כבר כמעט שבוע שהרשת רוחשת סביב פרשת חטיפת שלושת הצעירים בגוש עציון. אחד מתת-הנושאים הוא צווי איסור הפרסום, שמנעו את חשיפת הסיפור בתקשורת הישראלית, בזמן שהעיתונות הזרה, כולל הפלסטינית, מדווחת בלי צנזורה ובלי הפסקה; דיון אחר הוא על המחיר שישראל מוכנה לשלם בעד החזרת חטופים, וההשלכות שהיו לעסקת גלעד שליט והחוק נגד שחרור מחבלים על כך.

תת-נושא בולט נוסף הוא הטרמפים. מבקרים יצאו נגד החטופים והוריהם בטענה שעלייה לטרמפים בשטחים היא מסוכנת, ובגדר הפקרות. אלה נתקלו במגיבים מהצד הנגדי שקבעו שיש כאן האשמה של הקורבן, והזכירו שלא הטרמיפסטים אשמים אלא החוטפים. תת-תת-נושא בסוגיית הטרמפים הוא הדיון על זמינות ותדירות התחבורה הציבורית בשטחים ומחיר הנסיעות שם לעומת המחיר בגבולות הקו הירוק.

ביום שבת, 14 ביוני, כתב שר התחבורה ישראל כץ בפייסבוק על החטיפה, כשהוא מביע הזדהות עם משפחות החטופים, מבטיח ש"נעשה הכל כדי להבטיח את שובם הביתה בשלום", ומספר כי "מקומם לשמוע את צהלות השמחה בצד הפלסטיני ולראות את אבו-מאזן שותק".

היום שבר כץ שתיקה של שלושה ימים וכתב בעמוד הפייסבוק שלו: "בימים האחרונים העדפתי שלא להתבטא ולאפשר לכוחות הביטחון לעשות את עבודתם". כשר התחבורה, הוא מצא לנכון להתייחס בהרחבה לנושא הנסיעות. כלומר קבלו תיקון – השר כץ לא התייחס לנושא בהרחבה. רגע, קבלו עוד תיקון: הוא לא התייחס אליו כלל: "הבוקר קראתי את דברי מזכ״ל שלום עכשיו שכתב: 'מי שאשם במצב הוא מי שבחר להתעלם מהבעיה הפלשתינית…אובדן התקווה בצד השני, היהירות הישראלית וחוסר הרצון להתפשר מתפוצצים לנו בפנים'. לקרוא ולא להאמין! 'אובדן תקווה'? 'חוסר הרצון להתפשר'? בגלל זה החמאס , ששואף להשמדת ישראל, ביצע את פיגוע החטיפה? פשוט חוצפה. הניסיון להפיק הון פוליטי על גב הנערים הוא מחפיר ומביש".

הפוסט של ישראל כץ‎.

*

השר כץ מרבה אם כן להתבטא בסוגיות בטחוניות-צבאיות-לאומיות. הוא לא הראשון. גם קודמו בתפקיד, שאול מופז – כרמטכ"ל ושר ביטחון לשעבר – העדיף כשישב במשרד התחבורה לדבר על סוגיות בטחוניות יותר מאשר על סוגיות של בטיחות בדרכים. עדות אנקדוטלית להצלחת המיתוג הזה נמצאת בכתבה שפרסם שלום ירושלמי ב"מעריב" באוגוסט 2008, שבה התייחס אל מופז בטעות כאל שר הביטחון, תפקיד שהאיש סיים למלא שנתיים קודם לכן.

כץ ומופז חולקים גם חיבה משותפת לנטילת הקרדיט על ההקפאה או הירידה בתעריפי התחבורה הציבורית, והתחמקו מקרדיט כאשר המחירים עלו: ביוני 2008 עלו התעריפים ב-13-7.3 אחוזים. לפי הודעת דובר משרד התחבורה, אבנר עובדיה, העלייה בוצעה אז "בהתאם לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים שנחתם על ידי שרי האוצר והתחבורה". שמו של השר מופז לא הוזכר. גם בינואר 2009 עלו התעריפים, ובהודעת הדובר הוזכר השר מופז בכותרת, בכותרת המשנה ובגוף ההודעה, זאת משום ש"תעריפי הנסיעה בתחבורה הציבורית יתייקרו… בשיעור ממוצע של 2.88 אחוזים בלבד, זאת לאחר ששר התחבורה שאול מופז (ההדגשה במקור) סירב לחתום על התייקרות גבוהה יותר של 8 אחוזים עליה החליטה ועדת המחירים הבינמשרדית".

ביוני 2009 היה כץ שר התחבורה. אז לא עלו תעריפי התחבורה הציבורית, ובהודעה לעיתונות הופיעו שמו ותוארו של השר כץ. בינואר 2010 עלו התעריפים ב-4.4 אחוזים, ובהודעה לא הופיע השר בשמו ולא בתוארו. ביוני 2010 לא עלו התעריפים, וכץ שוב הוזכר בשמו ותוארו ארבע פעמים בהודעה, כולל בכותרת ובכותרת המשנה של ההודעה.

הקרדיט על אי-עליית התעריפים כלל לא שייך למופז וכץ. לפי החלטת ממשלה מ-1997, התעריפים מתעדכנים פעם בחצי שנה בשיעור עליית המדד. כץ הפגין את חוסר האונים שלו בנושא בינואר 2014, כשפנה לשר האוצר יאיר לפיד פעמיים וביקש ממנו לדחות את עליית התעריפים. לפיד סרב, והתעריפים התעדכנו לראשונה מזה שנתיים ועלו ב-4.7 אחוזים.

שר התחבורה ישראל כץ רוכב היום על חטיפת הצעירים כשם שרכב בזמנו על הקפאת התעריפים. לפחות עכשיו אנחנו יודעים את עמדתו ביחס לטרמפיסטים.

עידו קינן הוא כתב תרבות דיגיטלית ובעל הבלוג חדר 404