7,254 ש"ח ברוטו לחודש. זה השכר למשרה מלאה (186 שעות), של נהג אוטובוס בתחבורה הציבורית בישראל. וזה עוד אחרי עליה משמעותית בשכר שהייתה בינואר 2016.

הייתם מסתדרים עם שכר כזה? מפרנסים משפחה? כנראה שלא. גם הנהגים לא, ולכן הם עובדים שעות נוספות. המון שעות נוספות. ושעות נוספות אף אחד לא חייב לתת לפי חוק, ולכן נהג יעשה מה שאומרים לו כדי לקבל מספיק שעות נוספות. למשל לעבוד בלית ברירה ביום המנוחה השבועי. נהגים יהודים עובדים במשמרת מוצאי שבת שלמעשה מחייבת לצאת מהבית עוד במהלך השבת, נהגים מוסלמים עובדים ביום שישי ובחגיהם.

גרוע מזה. ב"אגד תעבורה" וב"קווים" ההסכם הקיבוצי מחייב את החברות לתת לנהגים לפחות 186 שעות בחודש (אגד תעבורה) או 167 שעות (קווים), וזה גם שכר פנסיוני מובטח. בחברות בלי הסכם או עם ההסכם זבל שחתמה ההסתדרות הלאומית ב"אפיקים", גם חלקיות המשרה לא מובטחת, ונהג יכול למצוא עצמו עם הרבה פחות ממשרה בתקופות "חלשות" אם לא יעשה מה ש"מבקשים" ממנו.

זה "העולם האמתי" וזאת הבחירה האמתית שיש לנהגים לגבי מתי לעבוד וכמה.

המאבק לשיפור תנאי העבודה של הנהגים הוא תנאי סף ליוזמות צרכניות חביבות. אם נגיע להסכמים קיבוציים נוסח סקנדינביה, ניתן יהיה לחשוב על תחבורה ציבורית שבעה ימים בשבוע שלא תהיה התעללות בנהגים. כך נראה הסכם העבודה של נהג אוטובוס במדינה:

1. שכר בסיס 23,494 כתר עד 25,887 כתר, לחודש עבודה של 172 שעות, בהתאם לוותק בענף. בשקלים זה בין 11,700 ל-12,900 ש"ח לחודש.

2. לפחות 12 שעות מנוחה ביממה, ולפחות שתי יממות חופש בשבוע.

3. חמישה שבועות של חופשה שנתית בתשלום. השכר על החופשה שווה לשכר של שישה שבועות. ניתן לצבור עד שלוש שנים.

4. עבודה ביום חג מזכה בשמונה שעות עבודה נוספות בשכר.

5. ביטוחים סוציאליים ופנסייה מתוקף חוק והסכמים קיבוציים, שמגדילים את עלות המעסיק בכ-40%. זה כולל, בין השאר, גמול של 90% מהשכר לחודש לחופשת לידה של עד שנה ו-100% שכר על ימי מחלה, עד שנה.

אחרי שנגיע להסכמים קיבוציים כאלה, יהיה אפשר – וגם סביר מוסרית – לדבר גם על תחבורה ציבורית של שבעה ימים בשבוע.

ד"ר עמי וטורי הוא ממקימי "כוח לעובדים" ומזכיר הארגון

לא פלא שהם מבסוטים! (צילום אילוסטרציה)