אני מצטער, אני חייב לפרוק בדיחה לפני שאני מתחיל. כנראה כי השבוע שמעתי פרסומת לתכנית של ניב רסקין והיה בה ראיון עם ננסי ברנדס. ידעתם שיש דברים שיכולים לגרום לכם לרצות לשמוע תכנית עם ניב רסקין פחות מהעובדה שזו תכנית עם ניב רסקין? אז כן! ננסי ברנדס. אבל אני סוטה מהנושא. אז בדיחה – נמלה תלויה על גבו של פיל אסייתי בזמן שהוא רץ במרתון ת"א. היא מסתובבת אחורה ואומרת לו "פיל! תראה כמה אבק, פקקים, רחובות חסומים, וביטולים של לימודים עשינו".

אחרי מרתון ת"א הופיעו ברחבי העיר שלטי חוצות מטעם "סמסונג" שמודים לתל אביב על המרתון. Thank You Tel-Aviv, היה כתוב עליהם.

אני רחוק מלהיות טהרן של שפה, אני חושב שהשפעות חיצוניות על השפה הן לא רק בלתי-נמנעות, הן גם רצויות ומעשירות, ואין לי גם בעיה מהותית עם פרסומות באנגלית (אם כי אלה נוטות להיות פרסומות שמנסות להסוות עילגות מחשבתית באמצעות ניחוח בינלאומי). אבל תודה? תודה באנגלית? כמה פרובינציאלי צריך להיות כדי להגיד לאנשים תודה בשפתה של האימפריה? הרי זה לא שהאנשים שאחראים לפרסום ניהלו ישיבות באנגלית, וחשבו איך להעביר לילידי העיר הזאת במידל איסט את המסר המורכב הזה בשפה בינלאומית. משרד הפרסום ישראלי, לקופירייטר קוראים יון או נוי והוא מזמין קרואסון שקדים והפוך בבוטיק סנטרל, וסביר להניח שהפעילות התנהלה מול רוחיק ממחלקת השיווק של סמסונג ישראל, וקהל היעד ישראלי. אז מה ת'נק יו? זה לא נותן לנו ניחוח של קוסמופוליטיות. זה ממצב אותנו כפריפריה מבחירה.

אפילו בסרטים ההוליוודיים, אומות עם כבוד שומרות על מעט מילות מפתח. צרפתים ידברו ביניהם אנגלית עם מבטא מצחיק, אבל יגידו מרסי ובונז'ור. איטלקים ייפרדו בצ'או, ואפילו רוסים ימלמלו חרשו וספסיבה, את האנגלית במבטא הלא ברור והג'יבריש במקום שפה ישמרו לאומות שנתפסות כפריפריה – ארצות ערביות, או כל מיני חורים מזרח-אירופאים ואסייתיים.

ולכן גם כשגיבורים בסרטים אמריקאים יגיעו לפריס יהיה סיקוונס עם מגדל אייפל ואישה קוקטית סוחבת באגט וחבושה בארט, או ברומא נערה רכובה על אופניים ליד הקולוסיאום. כשיגיעו ללבנון או לקמבודיה, לטנג'יריסטאן או לאחמדבנוטבה זה יהיה שוק סואן עם נער שמוליך עזים, וילדים יחפים שנתקלים בגיבור במרוצה וממשיכים בדרכם. זה כאילו לא חשוב, אבל זה בדיוק ההבדל בין להיות אומה שבה התקפת טרור במהלך הופעת רוק היא סיפור עולמי למשך שבועות, ובין כזו שזה נתפס בה שנורמלי שזה יקרה, ושאנשים ינטרלו רוצחים באמצעות גיטרות, או שננסי ברנדס יפרסם בהן תכניות רדיו.

אם מדברים על הכבוד הלאומי שלנו, אז תל אביב, עיר שנכתבו עליה מלים עבריות נשגבות כמו "מקצף גל ועננה בניתי עיר לי לבנה כמותם קוצפה, כמותם שוטפה כמותם יפה", מגיע לנו, עם הכבוד הילידי שלנו, קצת יותר מת'נק יו מתנשא מצדו של גרגר האבק שדבק לצעיפו של הפיל הלבן של המרתון הזה.

או כמו שננסי ברנדס היה אומר: נמלה יקרה, שמחנו לארח אותך למרתון, נגיד. אבל מה ת'נק יו? תטרנסלייטי.