גם אני שמעתי ביום שישי איך אהוד יערי השוביניסט מכנה את דנה ויס יאכנע מול פאנל הדינוזאורים. גם שמעתי לפני חודש את הנאום של אור סיונוב מ"האח הגדול", שמסבירה לבריון שי חי מה זו מכשפה, וכמובן לפני הייתה לנו את מהפכת השרמוטות.
קצת קשה לי להבין איך עם הזמן הנאומים שלנו הפכו אותנו למכוערות וזקנות יותר, מתי נפסיק להתנצל מול חבורת גברים לבנים פריבילגים ונפצח בנאום ה"נתתי לך לבטל את הדברים שלי בכינויים מעליבים אלפי שנים, עכשיו תקשיב למה שיש לי להגיד, כי בניגוד אליך אני צריכה לבחון את השקפת העולם שלי כל יום כי לא מפסיקים להטיל בה ספקות".
שלא תבינו, דנה ויס מדהימה בעיניי ולענות לאהוד יערי בפריים טיים חדשותי "אולי אני צריכה לעסוק רק בעניינים נשיים" גרם לי לחייך ולהתמלא גאווה. אבל אולי אם לא נקבל את הסטיגמות שהם נותנים לנו, אולי אם נחליט שלא, אנחנו לא מכשפות או יאכנע או זונות נצליח ליצור נאום חדש, נאום אחר.
וידוי: גם אני חוטאת בזה, גם אני משתמשת ברטוריקה שגברים מזינים אותה יום יום ויוצרת איתה מציאות, גם אני רוצה להפסיק לדבר בשפה שלהם וליצור שפה משלי. שפת הנשים החדשות, הנכונות והמועצמות, בלי קללות ובלי גינויים. לחיי הנאום החדש!
