפי שימוש בסמים אינה גורמת לירידה בשימוש, ואין שום סיבה שהדבר יהיה שונה ביחס לאכיפה בצבא.
אז מה האלטרנטיבה? לאחרונה פורסם בתקשורת כי צה"ל בוחן רפורמה להקלת היחס לחיילים המעשנים סמים קלים. מטבע הדברים הפרסום עורר גם תגובות שליליות. נכון שבכל העולם כבר הבינו מזמן שהמלחמה בקנאביס נכשלה, וגם בישראל נושבת רוח שתוביל ככל הנראה לאי הפללה, בהתאם לשאר מדינות העולם המערבי, אבל צבא – בוודאי כזה שנדרש לכשירות מתמדת כמו בישראל – חייב להמשיך ולהילחם בכל תופעה של שימוש בסמים בשורותיו, אפילו הקלים. לא ככה?
כן ולא: כן להמשיך להילחם, לא באמצעות המשפט הפלילי. כאמור, מערכת המשפט והאכיפה בצה"ל משקיעה מאמצים אסטרונומיים במלחמה הזאת, והיא למעשה הגוף היחיד במדינת ישראל 2015 שמקצה משאבים מודיעיניים, חקירתיים ואכיפתיים נגד מעשני ומחזיקי קנאביס, אך בלי להביא לצמצום התופעה במשך עשרות שנים.
רפורמה כזאת או אחרת עדיפה לאין ערוך על פני מצב זה שהוא לא רק בזבזני ולא יעיל, אלא גם פוגע קשות בזכויות היסוד של חיילי צה"ל, הרבה מעבר לנדרש מאופיו ומהותו של השירות הצבאי.
אין כל מחלוקת שיש למנוע שימוש בקנאביס על ידי חייל בין כותלי הבסיס או בכל סיטואציה שעשויה להשפיע על תפקודו בשירות, בדיוק כפי שיש למנוע שימוש בחומר אחר המשפיע על התודעה כמו אלכוהול, ריטלין ונייס גאי.
הצבא מופקד על ביטחון המדינה, לכן מובן שעליו לדאוג באדיקות לכשירותם וכוננותם של חייליו, אלא שהדרך האפקטיבית והטובה ביותר לעשות זאת היא באמצעות כלים פיקודיים, משמעתיים ומנהליים, בדיוק כפי שנעשה ביחס לאלכוהול. חייל שפוגע בכוננות ובמשמעת הצבאית, בכל דרך, צריך להיענש בכלים הצבאיים שנועדו לכך, ולא באמצעות הליך פלילי שיפגע בו קשות בהמשך חייו ושאינו חל על חברו האזרח.
יש להפסיק להשקיע משאבים עצומים בבילוש אחר חיילים בזמן חופשה, ולהתרכז באכיפה אגרסיבית כלפי כל מי שהחשד כלפיו רלוונטי לתפקידו, בעיקר באמצעות כלים משמעתיים ומנהליים. במקרים מסוימים, ובהתאם לשיקול דעת פרטני, אפשר להגיש כתב אישום לבית הדין הצבאי בגין עבירה צבאית של "התנהגות שאינה הולמת", אשר אינה נרשמת במרשם הפלילי בשונה מעבירות סמים, ובמקרים החמורים באמת (כמו שימוש בעמדת שמירה במוצב) – להשתמש בהליך הפלילי.
עו"ד ליאור שטלצר הוא סנגור פלילי המתמחה במשפט הצבאי, שירת כתובע וסנגור בפרקליטות הצבאית