יאיר גולן אמר, ערב יום השואה, שהוא חושש. הוא חושש, כי הוא מזהה תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה לפני 70, 80 ו-90 שנה, ומוצא להם עדויות כאן, בישראל של שנת 2016. תכלס, לא האמירה הכי צ'יל להגיד ביום השואה, אבל ברור שבתור בנאדם מסוג שמאלן אני אוהבת אותה מאד.
כמובן שתוך זמן קצר הגיעה תגובתו של האיש בעל השיער הכסוף, העומד בראש המדינה, שאמר שמדובר בלא פחות מזילות השואה, "מדובר בהשוואה מקוממת, הדברים מופרכים מיסודם ולא צריכים להיאמר".
עד כה זילות במונחים: יום השואה, צבא, איש כסוף שיער.
היינו יכולים לצפות שעל חטא נורא כזה יתמלא גולן סבל וחרטה. שחוסר הכבוד שנהג בו בפני עמו, יביא אותו לידי כאב וייסורי מצפון קשים. אבל במקום זה, יש לגיבור שלנו את דובר צה"ל שניסח לו הודעת התנצלות: אה… השוויתי בין המשטר הנאצי למדינת ישראל?! בעצם אני מתחרט, לא התכוונתי להשוות בין המשטר הנאצי למדינת ישראל.
נותרה השאלה, למה הוא כן התכוון.
אז אני יודעת למה יאיר גולן התכוון. מה שהוא בכלל רצה לומר, זה שארכיטקטורת הבאוהאוס כבר כמה שנים שוב באופנה, והמרקם האורבני הישראלי מתחיל להידמות לזה הגרמני. נכון, אני מסכימה שזה לא בדיוק העיתוי הכי מוצלח לאבחנות מבריקות שכאלה, אבל היתה לו את תשומת הלב של האומה והוא החליט ללכת על זה. מבינה לליבו.
עד כה זילות במונחים: אורבניזם, סליחה מדינת ישראל, דובר צה"ל, באוהואס.
אבל בואו נחזור רגע אחורה בזמן לימי התיכון שלנו. בכל פרשיות הנעורים המופרעות שלי כל מה שנדרש ממני כדי לסיים אירועים מביכים כאלו ואחרים ברוח טובה, היה:
א. להתנצל
ב. להגיד שלא התכוונתי למה שאמרתי
ג. להביא את אמא שלי שתריב עם המנהלת (קלף ג'וקר)
אז נכון, סגן הרמטכ"ל התנצל (סעיף א'). ונכון, הוא אמר שהוא לא התכוון למה שאמר (סעיף ב'), אבל זה היה רק עניין של זמן עד שהוא ייאלץ למלא את כל סעיפי החוזה לעיל, כי אין סיכוי שהמנהלת (או האיש כסוף השיער) הייתה עוברת על סדר היום, לפני שאחד ההורים שלו יבוא לדבר איתה.
(ואם גולן מרגיש מבואס שהכריחו אותו להתנצל, שיזכור שהוא בחברה טובה).
