היום בערב תעלה הפועל ירושלים, קבוצתי האהובה, להגן על תואר האליפות שלה. למרות שכמעט בכל ליגת כדורסל, גורל האליפות מוכרע בסדרות פלייאוף, משחק האליפות בארץ ברוב השנים האחרונות מוכרע בשיטת פיינל פור, כלומר, משחק חצי גמר בודד ואחריו חצי גמר. אבל את מי משרתת שיטת הפיינל פור?

הפיינל פור הונהג בארץ בגלל שליטתה חסרת העוררין של מכבי ת"א בליגת הכדורסל המקומית, והעובדה המעוותת שבמשך קרוב ל-40 שנה מכבי איבדה אליפות בשיטת פלייאוף רק פעם אחת. במקום לטפל בבעיה, החליטה מנהלת הליגה לאמץ שיטה לא ספורטיבית להסתיר אותה, באמצעות הפיינל פור, יחד עם שיריון אוטומטי של מכבי ביורוליג, בלי קשר לזהות האלופה, כדי שתסכים לפגיעה הזאת.

אלא שבשנים האחרונות קרו שינויים שהפכו את ליגת הכדורסל להרבה יותר מעניינת; לא מדובר רק בהתחזקות של הפועל ירושלים, אלא בעיקר בהיחלשות של מכבי. בפעם השנייה ברציפות, הפועל ירושלים תפגוש בגמר קבוצה שאינה מכבי ת"א, ואם השנה ניתן להסביר את זה בשיטת פיינל פור שאפשרה לראשון לציון להדיח את מכבי בחצי הגמר, בשנה שעברה מי שהדיחה אותם היתה הפועל אילת בסדרה של 5 משחקים. אגב, המאזן של הפועל ירושלים במפגשים מול מכבי במהלך העונה הסדירה עמד על 3-0 לטובתה.

בסיפור "כרום" מתוך הספר "הטבלה המחזורית", מספר פרימו לוי על מנהגים שממשיכים להתקיים גם אחרי שהסיבות לקיומם כבר נשכחו והפכו לחסרות חשיבות ואף מזיקות. הוא מביא בתור דוגמה סיפור על קולגה שעבד בבית חרושת לצבע, שייצר במשך שנים ציפוי נוגד חלודה – כרומט – שהכיל מלח אמוניה, שהשפעתו על ברזל דווקא מעודדת חלודה. לוי שומע את הסיפור ויודע שהסיבה להוספת הרכיב הזה: שנים קודם לכן, כשהוא עצמו עבד בבית החרושת, הוא גילה שנפלה טעות בנוסחה ששימשה להפקת החומר, הוסיפו יותר מדי ריאגנט, וכדי לנטרל את הטעות, הוסיף לוי את מלח האמוניה, ורכיב זה נשאר בנוסחה גם שנים רבות אחרי שהחומר "המקולקל" נעלם מהשוק. כשהקולגה שאל את הממונים עליו למה נוהגים כך, ענו לו שככה עושים מאז ומתמיד ושלא ישאל למה.

הנוסחה, אומרים לעצמם עסקני הכדורסל, עובדת. לא צריך לשאול למה. וכמו שיודע כל מתכנת מתחיל – "זה עובד, אל תיגע בזה" הוא קו פעולה מנחה. זה בסדר כשאתה מתחיל, אבל לא כשמדובר בליגת העל. וככה, למרבה הצער, הכדורסל שלנו ימשיך להסריח מאמוניה הרבה אחרי שהריאגנט נעלם מהכרומט.