אני רוצה להיות אדיש לפוליטיקה. אני לא רוצה להתעניין בזה. אני רוצה להרגיש שהכל בסדר, ואני לא צריך להתעניין. אני רוצה לבקש את מדור הספורט ולקלל את פרנקו על ניהול המשחק המחפיר. אני רוצה לא לדעת שמות של אף אחד מהשרים והח"כים, לדעת בקושי מי ראש הממשלה. אני רוצה לשמוח שיש בחירות כי זה יום חופש. אני רוצה להיות אדיש לפוליטיקה.
אם אני משווה את עצמי לאנשים בגילי במקומות אחרים בעולם, זה הדבר העיקרי שעליו אני מקנא בהם. שהם לא יודעים. לא אכפת להם וזה לא נורא. המדינה שלהם מתנהלת איתם או בלעדיהם. ואני רוצה גם. אבל קילומטר מהבית שלי עשרה שוטרים היכו מכות רצח היום בנאדם כי היה ערבי. אף שר לא התייחס. ראש הממשלה לא גינה. אף אחד לא יתפטר. כנראה שלא יהיו הליכים משפטיים נגד אף אחד מהמעורבים.
אני כבר ציפור זקנה, אני חייב להמשיך להילחם כי זה מה שאני יודע, אבל יותר מהכל, אני נלחם בשביל שתהיה פה מדינה שהילדים שלי יוכלו להיות בה אדישים לפוליטיקה.
