כל הסיפור הזה של השלום עם טורקיה מעצבן, כי אם השמאל היה עושה מהלך כזה, היה מתחיל בלגן עצום – עוד במסיבת העיתונאים של בוז'י, הצל כבר היה מחכה בכיכר עם שרון גל וחברת הכנסת מירי רגב. "אנחנו!" היא הייתה צווחת בנאומה, "ניצבים פה! לאחר שהממשלה השמאלנית הסרטנית הזו נכנעה! לטורקים! שהשפילו אותנו, גם במשט, גם בפגיעה בלוחמי שייטת וגם בתמיכה בחמאס!"
בהמשך היא הייתה מתנצלת באיזה פאנל בטלוויזיה. היא לא התכוונה לגידול בלתי מבוקר של תאים, אלא לחיה הזו שזזה הצידה על החול. ושאין מה לעשות – הממשלה בבעיה. "כן השר רמון, בעיה, בין השאר כי הרסת את משרד החוץ. כפיים. בכל מקרה, לגבי אלה שהותקפו בתל אביב, אני מזכירה שעוד לא הוכח שהתוקפים באלות שכתוב עליהן "כהנא חי" היו שייכים לארגוני ימין. אבל החלמה מהירה לפצועים ותנחומיי למשפחות ההרוגים וגם לבעלי מסעדת "טורקיה הקטנה" שנחרבה (בגלל קצר במסובב השווארמה, אני סבורה). מה יקרה אם אנחנו נהיה בשלטון? קודם כל נשקם את ההרתעה. לא נעשה עסקאות כאלה עם טורקיה. הנה דגל! טורקיה תחת! טורקיה תחת! הייתי רוצה להיות שרת התרבות".
אני בכל מקרה אציין שלא משנה מי עומד בשלטון – כולם היו עושים את אותו הדבר. כי מעבר לחילוקי הדעות, גם בשמאל וגם בימין דואגים קודם כל למה שחשוב: האינטרסים של נובל אנרג'י.
משגב מבינתי: נובל אנרג'י צריכה לשנות את השם למדינת ישראל. ככה אף אחד לא יצטרך לשקר כשהוא מדבר על האינטרסים שלנו.
